איך אתם מרגישים נוח - עם או בלי

[tlingit]

../images/Emo33.gif איך אתם מרגישים נוח - עם או בלי../images/Emo35.gif

מעניין אותי לשמוע מנקודת מבט של תחושה אישית וגבולות שלכם איך אתם מתייחסים לנושא של טלפונים ומסרונים נכנסים בזמן פגישת אימון והכוונה שלי בעיקר לטלפונים ו-SMS שמקבל/ת המתאמן/מתאמנת שלכם. או, למשל במקרה של מתאמן שבוחר לקיים שיחת אימון במשרדו, שם מגוון האפשרויות רחב יותר: אינטרקום, 'שאלה קטנה', SMS ... שהתגובה להן היא קצרצרה באופן מינימליסטי ביותר ולא משתהה.

 

[limorcoach]

תשתף את המתאמן

במה לא נכון עבורו ועבור האימון כל ההפרעות האלה, שזה עוצר את רצף השיחה ואת רצף החשיבה. ושקשה להתרכז כשיש הסחות חיצוניות לאימון. ואיך הוא חושב שיותר נכון להתנהל בפגישות האלו. אם בסופו של דבר המתאמן מתעקש שזה בסדר ואין לו בעיה עם ההפרעות האלה אני אשקול כמאמנת אם אני מאמינה שנכון לנהל בצורה כזאת אימון. בהצלחה

 

[הילה הדר1]

המאמן קובע את הכללים והמסגרת בהם יתקיים האימו

אני הייתי הולכת רחוק יותר מהתשובה הקודמת, וקובעת באופן מפורש שבמהלך האימון לא ייענו לטלפונים, מיסרונים וכיוצ"ב. התוכן והנושאים בהם יעסוק האימון נקבע ע"י המתאמן, אבל מסגרת האימון נקבעת ע"י המאמן. כשם שאנו נותנים תרגילים לתרגול בבית במהלך השבוע ואם הוא מגיע לאימון נוסף בלא שביצע את המטלות, אנו מתייחסים לכך, גם קביעת מסגרת האימון היא עניין שהמאמן צריך לקבוע. העדר החלטיות בנושא עלול לגרום לכך שהמתאמן לא יקח ברצינות את תהליך האימון וגם האימון לא יהיה אפקטיבי. המקסימום שהייתי עושה , וזה כבר קרה- במידה שמתאמן אומר שהוא לא יכול, הוא חייב לענות כי אלה עניינים מאוד חשובים לעבודתו, לומר לו שזה עלול לפגוע בתהליך האימון ושזה בידיו, וזה לא משנה אם מדובר ההשתהות היא ארוכה או קצרה. בהצלחה גדולה, וכל טוב, הילה הדר מכון קשת אימון עסקי, אימון לטיפוח הזוגיות, אימון לאיזון חיים-עבודה

 

[ענתוצאות]

לסמוך

לסמוך עליך ועל הזכות שלך, כאשת מקצוע, להחליט איך את רוצה שיתנהל ה setting של האימון שאת מקיימת ולסמוך על המתאמן, שאם למרות הכל, הוא בחר באופן יוצא דופן לענות לטלפון - זה כנראה היה מאד דחוף או חשוב ולא לעשות מזה עניין..... ובעניין ה"בלי" וה"עם"... את באמת רוצה תשובה ? ....

ענת

 

[עידית רון]

בלי טיפת הרגשת אי נוחות שלי.

נקודת ההתייחסות שלי לדילמות שכאלו מועלית על השולחן מידית עם המתאמן. האימון הוא מחוייבות שנלקחה על ידו ומרצונו החופשי. האחריות היא שלו בלבד תוך כדי שיקוף שלי לסוגיה.

 

[Yin]

בלי

זה חלל האימון, ואחד הגבולות התוחמים הוא גבול התקשורת. למעט מקרי חרום וילדים.

 

[ענבל כהן חמו]

כבוד הדדי

אני מכבדת את המתאמן ולא עונה לטלפון אלא במקרים מיוחדים - אשר אני מודיעה למתאמן מראש עליהם. אני מצפה לאותו דבר מהמתאמן, וגם מעבירה את המסר הזה באופן ברור אם יש צורך. אם ארגיש שמהתאמן לא מכבד את האימון בצורה שמאפשרת לי לעשות את העבודה כמו שצריך, נחקור את הנושא יחד - לגלות מה עומד מאחורי זה, ומה אנחנו לומדים מזה. במקרה קיצוני נשארת האופציה לוותר על הלקוח, אם יחסי האימון לא עובדים כתוצאה מאי-כיבוד המחוייבות לאימון ואחד לשני.

 

[isaacm]

מכל ההודעות, די ברור שיש הפרעה לאימון.

לדעתי, המקום בו דברים מפריעים לי - הוא המקום לממש את מיומנויותי כמאמן. כיוון שזמן האימון מוקדש למתאמן, והאג'נדה צריכה להיות האג'נדה שלו, ולא שלי. כיוון שבכל מקרה אני שואל את המתאמן על מה הוא בוחר לעבוד. כיון שהתוצאכה של האימון תושפע באופן מאד ברור מכמות ההפרעות. כיוון שבתחילת ההתקשרות אני אנהג כפי שענבל ממליצה (ליידע את המתאמן שזו המדיניות שלי, שאני מכבה טלפון אלא אם כן יש לי שיחות להן אני מצפה (חרום) ואז אני מיידע אותו עליהן במפגש המדובר - מראש). כיוון שכל הנ"ל - נראה לי שהדבר שעלי לעשות הוא פשוט לעבור הלאה. אם כתוצאה מכך נפגע האימון - אוכל להזכיר את זה - אבל ממש לא להפוך את זה לדיון. חבל על הזמן שלו. ואולי אחרת

איציק

 

[Yin]

אחרת

לא כל דבר שנראה לי לא נכון באופן טכני אני צריך להתאמן עליו. האפשרות שהעקרון או הטכניקה נכונה תמיד קיימת, ולכן נכון גם להציב גבול ולא להיות חסר עמוד שידרה. עדי

 

[isaacm]

המקום שלי באימון

ועמוד השדרה שלי הם לא הדברים החשובים באימון. אם יש לי או אין לי עמוד שידרה - זה דבר שיתבטא בעשיה, בבחירות ובאימון שלי (כשאני מתאמן). כשאני מאמן מה שצריך להיות המוקד זה האימון של המתאמן. שהרי אחרת אני מאמן את עצמי - נדמה לי שזה לא עובד. איציק

 

[Yin]

המערכת האימונית

מורכבת משני חלקים ומערכת היחסים שביניהם. כל דגש או שינוי של אחד החלקים משפיע על כל המערכת ומכאן שגם על הצד השני. דבר נוסף, נדמה לי שבכל אימון המאמן גם מתאמן בעצמו. עדי

 

[isaacm]

המערכת האימונית מורכבת מלפחות שלשה חלקים

אבל זה עניין של גישה וסמנטיקה. הגדילה של המאמן בזמן האימון נובעת מקיומו של האימון - היא אינה מטרתו של האימון. מטרתו של האימון היא קידום המתאמן (בכל צורה שנבחר להגדיר). הימצאותו המלאה של המאמן לטובת האימון והמתאמן, מחייבת שהוא יטפל בעמוד השידרה שלו מחוץ לאימון, ובאימון יעסוק בעמוד השידרה של המתאמן (אם זה מה שהמתאמן רוצה). אולי איציק

 

[Yin]

גבולות ואימון

איפה באימון יש מקום להציב גבולות? ואיזה?

 

[אוריק3]

אין גבולות ברורים כי אין מתודולגיה

מאמן לשיטותיו ולכן הגבול הוא איפה מתחיל החוק לסמן את שטחו. מכיוון שנסיון המאמן הוא כה חיוני להבאת המתאמן את מחוז חפצו. הוא יפעל בדרך הכי מתאימה למאומן. ולכן הלגיטימציה.

 

[isaacm]

לדעתי אלה דברים שלא שייכים יחד

הצבת גבולות אינה מעניינו של אימון. הצבת גבולות מטבעה מגבילה את האימון. מה דעתך, יש מצב, מעשי, שגבול מהווה גורם מפרה לפריצת דרך? איציק

 

[Yin]

גבולות

(תשובה לגלעד, איציק ואוריק3) החיים הם משחק של גבולות וחללים. במקום להשתמש במילה גבול אפשר להשתמש במילה מיקוד. מיקוד הוא אחד העקרונות בשביל שאפשר יהיה להגיע לתוצאות. חוצמיזה, למרות שבאופן עקרוני אני שולל קודים אתיים, בקוד האתי של ICF מוגדרים גבולות ברורים. למשל, אופי היחסים בין מאמן למתאמן ועוד. דבר נוסף, הגדרת פגישה של שעה או שעתיים היא הצבת גבול (ויצירת חלל). זכרו נא, אנני מדבר על חוק (כמו שאמר אוריק3) אלא על עקרון בסיסי חיים. עדי

 

[isaacm]

תשים לב שיש כאן מידה מסויימת של עירוב תחומים

הגבולות המחייבים את המאמן אינם מעניינו של דיון זה. הדיון עוסק בהצבת גבולות למתאמן. ישנן מסגרות וישנם גבולות - בוא לא נערבב ביניהם. ישנם עקרונות יושנם גבולות - בחרו לקרא לעקרונות ולמסגרות האלה בשמות כיון שזה מה שהם - לא גבולות. יש לי הרגשה שהדיון די מיצה את עצמו. אם חשוב לך להכתיב למתאמן שלך שלא לקבל שיחות בזמן האימון - תנהג כך. כמו שאומרים - בוא נסכים שאנחנו לא מסכימים ונתחיל את הדיון הבא. שבוע טוב איציק

 

[אריק אימון הוליסטי]

גבולות למתאמן..

אני לא מציב גבולות..אך יש לי כמה דברים שחשובים לי... לי לא למתאמן.. כשאני עושה הבהרת ציפיות בתחילת אימון אני מבהיר.. שהציפיות הללו הן שלי.. הוא יכול לקיים אותן או לא.. זו החלטה שלו.. ההחלטה שלי במקרה כזה היא מה לעשות הלאה.. לדוגמא יש לי ציפייה שמתאמן יהיה מעורב באימון.. ייקח על עצמו התייחבות לעשות דברים ויעמוד במילה שלו לעצמו.. שוב לא במילה שלו אלי.. אם מתאמן בוחר שוב ושוב להפר את ההתחייבות שלו לעצמו.. זה המקום שלי להחליט.. האם אני ממשיך או לא.. שוב בלי קשר למתאמן.. יש שיר יפה של בוסקילה שאומר אין גבולות מלבד הדימיון כלומר כל אדם יוצר לעצמו את הגבולות שלו.. הגבול הוא איפה שאנחנו נשים אותו.. אני לא מציב גבולות.. על מנת ליצור מרחב בו הכל אפשרי.. המתאמן תוך כדי התהליך מציב לעצמו את הגבולות שלו.. מקומות אליהם לא יהיה מוכן לגשת..כחלק מהאימון תמיד אני מאתגר את הגבולות שלו.. לגרום לו לבחון אותם לבדוק האם הם באמת מתאימים לו.. או שהם תוצאה של החברה או ההורים או מישהו אחר..וכך הוא יוצר לעצמו גבולות חדשים בכל מקום בו הוא רוצה בכך.. בסיון התהליך הוא מכיר את הגבולות שלו.. אותם הוא קבע בעצמו.. לפי ההגדרה שלו של איזה אדם הוא.. אור ואהבה

 

[isaacm]

במחשבה שניה

אם אלה הדברים שעדי מתכוון אליהם אז נתקעתי במילים ואני מסכים אתכם בהחלט. ללא הסתייגות. איציק

 

[אוריק3]

לא כלכך מסכים לשני העניינים, למרות שעקרונית

כולם כל הזמן לומדים משהו..