ואני מצטט:
"הוא הגיע לקיבוץ קצת לפני תחילת הקציר בשדות האספסת. גבוה, מרשים, עם חולצה משובצת שבכיסה מונחת לה קופסת מרלבורו אדומה וגיטרה שמונחת על הכתף. הוא כמעט ולא דיבר, אותו הבחור. המופנמות שלו נראתה טראומטית כמעט. אבל בלילות, אחרי שחזרנו מהעבודה ושכבנו על הדשא ליד חדר האוכל, עם הפנים כלפי הכוכבים, מנסים לזהות אם יש שם משהו, שם למעלה, הוא שר לנו שירים מוזרים-משהו אך יחד עם זאת מדהימים ביופיים, שירים שנראה כאילו נכתבו באיזו ארץ רחוקה, אירופאית, גלותית, אותה ארץ שבזנו לה והתרחקנו ממנה, אך גם נמשכנו אליה ונכספנו ליופייה. כל פריטה שלו על הגיטרה החומה-צהבהבה שהביא איתו הייתה כה נפלאה, עד שהתאהבת בו באופן מוחלט. גם המילים היו נפלאות: כל-כך טבעיות, אנושיות, אוניברסליות, עד שגם אנחנו, שהיינו כה רחוקים ממנו, הזדהינו איתם. כן, אני זוכר את המילים... Sleepy time, and I lie, with my love by my side, and she´s breathing low. הבנות היו משוגעות עליו. אנחנו, הבנים, הערצנו אותו. הציעו לו אפילו להתקבל לחברות בקיבוץ. משום מה הוא סירב. שבועיים בערך אחרי שהוא הגיע, היינו עסוקים במלוא המרץ בשדה. הקומביין התקלקל בדיוק ואני נסעתי לשדה לבדוק אותו."