נושא טעון

הילהל

New member
נושא מרתק

אחרי ההריון הכייפי והלידה החזקה של מיה, אני מרגישה שהייתי מסוגלת אולי להיות פונדקאית. כמובן שזה לא מעשי - נשים נשואות פסולות לפונדקאות בארץ. עם כל הקושי שבמחשבה על אם כשירה שלא מגדלת את תינוקה, כואב לי גם על הורים כשירים שאין להם איך להביא ילד לעולם. אני לא יודעת אילו תעצומות נפש יש לנשים כמו זו שתיארת. אני בהחלט שמחה יותר על נשים כאלה מאשר על נשים עניות שמוצאות עצמן נאלצות כלכלית להשכיר את רחמן למרבה במחיר. וכן, גם לי כואב על תינוק שאין לו ממי לינוק, ועל האם שצריכה לייבש את שדיה. לפעמים אני חולמת שאוכל לאמץ תינוק שננטש כשאני עדיין מניקה פעוט, ושיהיה לי טנדם כזה. חלום רחוק.
 
מזדהה איתך

גם אני מאד רציתי להיות פונדקאית. רציתי להיות מסוגלת לתת לזוג את המתנה הכי גדולה בעולם. אני כל כך אוהבת להיות בהריון. אבל לא הייתי מסוגלת לעשות את זה ככה. זה היה חייב להיות בהפריה כשהביצית לא שלי. למרות שבעברי תרמתי ביציות אבל אז ידעתי שלא אדע מי הילד ומי האמא וגם שלילד תהיה אמא שתניק אותו. לא יודעת מה הייתי עושה עם החלב. הייתי משכנעת את הזוג שאני אניק בבית החולים ואז אולי אפילו הייתי שואבת קצת, שהתינוק יקבל משהו מזה. אני לא סגורה על זה. אבל אני פסולה ממילא אז השאלה אקדמית- אני גם נשואה וגם הגיל כבר לא משהו.
 
לא הייתי מסוגלת נפשית

גם אם הביצית לא היתה שלי. להרגיש אותו (או אותה) מבפנים, ואז לוותר עליו? אבל החלום שלי זה לתרום ביצית לחברה שצריכה. לא רלוונטי כרגע, אבל עדין.
 
שיחה מעניינת שהיתה לי פעם עם אחותי

דיברנו על פונדקאות ותרומת ביצית, היא אמרה שהיא לא היתה מסוגלת לתרום ביצית ולחשוב שיש "ילד/" שלה בעולם שאין לה כל קשר איתו, ואני מרגישה שאם היו שואבים ממנו ביציות הייתי בקלות יחסית יכולה לתרום את העודפות. ואילו היא אמרה שהיא היתה מוכנה להיות פונדקאית, ואני דוקא מרגישה שזה משהו שלא הייתי שוקלת בכלל. מבחינתה הגנטיקה עושה את הילד/ה לשלה, ובתחושה שלי ההריון הוא תחילת ההורות.
 

צימעס

New member
שאלה היפוטתית:

את פונדקאית, ילדת את כל ילדיך בבית, הורי התינוק באת נושאת חושבים שזה טירוף, ושאת אמורה ללדת (את הילד שלהם, כן?) בבי"ח. מה עושים? >>>>>>> ספין-אוף בחזרה לנושא הפורום.
 

debby12

New member
מנהל
אה - דווקא נראה לי פשוט

פונדקאות סה"כ מבוססת על הסכם/הסכמה בין הצדדים (ולדעתי עדיף בכתב - גם אם זה לא אכיף). אז זה משהו שסוגרים מראש לפני ההריון. לדעתי אם שום צד לא מוכן להתגמש (הם על לידה ביתית, או את על לידה מוסדית) אז את לא נהיית פונדקאית שלהם מלכתחילה.
 

אשכר ש

New member
NO WAY

לידה בבי"ח יכולה לסכן אותי (על התינוק אני כרגע לא מדברת, כי הוא כביכול שלהם) ואני לא מוכנה לזה. כמו דבי, הייתי מציבה את זה כתנאי. מתכווצת לי הבטן רק מלהתחיל לחשוב אם הייתי מוכנה להיות פונקאית. זה כ"כ סבוך...
 

שָׂרָה

New member
אפשר גם להפר את ההסכם

ושילכו כולם לעזעזאל וללדת בבית ואז לבשר לכולם שיש תינוק ולמסור אותו. אוף למסור? לא! אשמור אותו לעצמי
 
כמה דברים.

קשה לי עם זה שהאמא התנתקה מהילד משתי זוויות. זו של האמא וזו של הילד. לא מבינה איך אמא יכולה להתנתק מילד ביולוגי שלה, ועוד אחרי תהליך כל כך ארוך של כניסה להריון ולידה כל כך מעצימה. אין לי מילים פשוט לא מבינה את זה. אבל חשוב יותר הילד. אני חושבת שעם כל זה שזוג ההומואים הם הוריו לכל דבר (ואין לי כל ספק בכך), טובת הילד היא להשאר בקשר, איזשהו קשר, עם אמו הביולוגית. הייתי חושבת אותו דבר אם היה מדובר בזוג הטרוסקסואלי שאימץ את הילד. אימוץ זה דבר קשה. לוותר בשמו של הילד על השורשים שלו זה ויתור קשה מאוד. אם כבר האם הביולוגית עשתה דרך שכזו עם ההורים המאמצים, לדעתי היא צריכה להשאר בתמונה - גם אם היא תראה אותו פעמיים בשנה. שידע מי היא, שיהיו לו שם ופנים וזהות. זה כל כך חשוב. ממש קשה לי עם הטקס הפאגאני בו היא התנתקה מהילדה. זה כל כך אכזרי, למה
נתון שחסר לי, הוא המרחק בין מקום מגורי ההורים למקום מגורי האם. כיוון שמדובר בארה"ב, יכול להיות שהם רחוקים מאוד, ואין אפשרות פיזית שהאם תמשיך להניק את התינוק. במקרה כזה, הייתי במקום ההורים מחפשת "פונדקאית הנקה", אמא שעוד מניקה את התינוק שלה ומוכנה להניק עוד אחד תמורת תשלום. אבל אני חוששת שהורים לא רואים בויתור על הנקה משהו כל כך גדול. האם זה פייר שבגלל הזכות של אנשים להורות, יווצר מצב שלילד יש אמא כשירה והוא לא יינק? לא, זה לא פייר. אבל החיים לא פיירים... לי יותר קשה עם זה שלתינוקת לא יהיה קשר עם אמה מאשר עם זה שהיא לא תינק. (מתבקשת פה הערה פולנית בסגנון "הרבה תינוקות לא יונקים ובסוף הם יוצאים בסדר" אך אני חוששת שתסקלי אותי באבנים אם אעיר אותה
) זהו בערך. אכן נושא טעון והרבה חומר למחשבה.
 
על פניו - אכזריות

לא חושבת שיש בטבע חיה שמפקירה כך את ילדיה, אז שאשה תעשה זאת? זו אכזריות להביא ילד לעולם שאמא לא תגדל אותו אלא רק אבא כפול שניים. יש צורך גם לאם וגם לאב. מצב של שני אבות או שני אמהות אינו טבעי. אם קורה ואין אמא או אבא מאיזושהי סיבה, אז אין ברירות, אבל מלכתחילה להפוך ילד ליתום? ונטוש? זוהי נטישה נוראית לדעתי, כי התינוק היה אצלה ברחם ומכיר אותה ואת קולה וריחה. ברגע שהיא נוטשת אותו זו פשוט התאכזרות. ודווקא כאן בפורום הזה, נשים שנלחמות על לידה ביתית כדי שהתינוק יצא לידיים שלהן ויהיה במסגרת המשפחתית האוהבת, דבר כזה הוא פשוט תרתי דסתרי. לא תומכת בזה ולא מקובל עלי. אם נמנע ממישהו להביא ילד לעולם זה אומנם כואב, אבל לא צריך להפוך ילד לקורבן בגלל המניעה הזאת. במקרים כאלה צריך לאמץ ילד שכבר נולד למצב כזה של חוסר אם ואב ולא ליצור מצב כזה. בקיצור, מזועזעת.
 
לגמרי לא מסכימה איתך

לגבי הצורך המחויב באם ואב. בלי קשר לפונדקאות, המודל המשפחתי של אשה, גבר וילדים הוא רק מודל אחד, ויש עוד כל מיני מודלים. ילד צריך לגדול עם בטחון ואהבה, הורה אחד, שניים, הורה וסב... אפשר לספק את הצורך של הילד בבטחון ואהבה בכל מיני צורות. גם אם רואים במודל של אם ואב אידיאל זה מרחיק לכת (ופוגע) לטעון שזו אכזריות לילד/ה לגדול במשפחה עם שני הורים מאותו מין (או במשפחה חד-הורית לצורך הענין). בישראל כיום רק מחצית מהמשפחות הן במודל המסורתי, והשאר חד-הוריות, נישואין שניים, חד מיניות וכדומה, וגדלים שם ילדים נפלאים ומאושרים.
 

ayala26

New member
דווקא יש בטבע

יש מינים - בעיקר ציפורים שהאם רק מטילה את הביצים. הציפור האב (שאפילו לא בטוח שהוא האב הביולוגי) דוגר עליהם ומגדל אותם לבד. יש גם מינים שבכלל לא נשארים בשטח לראות את צאצאיהם נולדים. הכל קשור בטבע להשרדות. יש מינים ששורדים רק עם אם ואב, ומינים אחרים שמספיק להם "מבוגר" אחד ויש כאלו שמסדרים לבד כך שלהגיד שאין בטבע זה לא נכון.
 

אם פי 3

New member
גם משפחה חד-מינית יכולה להיות אוהבת

מבלי להכנס לנושא הפונדקאות, שהוא מאד בעייתי בעיני, עצם קיומה של משפחה חד-מינית, חד הורית או כל ואריאציה אחרת, לא נוגד בעיני "מסגרת משפחתית אוהבת". אני מקבלת, שבעולם המושלם, מוטב היה לכל ילד שיהיו לו אם אחת ואב אחד, ו-4 סבים, שכולם אוהבים אותו, ותמיד מכבדים זה את זה ואותו, ואף פעם לא צועקים ורבים - עליו או ביניהם, וכולם בריאים ומאושרים. אבל מה לעשות, ואנחנו לא חיים בעולם אוטופי. ובחיים שלנו, יש הרבה דברים שהם שונים. בתוך טווח הדברים ששונים מה"ספר", משפחה אוהבת במבנה-לא-מסורתי, זה אחד הדברים הכי שוליים שיש, בעיני. הרבה יותר גרוע לגדול במשפחה במבנה-מסורתי, אבל בלי אהבה, או עם התעללות. וגם במשפחה "נורמלית" במבנה מסורתי (הכוונה היא לנורמלית במובן שאין בה התעללות חריגה, משפחה כמו שלך ושלי) יש הרבה דברים שהם לא מושלמים. וחיים איתם. לפעמים באושר, לפעמים קצת פחות. ומה לגבי אמהות פונדקאיות שמוסרות את הילד שלהן למשפחה במבנה מסורתי? האם זה עדיף במשהו? למה?
 

צימעס

New member
איך שאני מבינה את גליה

היא לא התיחסה ל"מי מגדל את הילד", אלא שאם רוצים ילד ולא יכולים ללדת (ולא משנה אם אלה בעיות פריון או כי המשפחה חד-מינית), עדיף לאמץ ילד שנולד לאמא שלא יכולה לגדל אותו, מלהפוך את העולם כדי שילדו במיוחד בשבילכם את הילד שאתם רוצים.
 

צימעס

New member
קראתי שוב ושוב ולא מצאתי.

להפך, היא כתבה: "הייתי חושבת אותו דבר אם היה מדובר בזוג הטרוסקסואלי שאימץ את הילד."
 

אם פי 3

New member
את לא בהודעה הנכונה

הגבנו להודעה של גליה גינרמן. את מתייחסת לזו של הדרקונית הסגלגלה.
 

צימעס

New member
../images/Emo163.gif

לא שעכשיו אני מצליחה למצוא את ההודעה של הדרקונית
 
למעלה