../images/Emo45.gif הזדמנויות כאלה חובה לנצל!
את האמת הדיון היה פחות דיון, ויותר זרם תודעתי שכזה, של ניסים. זה היה מעניין למדיי, שלא תבינו לא נכון, אבל מכיוון שלא היה לזה קו מחשבתי מאוד ברור ואחיד, והוא כל הזמן נזכר בעוד ועוד דברים, וזרק הערות "אגב, גם פה יש... " "ואגב, גם שם היה..." אז קצת קשה לי לשחזר את הדיון. אבל הרעיון הכללי הוא: רונה כתבה על תל אביב, ובחרה לקיים מפגשים עם שלושה אמנים שמדברים גם הם על תל אביב, אבל מזווית קצת שונה. המפגש בין רונה לבין שלומי, כמו שנודלסית כתבה, קיבל מניסים את השם "מפגש אבידני", כי לטענתו האופן שבו שלומי מתבונן על תל אביב זה ממקום של אור, כשם שאבידן עשה. ניסים סיפר שבעיניו תל אביב היא עיר מאוד לא "מסויימת", בשונה מנניח, ירושלים, או קרקוב. הוא אמר שתל אביב היא עיר קצת חסרת אופי [הוא לא השתמש בביטוי, אבל זה מה שהשתמע], הוא סיפר שבדר"כ כשבונים עיר, או יישוב מגורים כלשהו, בונים אותו תוך כדי מחשבה, סביב איזשהו קונספט ברור [כך למשל הקיבוצים שנבנים סביב חדר האוכל והילדים], ואילו תל אביב, על אף העובדה שנבנתה מאפס, היא לא נבנתה בצורה מסויימת. וכך, אפילו, לטענתו של ניסים, בחגיגות ה-50 לתל אביב, אחד האורחים החשובים שהוזמנו מירושלים, פשוט שכח להגיע... שלומי ענה לניסים שקשה לו להסכים איתו, שכן מבחינתו לונדון, עיר שבה חיי כ-3 שנים הרבה פחות "מסויימת" בעיניו מאשר תל אביב, בה חיי את רוב שנותיו. ושיש פה גם שיקול גאוגרפי, כי אף אחד לא יוכל לקחת לך את הקשר הרגשי העמוק הזה, שאתה מרגיש כלפי העיר, בתור תושב שלה. בינינו, אני מסכימה איתו. יש משהו בעיר הזאת. תרצו או לא, יש בה משהו.