מטבע אחת - שני צדדים
הלב לא מיישם כי הוא לא מסכים עם הדרך שהראש חושב שבה יש ללכת. כל זמן שהלב לא מסכים, כנראה שלא זו הדרך. סיגל, האם נראה לך תוכן השורות הבאות: כוחן של מילים.... מילה בונה איך לומדים לאמץ את כוחה של המילה הבונה? איך לומדים לתת לה לחדור? איך לומדים להתעצם לאחר עידוד מילולי של שנים? איך לומדים לשקוע בתוך המילים? איך? *הראש יודע הלב לא מיישם.... אני אשמח לשמוע לדעתכם נשמע מוזר, לא? הרי מה הבעיה לקלוט/לספוג/להנות ממלה טובה/חיובית/מחמיאה/בונה. וזה קשור לתשובה שלי לנושא הקודם שהעלית. התלות שלי, או נקרא לזה המשקל שאני נותן ל"בחוץ". באותה עוצמה או מידה שאני מתיחס למלה בונה, כך אתיחס גם למילה הורסת, זה הצד השני של המטבע. אבל זו עסקת חבילה, אם אלמד להתעלם ממילים הורסות, אפגע ביכולת להינות ממילים בונות. יוצא מכך שלא שם הפתרון ל"בעיה", כי הרי אין כאן בעיה באמת יש כאן קבלה אסימטרית שבדרך כלל נובעת מהערכה עצמית נמוכה. אם אחזק את ההערכה העצמית שלי, אזי ההתיחסות למילים חיצוניות, בונות או הורסות, תהיה נמוכה הרבה יותר וחשוב מכך, היא תהיה מאוזנת. איך מחזקים הערכה עצמית? תהליך ארוך ארוך, אבל בטח לא בעזרת מילים חיצוניות בונות. הכל באמצעים פנימיים בלבד. המילים חודרות תמיד, גם דרך השריון העבה ביותר, השאלה היא אם יש להן היכן לשקוע ולנבוט. אם אין להן, אין צורך בשום שריון.