פסנתר ולא שלומי?

[ivis]

../images/Emo32.gif פסנתר ולא שלומי?

וידוי קטן - שלומי הוא זה שגרם לי באמת להקשיב לפסנתר.. כנער בחטיבת הביניים, לא הייתה לי יותר מדי סבלנות למוזיקה קלאסית, ופסנתר התחבר לי אליה יופי בראש. אז אחרי שהתחלתי להאזין לשלומי, נפתח לי הראש וגיליתי שהפסנתר מופיע אצל עוד אומנים. הרכב אחד, שעליו כתבתי בעבר, הוא The Dresden Dolls. הרכב אמריקאי, שהוקם ב2001, ומורכב מAmanda Palmer(פסנתר ושירה) ו Brian Viglione (תופים, כלי הקשה וקולות). הם מאוד תיאטרליים, משעשעים ומרגשים. ממליץ לתת להם האזנת נסיון במייספייס שלהם(לינק למטה). אז מה, אילו אומני פסנתר אחרים אתם אוהבים? שתפו

 

[MikMercury]

המממ

טוב, פסנתר הוא הכלי האהוב עליי ופסנתרנים הם החולשה העיקרית שלי, כך הגעתי לשלומי. שמעתי פסנתרנים רבים לפני שהתחלתי להקשיב לו, ובעקבות ההיכרות שלי איתו הכרתי אחרים וגם התעמקתי יותר בכאלו שהקשבתי להם קודם לכן. האהבה המוסיקלית הגדולה הראשונה שלי הייתה פרדי מרקיורי, סולן קווין, מכאן הכינוי שלי. הזמר העצום הזה היה גם פסנתרן לא קטן, שאהב להלום בקלידים ללא רחם, בדומה לשלומי..

http://www.youtube.com/watch?v=Yh7hwAo8L68 פסנתרנים ישראלים אהובים מ"דור המייסדים": יוני רכטר, שלמה גרוניך ומתי כספי (הלוואי וגם איתו שלומי ישתף פעולה). אני שומרת אמונים לאביתר בנאי במידה מסוימת, למרות שאני כמעט ולא מסוגלת להקשיב לו בתקופה האחרונה. לא מזמן שמעתי שיר יחסית לא מוכר שלו בשם "משיב הרוח" שאיכשהו גרם לי לקוות שאולי זה לא הסוף שלו אצלי

פסנתרני ג'אז אהובים עליי במיוחד: ארט טאטום, הרבי הנקוק, צ'יק קוריאה, קית' ג'ארט, ביל אוונס. ואחד, מוריס אל מדיוני האלג'יראי היהודי החם, שמשלב מוסיקה אנדלוסית, ג'אז, בוגי ווגי ומוסיקה לטינית ושירה בצרפתית-ערבית מקסימה. ראיתי אותו לפני שנתיים בהופעה בלתי נשכחת, ושוב לפני שבוע, כשהתברר לי שכנראה בגילו (80) הוא כבר לא מסוגל לנגן כבעבר...

פסנתרני ג'אז ישראליים: עמרי מור, עומר קליין, ניתאי הרשקוביץ, יונתן אבישי ודניאל שוורצולד. פסנתרני "פופ": אלטון ג'ון, בילי ג'ואל, סטיבי וונדר. מהדור הצעיר יותר אני אוהבת את רופוס וויינרייט ואת מיקה. בנות: נורה ג'ונס, פיונה אפל, ג'וני מיטשל, רג'ינה ספקטור, טורי איימוס. ישראלית ששמעתי רק פעם אחת (כשחיממה את שלומי בצוללת) ולאחר מכן קצת באינטרנט: עינב ג'קסון כהן. ולעניין שלומי, מתוך ההיכרות שלי עם המוסיקה שלו והטעם שלו, התחלתי להקשיב ביתר תשומת לב לטום ווייטס (לחומרים היותר קשים לעיכול שלו שהעדפתי לא לשמוע), רנדי ניומן ונינה סימון, ושמעתי לראשונה בזכותו את ג'ון קייל ובן פולדס.