כהרגלי בקודש
פרצתי הבוקר למשרדי מעריב כדי להשיג את סופשבוע יום לפני כולם. תראו מה מצאתי שם: מתוך שיפודים, המדור של מאיר עוזיאל, פינת השלולית: מאיר שלום רב הסיפור שלי הוא על צפרדע שאף פעם לא הצליח להתחבר לאחרים. תמיד הוא היה מקובל ותמיד היה במרכז השלולית, אבל נדמה כאילו היתה חומה של אבן בינו לבין הצפרדעים האחרים. אף פעם הצפרדע לא הצליח לשמור על קשר, ומשהו, כל פעם משהו אחר, גרם לו לחתוך. הצפרדע התגייס והכיר הרבה צפרדעים חדשים משלוליות שונות. הוא יצא לקורס חובשים קרביים, שם הכיר את הנסיך. הנסיך שלו! נסיך מדהים. בעל לב של זהב. סוף-סוף הוא הרגיש שיש מישהו קרוב אליו, מישהו שאליו הוא יכול להיפתח ולדבר על הכל, פשוטו כמשמעו. "חבר אמיתי"! הצפרדע נקשר אל הנסיך, והנסיך כמו הפך את עולמו. למעשה הצפרדע כבר לא ממש בטוח אם זו חברות או שמא התאהב בנסיך. הצפרדע ראה בנסיך את כל מה שרצה להיות הוא בעצמו, וכך התחיל הצפרדע לשנות את חייו, על מנת שיהיה, ולו במעט, כמו הנסיך. הנסיך, מצדו, לא ידע כלום על אהבת הצפרדע (לא, זו לא אהבה פיסית, אלא אהבת חבר, אח, רע). היום בתאריך שבו נשלח המכתב, כמה שבועות לפני סוף הקורס, לא יודע הצפרדע מה ייעשה אם יפרדו דרכיהם ואיך יוכל לשמור על קשר עם הנסיך, שהרי הם משרתים ביחידות שונות וגרים באזורים שונים בארץ, הנסיך בצפון והצפרדע בדרום. כמה שהם שונים, יש להם כל כך הרבה במשותף, כי שניהם עברו כאב מסוים שנשאר בליבם לתמיד, לשניהם יש את אותו הראש ואת אותן המחשבות והטעמים, רק שהנסיך מופנם והצפרע קצת מוחצן. בעצם, הם משלימים אחד את השני. הצפרדע יודע שאין הרבה סיכוי שתימשך החברות, ומבקש לאמר לנסיך מעל דפי המדור, שהוא החבר האמיתי היחיד שהיה לו אי פעם. עכשיו תקראו את זה שוב. בקריאה ראשונה זה נשמע כמו סיפור אהבה רגיל בין סטרייט לאוחצ´. או שלא...? בכל מקרה עצוב אבל מחמם את הלב באיזושהיא צורה לקרוא את זה על הבוקר...... יום טוב לכולם.. גיא