|חיילחייל חטוף זה הכי נורא שיש..../images/Emo7.gif
אני עוד זוכרת את החטיפה ההיא בשנת 2000... כמה קיווינו שהם בחיים, כמה היינו בטוחים... אני זוכרת שעד שלא ראינו את הארונות, כ"כ האמנתי שהם בחיים, באמת האמנתי..
אני כ"כ מרחמת על המשפחה.. זה הכי רע שיכול להיות, לא לדעת מה עושים לו עכשיו ואם קר לו, אם כואב לו...
לפני כמה שנים שהיתה מתקפת טרור בארץ... היה ממש יום של כמה פיגועים כתבתי איזה משהו קצר... נראה לי שזה הזמן לרשום אותו פה נכתב בעקבות יום עמוס פיגועים כמה מילים על הרגשה אישית
"יום הדמים" הדם שנשפך האורות אז כבו ילדים, חיילים כולם נפגעו הסב שאחז ביד נכדתו האם שגוננה על בנה התינוק החייל שחיכה לצאת לחופשה כולם נמחקו בצווחה אנושה הכוכב שלמעלה כבר לא מחייך התינוק שלמטה כבר לעולם לא ילך האבנים מתרבות, הקברים שוב פורחים הרחוב מתרוקן, ההורים שוב בוכים קוברים ילדים, קוברים חלקים ומי שלא ראה לעולם לא יבין איברים, דם ובגדים חרוכים שוב יתומים, שוב אלמנות שוב פוחדים לעבור ברחובות ואנחנו מחר ניסע באוטובוס שוב נשב בבית קפה ונברח מהטרוף האורות לא ידלקו והדם שוב ישפך אך לנו רק נותר את השלום שוב לבקש