סתם מתוך חשיבה הבאתי שאלה...

מי אתה אדוני אדון עולם ../images/Emo12.gif

אלוהים. מה זה בכלל? מי זה? אני מכירה אותך מאיפשהו? לא באה לכאן בגישה של זלזול. ממש לא. בעצם, זה לא הדבר שמביא אותי כל הדרך לפורום (החביב אני חייבת לציין
). אז מה כן אתם בוודאי שואלים. לא יודעת, אני עונה. אבל מנסה לגלות... בנאדם שנולד וחונך לא להאמין אמונה עיוורת במשהו (בלי לפגוע במושא כתיבתי), בנאדם שנולד וחונך לא ללכת בקו ישר, בנאדם שרגיל לשאול ולקבל תשובות. ולא בסגנון של "אם אני לא יודע את התשובה אז כנראה שזה גדול ממני ואני, בסה"כ בנאדם, מה אני כבר מבין?!". אני בטוחה שאתה (ואתם)מכירים את הטיפוס. כן.... די דומה לי בעצם... לכן, קשה לי לקבל את העובדה שקיים אותו אלוהים... כן, כן, אתה! אומנם לא הספקתי לראות או לחוות הרבה (בוודאי לא משהו שיצליח למלא ספר באורך בינוני) אך כמישהי שמגרדת את ה-17 אני יכולה להגיד שמה שראיתי עד כה לא נעם לי במיוחד. מר' אלוהים , למה להביא אנשים לעולם שכולו כאב, רוע וסבל? והתירוץ של "בני אדם הם אלו שהפכו את העולם המושלם למה שהוא עכשיו" לא מתקבל מבחינתי! אני רוצה תשובה עניינית, מנומקת ומודגמת. האם כל זה בעצם מין preview לעולם הבא? סתם פרסומת בדרך לדבר האמיתי? אז למה כל ההכנה? ואם כבר הכנה, אז לפחות שתיהיה ברמה... אני בטוחה שאת השאלה הנדושה-נדושה הזאת שאלו אותך רבים אך תשובה... עדיין לא קיבלנו... יהיה נחמד אם תענה ואז נעבור לנג'ס לך עם שאלות אחרות. ואם כבר אחרות... יהיה נחמד לדעת מה דעתך על כל אותם חוקים ומנהגים שבני אדם המציאו על מנת לעבוד אותך. האם להיות חרדי ירא שמיים מצד אחד ואב ובעל (בלי הכללות!!!) מכה מן הצד השני מספק אותך? גורם לך להתרווח בכורסא ולחשוב "כן, זה עולם טוב!"?! פעם ידיד שלי אמר לי (משפט קשה, ככה שבעלי לב חלש מוזמנים לדלג): אין לנו על מי לסמוך אלא על אלוהים שבשמיים, כמו ששמר על אבותינו בשואה, ככה ישמור גם עלינו. לפני שתתלהמו (בדיחה שחורה או לא?!), תחשבו על זה. גם אני התחלתי לחשוב. ותנסו קצת לפתוח את הראש... מעבר. הרבה אנשים אומרים שהשואה הייתה עונש, מבחן. ואני רק שואלת: למה? למה למה למה למה? וגם, למה התנ"ך (שכאמור, נכתב לפי דבריך) שמלמד אותנו לכבד בני אדם, לא מלמד לכבד את הנשים? את בע"ח? האם דת היא עניין של נוחות? האם אתה עניין של נוחות בשביל בני אדם? האם אנחנו זקוקים עד כדי כך למשהו מנחם, חזק מאיתנו כדי להרגיש טוב? וגם אם כן, למה אנחנו תמיד מחפשים תרוצים בשבילך, אדון בורא עולם, ואתה לא מחפש בשבילנו? לסיום, אני רק רוצה לומר מספר מילים לאלוהים: אני לא יודעת במה חטאתי, פשעתי. במה פשעו תינוקות רכים בשנים, במה פשעו אנשים שנרצחים מידי יום ביומו. אני מקווה מאוד שאתה יודע למה אתה לוקח אותם מאיתנו, ולא נותן לנו שום הסבר. כי אני ממש לא.
 
איפה אתה היום?

אלוהים, אם ככה בכלל קוראים לך... האמנתי בך, באמת שהאמנתי... חזק חזק, תמיד! ואפילו ניסיתי לשכנע אחרים בקיומך, להלל את שמך ולהגיד שכל דבר טוב הוא מעשה שלך:) ואז גיליתי את הדברים רעים... אם יש שם אלוהים, איך יכול להיות שהוא כה אדיש לכל הנעשה פה? למה הוא מעניש אותנו על חטאים שהוא ברא, ולמה בעל כורחנו נאלצנו להילחם אחד בשני, לראות אמהות בוכות, בנים קוראים קדיש, חיילים, תינוקות ילדים וסבים נהרגים, גופות מוטלות ברחוב... לחוות את הזוועה על עורינו שוב ושוב ושוב... כמה דמעות צריכות להישפך לפני שתשים לב שכואב לנו! באמת כואב לנו! איפה אתה כשקוראים לך? מסתתר! האמנתי בך, פעם, עכשיו כבר לא. הבנתי שהאלוהים שלי לא היה נותן לדברים שקורים לקרות.. לא היה לוקח פעוטות אל חיקו, לא היה נותן לנו לראות את הזוועות, לא היה נותן ללינצ'ים להיעשות בבהמיות הכי גדולה שיש בחיילים תמימים שיצאו אל העולם כדי להגן!! אתה לא מתבייש?! אתה קורא לעצמך אלוהים!? לנהל את העולם לא הצלחת אז בטח שלא אתן לך לנהל את חיי!! מבחינתי גמרנו! ואם תתחרט, ותחליט שחשוב לך לשנות את דעתי - תבוא! תחשוף את עצמך, כי אחרת אני לא חושב שבאמת יש מישהו או משהו שבאמת ובתמים "שולט" על הכל כי בינתיים, כל מה שאני רואה זה רק איבוד שליטה אחד גדול! את הפרידה שלנו שמרתי לעצמי עד עכשיו, כשאתה תשתנה - גם אני אשתנה.
 

גריני

New member
../images/Emo26.gifכועסים על אלוהים../images/Emo36.gif

בימים אלה, של חשבון נפש... של קשיים... פיגועים... ומה לא? יש כאלה ששואלים, יש שכועסים!!!
 

FireBat

New member
תגובה לשירשור "כועסים על אלוהים"

משום מה יש לנו נטייה, כבני אדם, להאשים את אלוהים בהתרחשויות שקורות לנו. לכעוס עליו שהוא לא היה שם, או שהוא כן היה שם ולקח מישהו שקרוב לנו. לפי דעתי זוהי שגיאה. לא משנה מה, כעס ואשמה אינם מוצדקים, לא כלפי עצמנו לא כלפי הזולת ולא כלפי אלוהים. מחשבה היא שלוחה של אנרגיה, ומחשבה שלילית זוהי אנרגיה שלילית, ולזו יש השפעה - אם היא נראית בעין ואם לא. נתנו לנו עולם, נתנו לנו כוח ליצור, ונתנו לנו את האחריות כלפי עצמנו והמציאות בה אנו חיים. נכון, אלוהים הוא כל יכול, אבל זה לא הופך אותו לבעל האחריות שמהווה מטרה לכל אחד שלא מרוצה מחייו. האדם הוא האחראי הבלעדי על חייו, וכל מה שהוא חווה מגיע מבחירה. הצורך להאשים אחרי אסון או טראומה הוא טבעי, ואולי גם "בריא" לדברי כמה אנשים, אבל הוא שלילי והוא בסופו של דבר נובע מתפיסה שגויה של המציאות. כתבתי את זה בגלל שנדמה שאנשים פה מביעים "חוסר שביעות רצון" על חייהם, ומשליכים את התיסכול בעיקר על אלוהים, אם הנושא יהפוך לדיון אז ארחיב עליו יותר.
 
בערב יום כיפור האחרון מצאתי את

עצמי שוב כועסת על אלוהים. בכלל בשלוש וחצי השנים האחרונות אני מוצאת את עצמי כועסת מאוד על אלוהים. על כך שקטע את חייו של אבי. אבא שלי שעבר מסכת חיים לא קלה דווקא בשנים האחרונות שנעשה לו טוב ונינוח ורגוע יחסית אלוהים החליט להנחית עליו מכה נוספת, מכה קשה, מכה אשר גדעה את חייו והוא לפני גיל 56 בלבד. אני כועסת על אלוהים נורא. ל מ ה ??? לעתים אני גולשת במחשבות ומהרהרת לי. מנסה להבין את הלך מחשבתו, הלך פעולתו אבל כמובן קטונתי ואני לא מצליחה להבין זאת. הכעס שלי הוא אישי. אפשר להגיד שהוא מתגמד לעומת סופים קשים אחרים (ילדים, תינוקות, חיילים). בסך הכל אבא שלי זכה להקים משפחה, ילדים, נכדה. אבל למה ?? כל חייו הוא נלחם ועד שסופסוף הוא הצליח לנוח מעט נחתה המכה הקשה מכולם. ואני כועסת נורא. בא לי לצעוק ולצרוח ולטלטל מישהו מרוב כעס. נחמד לי ונעים לי שאני ממקומי דהיום יכולה להרגיש את אבא שלי, לחוות את נוכחותו הכמעט פיזית, להיזכר בו ובמשנתו, לראות אותו בחלום ו/או בדמיון. אבל זה לא מספיק. אני רוצה יותר. לא רוצה שהוא ילווה אותי בזכרון ובמחשבה. לא רוצה אותו בשמיים לא רוצה אותו מעל. רוצה אותו כאן איתי באגואיזם מוחלט. ייתכן שאלוהים עשה לו טוב ואני סתם כועסת. ייתכן שאבא שלי במקום כל כך נפלא עכשיו שבעצם לא נחתה עליו מכה אלא הוא עבר מהפך חיובי. אבל אני כועסת במובן אנוכי לחלוטין. עלי שנשארתי לבד. לא רוצה זכרונות, לא רוצה כאילו, לא רוצה מסרים. רוצה אותו. וזה מכעיס אותי עד אין קץ. אז הייתי בבית הקברות בערב יום כיפור האחרון. ובכיתי כמו שלא בכיתי מזמן. כמו שאמא שלי אומרת "בכיתי עד ששבעתי" וכעסתי. כל כך כעסתי. דיברתי ובכיתי אל אבן דוממת. הנחתי את התמונה של אבא שלי על המצבה היפה שלו ודיברתי אליו. עשיתי מדיטציה ודיברתי אליו. אבל בין הכל הכעס היה השולט. הוא ריחף מעל. אני כועסת נורא !!! כבר שלוש שנים שבא לי להפוך שולחן... אולי הגיע הזמן שאני אעשה את זה וכך אוציא את כל הכעס. לא רוצה זכרון, לא רוצה מסרים, לא רוצה חלומות רוצה את אבא שלי כאן ועכשיו פיזית !!! ואני קוראת את דבריי וחושבת לעצמי שאני נקראת כמו ילדה קטנה. אז מה. אמנם אני בת שלושים אבל אני הילדה הקטנה של אבא שלי. תמיד אהיה כזו.
 

Desert Voyager

New member
תודה FireBat ../images/Emo70.gif

...נכון! כמה קל להאשים משהו חיצוני. הרי לאנושות ולכל פרט ניתנת הבחירה החפשית לעשות מה שהוא חפץ בחייו. להתעלות או להישפל, וללכת עכשיו ולהאשים את אלהים בפיגועים היום או בתוצאות השואה של אז זה מגוכח. זה עשיית צחוק מעצמנו. הרי טרם השואה עבר זאב זבוטינסקי מבית לבית והיתרה ביהודים. הם לא הקשיבו. אחרי מלחמת ששת הימים היה כאן שקט. איש לא פצה פה וצפצף. הערבים עשו לנו כבוד. אני הסתובבתי חפשי ברמאלה ובשכם. ימית שגשגה ובסיני היו תיירים ונוסעים ללא סוף. גם תושבים קבועים. שלוה שלא ראיתי כמותה במקום אחר. חולשת מי שעשה מה שעשה הביאה את חוסר הכבוד שלנו בעיני העולם ובעיני אויבנו. מדוע אך אחד לא קם ולוקח אחריות? אני לוקח... כל אחד שמחשיב את עצמו לחלק מהאנושות, אחראי באיזו שהיא צורה למה שקורה, מתוך עצם מה שהוא מקרין. באמונתו ובמעשיו. אם זה רע, זה אנחנו. אם זה טוב - גם אז. אלהים מעניק לנו את החיים, את האפשרות. זה לא אלהים שלוחץ על ההדק. אלהים איננו זה שמבקר את החולה. בשביל זה ישנה הויה שקוראים לה אדם. באהבה,
 

גריני

New member
תכעסי עליו, הילונת

כי הוא מספיק גדול ויכול להכיל את הכעס שלך והכעס הזה כ"כ מובן כי אבא - זה אבא בכל גיל וחוסר הצדק (עם או בלי מרכאות) שאנחנו רואים שוב שוב - אכן מכעיס, לעיתים כל-כך קרובות וכל ה"למה" למיניהם נשארים ברגעים כאלה - ללא מענה! כי הפרידה היא פרידה והיא כואבת גם אם ישנה "סיבה" כלשהי, שמהמקום הזה, מהממד שלנו - אנחנו לא מבינים ואולי, פעם... כן נבין ופעמים רבות אני מקנאת בדתיים שיש להם את האמונה, את: "ה' נתן - ה' לקח, יהי שמו מבורך" את קבלת הדין השלווה הזו שלהם אין לנו - החילוניים ובכל זאת, בשורה התחתונה פרידה היא פרידה היא פרידה. שלך ב-
 

רשף כשף

New member
בשבילי אלוהים

הוא כמו אמבט מים- מכיל הכל, אך בגדול אינו משתנה... אנחנו, וכל אחד לחוד, כמו מיקרו קוסמוס באמבט הגדול הזה, משנים, משתנים, אבל הסביבה הכוללת נשארת זהה- האמבט, האטמוספירה, החלל, נשארים זהים, ורק אנחנו משנים את התפיסה שלנו בנוגע אליהם. לכעוס? אפשר, אבל בשביל מה? מה זה יתן לי? לשנות את אלוהים לא אוכל, מקסימום אצליח מדי פעם לשנות את הגישה שלי, את נקודת המבט ביחס אליו (אליה). לכעוס על אלוהים זה בשבילי כמו להילחם בתחנות רוח- חסר תועלת, ומוציא אנרגיה חיונית לשווא. אלוהים זה מה שיש, אין טעם להילחם בו. אכן, הוא מכיל הכל, ואנחנו מכילים אותו. הוא יכול להכיל את הכעס, את השמחה, את האהבה, את הכל... אז אם כבר, אני מעדיפה לשלוח החוצה אנרגיה חיובית. והכעס? על מה? על סדרי עולם? מנקודת המבט שלי הוא מיותר...
 

רשף כשף

New member
והנה דוגמה

היום נודע לי על מעשה נקמה מטופש שנעשה נגדי... המנחה ("פרופסור") למחקר המסטר שטרחתי עליו במשך שלוש שנים החליט להוריד לי את הציון משום שהחלטתי לא להישאר אצלו להמשך המחקר, לדוקטורט. ואני שואלת, האם ה"נוקם" הזה, נקם בי או בעצמו? אם זה עשה לו טוב על הלב, שיערב לו, לי זה לא שינה את סדרי חיי, וגם לו אתן לו לשנות לי. בתחילה התכעסתי, אבל מיד מצאתי גם הומור וצחוק בכל האירוע הזה. הבן אדם השקיע ממרצו על מנת להוכיח את כוחו בפני, ואני? מה אכפת לי? בשבילי הוא כמו טיפה בים. לא מעוניינת לשנות אותו, וברור שלא יהיה מעורב בהמשך חיי, אחרי הכל... מהן 2 נקודות מתוך מאה?
 
אלוהים הוא שינוי

אלוהים הוא החיים והוא תהליך לכן אני מסכים לכל מה שאמת רשף חוץ מזה שאלוהים לא משתנה ברי אתה כתבתה שאנו חלקים בתוך האמבט שהוא אלוהים ואנו משתנים אם כן גם הוא משתנה כל הזמן איתנו ודרכנו הרי אנו חלק ממנו . באהבה מוטי
 
אלוהים

מיהו אלוהים? למה הוא מרשה שכל ה"רע" יקרה פה? אני משער שכבר ענו על השאלות האלו מספר פעמים ועדיין כאילו אין תשובה לכן. תשובה אחת היא שאנו בעולם שיש בו שני צדדים - פחד וכל מה שמתלוה אליו ושל אהבה וכל מה שאיתה - במה אתם בוחרים . אלוהים שלח אתנו ויותר נכון שלחנו עצמנו לכאן - לגן משחקים , פארק שעשועים שבו אנו חווים הכל - הכל משחק אם תרצו ואלוהים לא מתערב באופן ישיר בבחירות שלנו בין אהבה לפחד . הגיע הזמן להפסיק להישם את האשם על מישהו אחר , גם אם הכי קל להגיד זה הוא או אלוהים איפשר - בריחה מאחריות על ההחלטות שלנו . אני מבין כל מה שכתבתן כאן וזה מדבר מאוד ללב ומובן איך הגיעו זמנים חדשים של הבנה של עוצמתנו - עוצמה של כל אחד ואחד כחלק מהשינוי . אניבאמת ממליץ לקרוא את הספר שיחות עם אלוהים שבו הובהרו לי דברים רבים לשאלות שנישאלות כאן. באהבה מוטי
 

sh0k0 girl

New member
../images/Emo35.gifסתם מתוך חשיבה הבאתי שאלה...

סתם מעניין אותי לדעת מה אתם חושבים על אלוהים.... ומה אתם חושבים שהוא חושב עליכם.....
 

גריני

New member
בוקר טוב וברוכה הבאה

כפי שאת רואה, אני מצרפת את הודעתך לשרשור קיים - בדיוק בנושא הודעתך. אנשים כבר הביעו כאן את דעתם על אלוהים ולכן נשמח מאוד לשמוע את דעתך. יום נפלא לך ולכולם. גריני
 

קרנוש21

New member
אהההה שאלה קשה ומורכבת

אלוהים הוא מעין אבא ניצחי עם אהבה אינסופית ומה הוא חושב? אל תגזימי!!!
 

גריני

New member
אלוהים כאבא

לי אישית יש בעיה עם הגדרה כזו. זוהי בדיוק הסיבה לכך שבמשך שנים רבות לא הייתי מוכנה בכלל לשמוע את המילה "אלוהים".... כי אבא לפעמים כועס (אפילו אם את אומר שאלוהים הוא אבא עם אהבה אינסופית - הרבה אנשים לא קולטים את הרעיון של אהבה אינסופית, בוודאי לא כאשר הביטוי הזה מקושר לאבא). אבא דורש מאתנו דברים, מחנך אותנו וכו' וכו' בעוד שעבורי אלוהים הוא היוצר הגדול והוא נתן לנו את כוח היצירה - במידה קטנה יותר, כלומר הוא יצר את כל היקומים ואנחנו יוצרים את ה"יקום" הקטן שלנו. כיוצרים - אין עלינו "שיפוט" של אלוהים (או כל גורם אחר) - אין טוב אין רע. מה שיש הוא תוצאות טבעיות - כלומר, אם יצרתי אווירה נעימה סביבי, יצרתי אהבה, קבלה, חמלה וכו' - יש לזה תוצאה מסויימת. אם, לעומת זאת, יצרתי צער, כעס, מריבות וכו' - גם לזה יש תוצאות. זוהי מהות החיים, כפי שאני מבינה אותה, ואשמח לשמוע דעות נוספות!
 

קרנוש21

New member
לדעתי הוא אבא!!!

ואבא גם לא תמיד חייב להיות שמח או מאושר על הילדים שלו לפעמים הוא גם כועס והוא דורש מאיתנו דברים ואפילו מחנך בשיעורים שהוא נותן לנו בחיים
 

Desert Voyager

New member
אבא אוהב ../images/Emo23.gif

...לקח לי הרבה זמן לקרוא לו "אבא". הוא היה באמת משהו רחוק כזה... אבל הוא לא. הוא כאן איתנו, וגם כאשר אני מסכים לכל מה שכתבת בענין היצירה, היקומים ומה שאנו יוצרים סביבנו, אבל יש גם את הפן הזה שהוא אלהים, שהוא אבא ושהוא מדבא אלינו. עכשיו אבא כועס. אבא מעודד, אבא אוהב, אבל אם הבן או הבת לא פועלים כפי שהוא רואה לנכון, אז דוקא כיון שהוא אוהב, הוא כועס, כי אכפת לו. ומי אומר שכעס הוא שלילי? נכון - זו לא דרך חיים...אבל יש זמן שנכון לכעוס. ונכון...אלהים ברא עולם מעבר לטוב ולרע, והאדם מאפשר את הרע. אך כעת שיש רע, יש גם כעס, אז האהבה מתבטאת גם בכעס.
 
ל - FireBat ../images/Emo26.gif../images/Emo26.gif../images/Emo26.gif

דבר ראשון, לא מאשימה. וזה בעיקר בגלל שאני פשוט לא מאמינה שקיים אלוהים (או לפחות לא איך שכל העולם מציד וחשוב עליו... אבל זה כבר סיפור אחר). אישית, לא האשמתי את אלוהים (ואולי לא הבנת או לא הבעתי את דעתי נכון) אלא פשוט תהיתי לי בכתב ובקול רם מדוע, אם אכן קיים אותו אלוהים, הוא כל כך רוצה להעניש אותנו ודואג תמיד שנשלם על חטאי אבות-אבות-אבות-אבותיהם-של אבותינו?! יש כאן מודל שחוזר על עצמו: העם היהודי "כאילו" מתעלם ומדחיק את הסכנות והרמזים, פוגעים בו והוא מתפלל לישועה, נס, הצלה... השקט שהיה בארץ בסוף שישים תחילת שבעים התנפץ לנו בפנים בדיוק כמו הסכמי אוסלו ובעצם, כל דבר אחר. כל אדם אחראי למעשיו ולכן, וכאן לא משנה עניין האמונה שלך, יהיה מגוכח דווקא לקשר דבר זה או אחר לאלוהים. צר לי, אבל אימא ואבא העניקו לי חיים והם אלו שנותנים לי אפשרות... אלוהים בשביל הרבה אנשים הוא לא יותר מכוח נפשי. משהו שהם זקוקים לו כדי להבין כל כך הרבה דברים בעולם. כדי לתת לעצמם תירוץ. אני לא מתייחסת לאלוהים כאל משהו מובן מאליו, ברור. לא סגורה על זה. וגם אף פעם לא אהיה. רק הטיפשות, וכמובן גם החוכמה של האנושות, משחקות אצלי פקטור.
 

גריני

New member
כעס הוא תכונה אנושית!

כשאני חושבת על אלוהים... או על המלאך השומר שלי, או על כל דבר שהוא בעולם הרוח (בניגוד לי, שאני בעולם החומר) - אני חושבת ששם אין כל כעס! שם אין דרישות ואין ציפיות! אני חושבת שההדרכה הרוחנית שלנו (ותקרא לה באיזה שם שתבחר... זה ממש לא חשוב) - מנסה להראות לנו איך אנחנו יכולים לשפר את חיינו. והכל הוא בשבילנו! (לא בשבילם - הם כבר עברו את השיעור הזה). הורה ארצי הרבה פעמים אומר לילד שהוא רוצה משהו - לטובת הילד - בשעה שהוא אפילו לא מודע לכך שברצון שלו (של ההורה) טמון משהו אגואיסטי (של ההורה) - ואת זה יכולים לדעת היטב ההורים שביננו, לפחות אלו שבאמת מודעים לעצמם. ההבדל בין הורה ארצי לבין אלוהות - הוא בדיוק זה! האלוהות לא רוצה עבור עצמה שום דבר - ועל כן גם אינה כועסת עלינו אם איננו "מצייתים". זוהי בדיוק הנקודה בה אתה ואני חלוקים, לאורך הדרך! אתה מדבר על צייתנות, על צורך להקשיב ולפעול עפ"י הנחיות... אני מדברים על איפשור - על כך שמאפשרים לנו תמיד וללא תנאי - בחירה חופשית, על כך שלא משנה מה נעשה - תמיד נהיה אהובים ומקובלים על האלוהות.
 
למעלה