-הדיסק הראשון של אפרת גוש. ממילא אני אוהבת שם בקושי שני שירים. -הדיסק של אמיר פיי גוטמן האחרון ("מרגיש") - סתם כי אני כבר לא שומעת אותו. -הדיסק של מוש בן ארי "דרך"- כי לא בא לי על מוש יותר. ובעצם... כמעט כל דיסק מלבד הדיסקים של אביב והדיסקים של הייפייב וכמובן הדיסקים עם השירים החסידיים
1- דיסק ההופעה של עברי לידר. אין לי מושג למה קניתי אותו. 2- מבול\אורפנלנד. נדמה לי שזה הדיסק הראשון שקניתי באופן רשמי אי פעם. בהתחלה אהבתי אותו (בעיקר את שני הקטעים האינסרומנטליים שיש בו), אבל היום כבר לא. 3- אולי הייתי מחזיר גם את פרנואיד של בלאק סאבת'. דיסק נחמד והכל, אבל זה כבר לא ממש הטעם שלי. ואגב, לא הייתי כאן ש-נ-י-ם, אז...שלום
אלא לאופן הקנייה. נדמה לי שלפני הדיסק הזה קניתי אולי עוד דיסק או שניים, אני לא ממש זוכר, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שבה קניתי דיסק שממש רציתי והלכתי במיוחד בשביל זה.
אני מתחרט על הרבה ממה שקניתי. הייתי רץ לחנות וקונה דיסקים של מוסיקה שלא הייתי אוהב במידה רבה היום אני מצטער על זה כי גיליתי הרבה יותר מוסיקה הרבה יותר טובה והייתי יכול לעשות שימוש הרבה יותר חשוב.