[One Echoe]

מה להסביר? לא הבנתי../images/Emo13.gif.

 

[The Albatross]

מה הולך בסרט הזה...

גם אחרי 5+ צפיות לא ממש הצלחתי להבין.

 

[ציףציף1000]

גם אני לא

אבל צפיתי בו רק פעם אחת (וגם זו הספיקה לי).

 

[One Echoe]

זה לא העניין.

העניין הוא שראיתי אותו פעם אחת, ולא הכי הכרתי את הסיפור, זה היה די במעורפל. אחרי שהתעמקתי בעלילה, ובמילים, בצפייה השנייה שלי בסרט, שאם אני זוכר נכון הייתה עם אחותי, הסרט ממש חדר אלי וריגש אותי.

 

[One Echoe]

השלישית.

 

[Adidason326655]

הסרט משעמם.

אני בכלל נגד לערב מוסיקה וטלוויזיה. זה הורס. נגיד בקליפ, ככה כל הדמיון שלך על השיר הולך לזבל.

 

[vegetable man]

חס וכרפס!

קליפים זה דבר נהדר! הרבה פעמים כשאני חושב על מוסיקה רץ לי קליפ בראש, או להפך, וידאו ארט שאני מדמיין את המוסיקה שאני מכניס בו. זה שני דברים שהולכים אצלי ביחד. זה הרי דבר נהדר, יש אמנים שלא יכולים אחרת בכלל. למה זה אמור להגביל את הדמיון? ובכלל, החומה לדעתי לא מתיימר להיות סרט במובן הקלאסי של המילה, וכל נסיון לעשות אותו כזה עושה לו עוול לדעתי. החומה זה קליפ אחד ארוך, עם מעט מאוד קטעי קישור בין לבין, ומהבחינה הזאת הוא ממלא את הייעוד שלו בצורה מצויינת. אני לא מבין הרבה בקולנוע אמנם אבל זה מה שאני מרגיש. הכל עניין של ציפיות והרגל...ועובדה שמעריצים של הפלויד אוהבים מאוד את הסרט. מי שרוצה סרטים יותר סטנדרטיים של אלן פארקר, תמיד יש את אקספרס של חצות והקומיטמנטס (ועוד כמה)! טובים, לא?

 

[אייל הצלם]

מילים כדרבנות ../images/Emo45.gif

 

[ציףציף1000]

האמנם?

"החומה" לא נועד להיות "קליפ אחד ארוך" אלא סרט מוזיקלי. קליפים נועדו לקדם מכירות של שיר או אלבום; לא זו היתה הכוונה בסרט. ווטרס הגה את היצירה מלכתחילה הן כאלבום, כהופעה, וכסרט. זה שהסרט לא יצא טוב, זה סיפור אחר. אני גם מבינה בדיוק למה התכוון הכותב המקורי: מוסיקה מזינה את הדמיון. כאשר אנו צופים בייצוג ויזואלי של מישהו, זה מגביל את הדמיון שלנו - כי זה רק ייצוג אחד אפשרי, ואילו הייצוג בדמיון שלנו עשיר ומרגש בהרבה (תנסו, ותראו). בנוסף, כאשר אנו צופים במשהו ומאזינים באותו הזמן, הייצוג הויזואלי תמיד מקבל עדיפות (כי כך הגוף שלנו בנוי), ולכן תשומת הלב שלנו אינה ממוקדת 100% במוסיקה. לכן גם אני מעדיפה להאזין למוסיקה "נטו".

 

[vegetable man]

צ'מעי...

אם החומה אמור היה להיות סרט מוסיקלי הוא בודאי כשל, כי אינו כזה. הוא לא כזה, ובין אם בטעות או לא, אני נורא אוהב מה שנעשה שם בלי קשר להיותי מעריץ של הפלויד. אני יכול לראות מצידי סרטים שלמים שהם "לכאורה" בלי תוכן ויש בהם רק קליפ אחד ארוך. אני חושב שזה קשור לאהבה שלי לסוג אמנות הזאת, שיש לה לגיטימיות גם אם הקהל שלה מצומצם. אני ממש לא מסכים עם הגישה שלך שקליפים זה דבר מסחרי שנועד לקדם שיר או אלבום. לקליפים יש זכות קיום לגיטימית משל עצמם. הם יכולים לעורר את הדימיון ואת ההשראה לכולנו, אלא שהתקופה המודרנית שבה ערוצי המוסיקה אמורים לבדר, ופחות ופחות לעורר השראה, הביאה לזילות (מלשון זול) של הז'אנר הזה, וזה ממש חבל. בימינו למשל אף אחד לא מעריך שירה , אני רואה את הז'אנר הזה במידה רבה כמו שירה (אני מדבר כרגע רק על קליפים עם ערך אמנותי). אני גם באמת חושב שזה עניין של מה מעניין סוג מסוים של אנשים. קליפים מסויימים יכולים להעביר תחושות ואוירה אלא שאנשים לא מבינים על מה כל העניין בכלל. ישנם אנשים שקראו ספר ואחרי שהם רואים את הסרט שלו, הם אומרים שהם מעדיפים את הספר. אז מה עכשיו, נגיד שגם סרטים זה לא לגיטימי ונישאר רק עם ספרים ומוסיקה, כדי שכביכול לא נחסום את הדמיון? בסופו של דבר, הכל עניין של טעם אישי (שנובע קצת ממה שמאכילים אותנו). יש מי שאוהב ומי שלא, הכל מותר, בתנאי שמכבדים אחד את השני.

 

[ציףציף1000]

כן ולא

קליפים הם מוצר מסחרי שנועד לקדם מכירות של דיסקים. זה לא נכון ש"התקופה המודרנית בה ערוצי המוסיקה אמורים לבד... הביא לזילות של הז'אנר" - פשוט משום שהז'אנר לא היה קיים לפני MTV. היו מעט מאוד קליפים לפני כן. הם נקראו "פרומואים" (או שמות אחרים), אבל מילאו פונקציה זהה. יש מעט קליפים אמנותיים - אני חושבת, למשל, על הסרטונים שהכין סטורם תורגרסון לפלויד לשימוש בהופעות שלהם. אבל זהו מיעוט. כתבת: ישנם אנשים שקראו ספר ואחרי שהם רואים את הסרט שלו, הם אומרים שהם מעדיפים את הספר. אני לא ממש מבינה מה הקשר. קליפים (או סרטים) לא נועדו "לעזור" לאנשים להבין את הספרים או את השירים עליהם הם מבוססים. ובלאו הכי קולנוע הוא אמנות בפני עצמה, שיכולה להתקיים במנותק מתעשיית הקליפים. לא חסר סרטים אמנותיים, נכון? אבל כמובן שאין לי בעיה עם אנשים שאוהבים קליפים ומעדיפים אותם על פני מוסיקה נטו. שכל אחד יעשה מה שבא לו.

 

[vegetable man]

לגבי מה שלא הבנת

בודאי מישהו אמר לך לא פעם על ספר שהוא אהב, וכשהוא ראה את הסרט הוא ממש התאכזב, כי הוא לא משאיר מקום לדימיון, ואין בו את אותם תיאורים ודימויים מילוליים. כלומר, אותו מישהו בעצם אומר שספר לגיטימי, סרט לא. הגיוני? לא ממש. קשור לנטייה של אדם לאהוב ספרים ולא סרטים? כן ממש. זו אותה ההשוואה שניסיתי לעשות עם קליפים. יש להם, לדעתי, זכות קיום משל עצמם. יש מי שאוהב, יש מי שלא, אבל לא נכון לומר שהם "חוסמים את הדימיון", כי זה פשוט מחסל לגיטימיות של סוג מסוים של אנשים שלא רואה את הדברים כך. הכל בסופו של עניין מתחיל ונגמר בטעם אישי, וזהו.

 

[holo]

דעתי בעניין

כאשר קוראים ספר, יש מקום רב לדמיון, אתה מצייר לעצמך בראש דמויות ומתאר את המקומות והרקעים (כמו באלבום, רק קצת יותר). לפעמים מעניין לראות איך אנשים אחרים דמיינו את מה שהם קראו, שכיוצא סרט המבוסס על הספר, זה לא פחות מעניין מקריאת הספר עצמו, אפילו אם אתה אהבת יותר את הספר. הסרט פשוט ממחיש את הדמיון של מישהו אחר(הבמאי?). כנ"ל בסרט מוזיקלי. אם אני דמיינתי דברים שונים לגמרי מהסרט של החומה, הצפייה בסרט יכולה להיות מאוד מעניינת ונותנת לי חומר למחשבה על דברים שלא ממש חשבתי עליהם. אני למשל, מאוד אהבתי את האיורים בחומה, מאוד מיוחדים, וכמישהו שאוהב לצייר זה דיבר אלי אפילו יותר..

 

[LuLuLu iT]

../images/Emo69.gif שרשור עוף! הא! אפשר לנצל"ש.

שמיק חזרה אלינו!

 

[ציףציף1000]

זה לא שרשור OFF

שרשור OFF יש רק אחד בעמוד הראשי.

 

[LuLuLu iT]

../images/Emo69.gif אבל אןי עוד אחד.

והוא מסומן בסמל של אוף.

 

[ציףציף1000]

היה עד לפני שעה קלה

וחדש יועלה בהמשך. זה שהכותבת המקורית שמה OFF לא אומר שזה באמת OFF. זה שרשור על הסרט "החומה" - זהו אינו דיון OFF.