שלום לך../images/Emo41.gif
בטח לגיטימי לשאול ואפילו רצוי!
אני אענה לך רק מתוך החיים הפרטיים שלי, עצות אין לי... רק דוגמאות ממני. מקווה שזה גם יעזור לך. ראשית, אני רוצה שתדע, שאני ממש מעריכה את הנכונות שלך לשאול ולקבל עצות והכל כדי לנסות שלילדך (אם בשביל זה שאלת את השאלה...) יהיה הכי נוח וטוב שבעולם. הורי התגרשו כשהייתי בת 6 ומאז אני חייה עם אימי ואבא שלי גר באותו מקום שגרנו לפני הגירושים, עם החברה שלו וילדיה (למעלה מ10 שנים). זמן הנסיעה מביתי אליו הוא כ10-15 דקות ככה שזה די קרוב ולא בעיה כ"כ להגיע. העניין הוא שלא נעים לי להיות אצלו בבית. מוזר נכון, לא נעים להיות אצל אבא שלי בבית. אני מרגישה כאורחת. מתביישת לגשת אל המקרר ולקחת משהו לשתות, לאכול. מתביישת להתקלח שם, להיות על המחשב, כל הדברים הכי טריוויאליים שיש אני מתביישת ופשוט לא נעים לי לעשות. פשוט אורחת. כשאני לבד עם אבא אני מרגישה חופשייה נורא ויכולה לעשות הכל... כלומר, חברה של אבא שלי וכל הסביבה הזו, האווירה שהיא יצרה בבית הזה שלהם, גורמת לי להרגיש לא בנוח להיות שם. אחרי הגירושים, במשך בערך שנה-שנתיים אני ואחי, כשהגענו לאבא הביתה ישנו על ספות בסלון (וזה לא שלא היה מקום בחדרים) הרגשתי עם זה כ"כ רע. לבוא לבית שהוא בעצם אמור להיות הבית השני שלך, בית נוסף ולישון על ספה בסלון. אולי זה נשמע קטנוני ומפונק אבל אני זוכרת שבזמנו (הייתי ילדה בת 7-8) זה נורא הפריע לי. אחרי שאבא ערך שיפוצים בביתו נבנה לי ולאחי חדר משותף שהכיל אך ורק מיטה. כשאנחנו לא נמצאים אצלו החדר הזה משמש כמחסן. לאט לאט נוספו לנו אביזרים לחדר. תמונה מזעזעת שהקיר בסלון לא מעוניין שהיא תהיה תלויה עליו, טלוויזיה שאין איפה לשים... אז החדר שלנו זהו מקום מצוין לאחסן אותה. אני צריכה להגיד תודה נכון?! תודה שיש לי חדר כי יש אנשים שאפילו מיטה אין להם לשים בה את הראש... אבל לא זה העניין. אני באמת לא רוצה להישמע מפונקת, כי אני ממש רחוקה מזה. אני רק רוצה להבהיר לך כמה זה חשוב, לנו הילדים, להרגיש בנוח. שיהיה לי נוח ונעים לבוא לאבא שלי הביתה. אני מאמינה שאם אבא שלי לא היה חיי עם החברה הזו שלו, היה לי כיף נורא להגיע אליו הביתה והייתי מחשיבה את זה ממש כביתי. אני בטוחה שהיה לי את כל הדברים הבסיסים שצריך בחדר ובבית. מעל הכל הדבר הכי חשוב, זה היה בית חם ואוהב שכיף ונעים לבוא אליו. אז עכשיו, אחרי כל הבירבורים האלה שלי, אני אגיע לעניין... כן. בהחלט הייתי רוצה לחלוק את זמני בין שני ההורים שלי, שווה בשווה, שני בתים, שני חדרים. כ"כ הייתי רוצה להיות יותר עם אבא שלי. כל רגע שאני איתו אחרי המון זמן שאני לא ראיתי אותו, אני פשוט לא רוצה להתנתק ממנו. מרוב שלא כיף לי להיות אצלו בבית אני כבר לא זוכרת את הפעם האחרונה שישנתי אצלו. אני באה אליו ונשארת אצלו לכמה זמן אבל לישון... זה לא קרה לאחרונה. אני כ"כ אוהבת להיות איתו ולא רק לבלות איתו, מספיק לי לשבת איתו על הספה ולשים עליו את הראש לחבק אותו חזק חזק לצחוק איתו ואולי להירדם עליו... הרגעים האלה שאנחנו ביחד קורים רק כאשר חברה שלו לא נמצאת. לכן זה לא קורה הרבה. לכן כשהיא נמצאת בשטח, אני לא נהנת להיות באזור. אז אני באה לאבא, רואה אותה, מזייפת איזה חיוך ונכנסת לחדר. אז בקיצור... הלוואי והיה לי עוד
אצל אבא. מצטערת שזה היה ארוך פשוט זה עניין שממש טעון אצלי ואני הייתי חייבת לפרוק את זה... מקווה שעזרתי לך באיזשהו אופן, מקווה שתעשה את הדבר הנכון ביותר לך ולילדך. שתהיה לך שנה נהדרת, מלאה בחיוכים
, אהבה
, הצלחה ורק בריאות... חג שמח ושנה טובה
תודה שעזרת לי להוציא את זה ממני ושיהיה לך בהצלחה...
לימור
מקווה שעזרתי... ושנה טובה.
