אני מפרש שיוויון נפש
כהיעדר אינטרס בתוצאות האימון - המתאמן ורק המתאמן אחראי לתוצאות. אתה אומר - צריך להציב גבולות - למה בעצם? אני מניח שתשובתך תהיה כי מנסיונך גבולות תורמים לאפקטיביות של האימון. מתאמן שעונה לשיחה שאינה חירום ואינה ילדים סבור, כנראה, אחרת - כיצד, ממקום של שיוויון נפש, נסיונך עדיף על שלו?