../images/Emo103.gifובכן, חביבתי, הרשי לי.....
לספר לך סיפור. בצופים, בכיתה ט', יש טיול ושמו "אתגר", שנחשב לאחד מהטיולים הכי הכי כיפיים בצופים- הפואנטה היא שאת יוצאת עם מישהו אחד מהחברים שלך ומתארגנת באחוות עם עוד איזה 8-9 אנשים מהנהגת דרום, ומבלה איתם 4 ימים של "אתגר"- שינה בשטח, להכין אוכל לבד, וטכנית להדריך את הטיול לבד- להעביר פעולות אחד לשני, לדאוג לציוד, לו"ז--- הכל. למה אני מספרת לך את זה? כי שנה שעברה אני יצאתי לאתגר. וכמו שחלק מהבנות יודעות, יש לי כמה בעיות גב... וזה מתבטא בכאבים לפעמים. בכל מקרה, אחרי הלילה הראשון בטיול קמתי בבוקר עם כאבים נוראים, גם מהקור בלילה וגם מהשינה בשטח. הייתי צריכה לצאת למסלול של 12 ק"מ בערך עם תיק גב, ויצאתי [למרות שהאחווה עזרה לי], למרות שאבא שלי [שהוא רופא] אמר לי במפורש בבוקר בטלפון לא לצאת. קיצ, אחרי המסלול הראשון היו לי כאבים נוראיים, ועמדתי מול דילמה- כי מצד אחד ידעתי שאם אני אעבור עוד לילה בשטח אני לא אצליח לעמוד על הרגליים למחרת, אבל מצד שני- היה לי באמת כיף באותו יום והיה לי פשוט חבל ללכת ככה ולהפסיד את אחד הטיולים הכי כיפיים שיש- ועוד אני, שלא הפסדתי טיול צופי אחד בחיים שלי מכיתה ד' עד לאותו רגע! בכל מקרה, בסופו של דבר חזרתי הביתה בלילה ההוא. והייתי בבית יומיים עד שחברים שלי חזרו והרגשתי חרא ומבואסת וסתומה ונכה וכל מה שבא לך, ובאותו רגע חשבתי שזה מרכז העולם והבעיה הכי חשובה שיש, אבל אחרי כמה ימים שהגל חוויות מהטיול עבר וכולם כבר התרגלו לחזרה- הכל היה כרגיל וזה לא שינה שומדבר חוץ מכמה חוויות שיש לחברים שלי ולי אין- לא ביג דיל, באמת.. בכל מקרה, זיינתי לך תשכל כדי להגיד לך שנכון שעכשיו זה נראה הדבר הכי נורא בעולם, שאת פה והם שם- אבל בתכלס זה רק טיול ואחרי שבוע כולם ישכחו מזה. תנסי להנות מהזמן שלך בבית ככה בשקט ובסבבה שלך, ותמיד יש לך אותי במסנג'ר.
