האם זה גם אצלכם

[אשת הדייג]

../images/Emo36.gifהאם זה גם אצלכם../images/Emo35.gif

אני זוכרת שהייתי בגיל הבת שלי בת 8 לערך, בחופש הגדול כל ילדי השכונה היינו יורדים למטה משעות הבוקר עד לארוחת הצהריים, משחקים 5 אבנים, קלאס, מחבואים, הבנים משחקים ג'ולות, עושים *מחנות*, הצגות בדשא ומה לא. שמתי לב שגם בשכונה שלי וגם בשכונה של ההורים שלי, בשעות הבוקר אין נפש חיה, יכול להיות שגם בגלל החום הכבד וגם בגלל שהילדים כולם נמצאים במחשב, בטלויזיה וכו'. מסקרן אותי לדעת איך זה אצליכם בשכונות

חייבת לציין שאני כל כך מתגעגעת לימים האלו, תקופה מדהימה בעיניי.

 

[תּמר]

האווירה בהחלט שונה

אצלינו הלכנו לחברים בלי לשאול קודם בטלפון אם אפשר, ויצאנו לבד בגיל צעיר היום המצב שונה, ואני לא יודעת אם זה בגלל הפחד של ההורים (אובדן התמימות) או בגלל הרגלי מחשב וטלביזיה. וברור שגם החום משפיע...

 

[אשת הדייג]

אני גם חושבת שלרובם יש את הפחדים.

 

[אורזיגל]

גם אצלנו זה ככה, אופי החברויות של

היום שונה מאופי החברויות שהיו לי ולבעלי כשהיינו ילדים. זה נובע ממספר סיבות שנרשמו בהודעה של תמר. אני יכולה לומר לך שאצלי זה נובע מחששות. אני בגיל 12 עשיתי המון דברים שאני לא מרשה לבן שלי לעשות. ההרגשה שלי היא שהיום הכל פחות בטוח.

 

[אשת הדייג]

מסכימה איתך.

חבל שזה כך

 

[iris mom of two]

בערך

אני גרה בשכונה מאד ידידותית לילדים. ואני גרה בארה"Cב. ועדיין, יש שבועות שכולם על אופניים ושומעים ילדים מסתובבים בשכונה, ויש שבועות ששקט. ההבדל הוא שילדים הרבה פעמים עוברים דרך החצרות במקום על הכביש. הילדים שלי מבלים לפחות חצי שעה בבריכה כל יום, אם לא יורד גשם. הם גם מבלים הרבה יותר מדי זמן מול הטלויזיה ודומיה. אבל.... לפחות יום בשבוע אנחנו פשוט לא בבית, ויש הרבה שכנים שממש לא ראיתי אותם (או סימני חיים בבית שלהם) כל הקייץ.

 

[עוד שרון]

השבוע ניזכרתי בילדותי כששמעתי

אחרי המון המון זמן אמא קוראת לבן שלה לעלות הבייתה (מכירה את זה בשבע מסויימת כל האימהות שלנו היו יוצאות לחלון ומתחילות ליקרוא- דרור, תעלה הבייתה ואז אמא אחרת הייתה קוראת- שרון תעלי הבייתה וככה הלאה?) אז היום בגלל שילדים כמעט לא יורדים לשחק בגינה ליד הבית או שיש פלאפונים הצעקות הללו לא נישמעות. אני זוכרת את מה שאת מתארת בגעגועים.

 

[גלי1היחידה]

גם אצלנו זה כך והילדים לא יוצאים

לשחק ברחוב, אבל הילדים נפגשים עם החברים בבתיהם ומשחקים יחד.

 

[צוציקגדול]

פעם ראו את האופק

הכל היה פחות צפוף, ראו את קצה הרחוב, ראו את השכונה, ראו את צמרות העצים. היום הכל מצופף, מסתיר ומקרין על כל סביבת חיינו. ככל שהמטרא'ג האישי בדירות גדל המטרא'ג החיצוני קטן וגרם ליותר חיכוכים ליותר מצוקות ליותר פחדים וחששות. אין יותר שיכונה. (גם) בגלל זה אני אוהב ים.

 

[פלגיה]

במקום שבו אני גרה זה עדין כך

הכבישים פחות מסוכנים (בכביש לידנו משחקים כדורגל) הילדים חיים ב"חבורות". בסוף הרחוב יש עץ אלון שבו יש בית עץ והוא "מחנה" של חבורה אחת. התענוג של הילדים שלי הוא ללכת ל"סלעים", והם חווים צער אמיתי בכל פעם שסוללים עוד מגרש כזה לבנות עליו בית.

 

[בזזזזזזז]

מזכיר לי משהו אחר

שפעם כבר כתבתי עליו: פעם כשהיינו קטנים אמרו לנו : "אם אתם רוצים לחצות כביש בקשו עזרה מאדם מבוגר" היום אומרים : "אם אדם זר ניגש אליך ברחוב - תברח". לא? הילדות שלי לא מסתובבות לבד כמעט בכלל. קודם כל מאד מאד חם בחוץ (אני זוכרת שפעם 30 מעלות היה שיא החום - היום 40 זה "רגיל לעונה"). מעבר לזה הן דוקא כן מכירות אוהבות ומשחקות במשחקים של אז. נראה לי שיש רטרו אופנתי...

 

[irisgh]

../images/Emo6.gif../images/Emo3.gif

 

[ganooov]

הילדים באיזור שלי

עדיין עושים חבורות.. איך שאני רואה את זה, ככל שרמת החיים גבוהה יותר ויש יותר מחשבים - טלוויזיות בבית, הילדים פחות יוצאים החוצה.

 

[kimc]

בול אותו הדבר

אם לא מסדרים לו הסעה לחבר לא יצא מהבית וידבק למסך. אני זוכר שבילדותי היינו אימת השכנים והיום כנראה חינכנו את ילדינו לדומיה כדי לא לסבול מהתופעה של ילדי השכונה מתק' ילדותינו...

 

[galia26]

לצערי, גם כאן התמונה זהה ../images/Emo10.gif

נכון שלכל דור יש את התענוגות שלו, אבל באמת נראה לי שהדור הזה נמצא בהרס עצמי, שעות מחשב ושעות טלביזיה מלוות בג'אנק פוד, חוסר פעילות גופנית ופעילות חברתית זה מנוגד לכל כללי האבולוציה. לשימחתי הרבה אנחנו חיים במה שנקרא "איזור כפרי" ואנחנו חקלאים, כך שהילדים שלנו חשופים לגירויים אחרים וגם כי אנחנו אוהבים מאוד את ה"בחוץ", אבל אני יודעת שלא כולם כמונו וגם היום יש לנו שליטה על פעילויות הילדים, כשיגדלו הם יבחרו את פעילותם ואני מקווה שעדיין יעדיפו את ה"בחוץ". כל שנותר הוא להתרפק על ברכי הנוסטלגיה...ולא חסרה כזאת! ואגב - אני תמיד מקנאת באבי על סיפורי ילדותו, אז הדלות הייתה הרבה יותר גדולה ומשום מה ילדותם נשמעת לי עשירה באלפי מונים...

 

[מחשבות]

כשהיינו ילדים (אח, איזה שיר

אורגזמטרוני) היינו ילדי רחוב. היינו שבים הביתה לאכול ולשתות, אדומים כולנו מחשיפה לשמש וייבוש מתקדם. היינו רזים, קופצניים, מטפסי עצים כקופים, רוכבי אופניים כלאנס ארמסטרונג. היום הילדים שמנמנים, מתקדמים בצעדי ענק לסוכרת המבוגרים המוקדמת שלהם ואין פוצה פה ומצפצף.

 

[love4101]

בוקר טוב!

דווקא השבוע דיברתי על זה עם גיסי וחברתי איך שהיינו קטנים היה שונה מהיום מלא חברים היינו משחקים בגועגעיקלאס תופסת מהבוקר עד הערב אפילו לא חשבנו על אוכל ולא כמו היום לא בלאגנים סכינים ואלימות אם היינו רבים אחרי 5 דקות משלימים ועם רציתי ללכת לחברה פשוט קוראת לה מלמטה או עולה אליה לא כמו היום להתקשר וכל מה שנלווה היום שונה היום מפעם ולמה יש לי את התחושה שפעם היינו יותר מאושרים מהילדים של היום באמת למה?

 

[צוציקגדול]

אני חותם לך שהילדים שלך

יגידו את אותו דבר לגבי ילדותם. אין משקפיים יותר וורודים ממשקפי הנוסטלגיה ומסננת טובה יותר מזכרון מעומם ורחוק. כשהיינו ילדים...

 

[פלגיה]

../images/Emo45.gif

 

[חוה 1]

אצלנו אחרי הצהרים בערך משעה

6 בערב המון ילדים למטה משחקים. ההורים יורדים גם וכולם יושבים בגינה.