ציפיות לכריות

[איל באש]

../images/Emo39.gifציפיות לכריות

היי חברות וחברים רציתי לשאול אתכם מה אתם אומרים על ציפיות? האם אנחנו מצפים כל הזמן למשהו שיקרה? טוב או רע? האם קרה לכם שציפיתם נורא למשהו ושזה קרה נורא התאכזבתם? איך לדעתכם שילוב של תובנות רוחניות בחיי היום יום יכול להועיל לנו בנושא ? האם אתם מצפים לתגובות על מה שאתם כותבים בפורום? האם שאין תגובות אתם מתאכזבים? ועוד ועוד... אני חושב שציפיות לכריות. שאדם יודע הוא לא מצפה. הציפייה מצפה את הדבר ואז אנו לא יכולים לראות. בהמון אהבה איל באש

 

[אור זהוב]

ציפיות זה דבר משעשע ../images/Emo13.gif

 

[Think With My Heart]

אממממ......ציפיות.....

ציפיות,ציפיות...... כמה פעמים קרה שציפינו למשהו בכל מאודינו והתאכזבנו... או לחילופין.... שאנו צופים כישלון כלשהו,כשלמעשה בתת מודע שלנו אנו יודעים שנצליח.... לכן אנו בסופו של דבר מצליחים! יש האומרים שכגודל הציפיות כך גם גודל האכזבות.... אני חושבת שבאופן כללי צריך לדעת לזרום. פחות לצפות,אלא יותר להאמין! Think

 

[Swicca]

קלעת בול......../images/Emo9.gif

וכמובן כמו שכבר אמרו פה לפחות 4 או 5 פעמים , לחשוב חיובי וככה יהיה פחות לצפות לדברים שיקרו אלא לדעת שהם יקרו ובצורה הכי טובה ....... בקיצור גישה חיובית.

אור ואהבה ,שימי.

 

[ישלישם]

שלום איל,

אני מסכימה איתך בלב ולב. אני חושבת שכשאנחנו מצפים אנו נמנעים מהרגע הזה והרגע הזה הוא הכל. בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו.

 

[אין ייאוש בעולם]

אני חושבת....

שקשה לא לצפות.... אני מנסה לחשוב כיצד מתחברת המילה "תקווה" ל"ציפייה". אם אני מחנכת את עצמי לקוות לטוב, הרי שאני מצפה לטוב הזה. ועכשיו כשאני חושבת לעצמי... הרי אי אפשר לחיות ללא ציפיות, זה הכרחי על מנת לרצות לחיות. אולי ציפייה מבני אדם אחרים, אולי כאן צריך לשאוף ולעבוד על עצמנו לא לצפות לתמורה. אולי כשמדובר בנתינה, העבודה שלנו צריכה להיות בלתת כדי לתת, ולא לתת על מנת לקבל. התורה ציינה זאת "כמתן בסתר", כנתינה שאף אחד לא יודע עליה. רק האדם הנותן ובורא עולם, וזו נתינה אמיתית. ואיל.. אני לא מבינה את המשפט: "כשאדם יודע הוא לא מצפה" מה הוא יודע?

 

[ישלישם]

אם יורשה לי,

אשמח להגיב דווקא מהמקום בו פנית לאיל. כשאתה יודע, יודע שזה בא מלבך, אתה באותו הרגע מקבל מתוכך כל מה שאתה כבר צריך, אז אתה לא מצפה יותר. כבר קבלת. הנתינה היא הקבלה, כשהיא באה באמת מהלב. כדי להגיע לזה, אתה נותן לעצמך את האישור להיות מי שאתה באמת, לומד לשחרר את הפחד, הפחד שאם תהיה באמת אז אולי... אף אחד שוב לא יאהב אותך. הפרדוכס הוא, שאוהבים אותך הרבה יותר כשאתה באמת... ויש כאלה שלא אוהבים... תמיד יהיו אבל ככה זה תמיד, לא? מהמקום הזה, שהפחד שומר עלינו, אנו ר ג י ל י ם לסוג מסויים מאוד של אהבה, למינון מדוייק מאוד, אם אפשר להגדיר את זה כך, ומעבר לזה... אנחנו מפחדים לקבל אהבה... בפחד שלנו להיות מי שאנחנו אנו למעשה מפחדים לקבל אהבה... מעצמנו, כי להיות מי שאנו במהותנו, זה להיות מחובר לאהבה שבתוכנו, והיא אינסופית. כל החיים הם הדרך להגיע לשם באופן מוחלט. מבחינתי, זה לא בחיים אלא לאחריהם. בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו.

 

[איל באש]

../images/Emo140.gifתשובה

שאדם יודע הוא לא מצפה- הכוונה היא שכאשר אנחנו מתחברים אל הלב אל עצמנו, אנחנו מקשיבים לקולות הפנימיים שלנו, אנחנו רואים איך אנחנו מסתכלים על החיים, אנחנו יודעים באיזו דרך אנחנו הולכים, יודעים מה בחירתנו בחיים הללו, ולמה, אז אין לנו צורך לצפות , לפנטז על דברים שלעולם לא יקרו , רק ההפך, ידכאו אותנו. וזה לא סותר תקווה, וזה לא סותר להתרגש לבאות. שאת מבינה שלא משנה מה יהיה , שאת משחררת את הפחד מאי הוודאות, שאת מרשה לעצמך לזרום עם החיים, אין צורך לצפות. ואז את מתרגשת לבאות, לא מתוך ציפייה מה יקרה, אלה מתוך ידיעה שמה שיקרה יקרה בדיוק איך ומתי שאמור לקרות, והכל בסדר עכשיו. בכאן ועכשיו יש את העבר והעתיד. מתוך ריכוז ברגע הנוחכי אנחנו מכילים את הכל. אז אם אנחנו מפנימים את זה אנחנו ממשיכים לחיות עם תקווה ועם התרגשות לבאות, רק בלי ציפיות כי למדנו כבר שהן מאכזבות אותנו, הן גורמות לנו לחיות בפערים בין הרצוי למצוי. שאנחנו מחוברים לעצמנו וטוב לנו אנחנו לא צריכים תקווה. תקווה אדם צריך שרע לו וקשים עליו החיים, זה מה שמחזק אותו ומחזיק אותו לעבר המחר, אני לא פוסל מנגנון מדהים זה , נהפוך הוא. אפשר ללמוד לחיות אותו הדבר אחרת, ואז הציפייה הופכת להתרגשות לבאות מתוך ידיעה. בהמון אהבה איל באש

 

[אין ייאוש בעולם]

אוקי איל....

עם החלק הראשון הסכמתי לגמרי.... הרי זה מה שאני קוראת לו תמיד.... "כל מה שקורה קורה לטובה..." ולכל דבר שקורה יש סיבה... זה סוג של קבלה שלי שהכל משמיים. כלומר, זו קבלה שלי את הרע כמו את הטוב, באהבה! אבל.... "תקווה נועדה לאדם שרע לו וקשים עליו החיים" יש לי כמה השגות.... קודם כל, מן הסתם החיים אינם קלים. יש דרכים רוחניות להתמודד עם הנסיונות הקשים, אני מלמדת את עצמי כל חיי. אבל החיים אינם קלים. מי שיאמר לי שהחיים שלו קלים, ושהכל נפלא ומושלם בחייו... אחשוב עליו שהוא מנותק מהמציאות. להגיד "הכל בסדר", זה נכון, כי גם לרע יש סדר בעולם הזה. יש סדר הגיוני בעולם הזה שאינו ברור לנו, אבל אין לי ספק שגם לרע יש הגיון. בריאתו של האלוקים היא "מסודרת" להפליא, אין לי ספק בכך. אבל זה לא עושה את החיים קלים. עם המודעות הזו, זה נותן כלים טובים להתמודדות, אבל לא משנה את מציאות החיים.... יש גם רע בחיים, אין מה לעשות, זו עובדה! לכן לדעתי, כל אדם זקוק לתקווה, גם אדם שמחובר לעצמו. ואולי אדם שמחובר לעצמו יכול להבין את ערך התקווה. התקווה היא המשמעות לעצם קיומנו.

 

[איל באש]

חיים קלים../images/Emo140.gif

שהאמונה הבסיסית שלנו על החיים היא- "החיים קשים" "מה שלא הורג מחשל" "החיים הורגים בסוף מתים מהם" "כל ירידה לצורך עליה" ועוד ועוד... אז המציאות של החיים שלנו היא קשה, וזו לדעתי עובדה!! אבל אנחנו יכולים לשנות אותה, על ידי זיהוי האמונות הבסיסיות שלנו על החיים. וכן החיים יכולים להיות טובים קלים נעימים ומחייכים. איך שאנחנו מסתכלים על העולם ככה הוא נראה בענינו. בהמון אהבה איל באש

 

[אין ייאוש בעולם]

איל... ../images/Emo13.gif

סליחה שאני מקשה.... אנא שלא יהיה בלבך עלי... אבל יש לך פתרון לאבטלה בארץ? יש לך פתרון לפיגועים שיש כאן? יש לך פתרון לסאדם חוסיין ולבן לאדן? המציאות היא קשה!!! זה שאנו מוצאים את נקודות האור, זו הגדולה שלנו. אבל לא ניתן לראות את החיים "כקלים נעימים ומחייכים." ואגב... כל הציטוטים שהבאת...

אני מתחברת רק לאחד: "כל ירידה לצורך עלייה" אני לא אוהבת להגיד "החיים קשים" כששואלים אותי לשלומי אני תמיד עונה: "ברוך השם", כי כל מה שניתן לי מאלוקים לטוב או לרע, אני מקבלת באהבה. ואני מוציאה את השמחה מכל מצב לא נעים. ובכל זאת... אני מציאותית! ואני מקווה לעתיד טוב יותר... לעתיד של שלום ואהבה!

 

[שיריה]

מתערבת...

אני חושבת שהמקום לחוסר ההסכמה היא הפירוש של המילים תקווה וציפיה. ולמרות שהן דומות הן לא ממש... ציפיה- מילה הרבה יותר "חומרית" היא מתקשרת לי עם העולם החיצוני אתה מצפה לקבל טלפון, אתה מצפה לקבל ציון מסוים במבחן, לעומת זאת תקווה היא מילה יותר פנימית ורוחנית, "אני מקווה שתבין אותי", השורש הפנימי בי, האמיתי, מקווה למשהו תקווה זה דבר נפלא, אם לא היתה לנו תקווה היינו נופלים ליאוש. צריך לקוות, צריך להאמין, איפה נהיה בלי זה ? לעומת זאת... ציפיה ? לצפות למשהו... כשהוא לא מגיע זה באמת מאכזב. וחבל... הרבה יותר קל פשוט לקבל את הדברים איך שהם !

 

[אין ייאוש בעולם]

שיריה..... ../images/Emo23.gif

 

[איל באש]

../images/Emo45.gif

 

[איל באש]

כולנו יחד יכולים להביא לשינוי גדול|

השינוי בא מבפנים החוצה ומבחוץ פנימה בא זמנית. כולנו יחד יכולים להביא לשינוי גדול, על ידי שינויים אישיים ופרטיים קודם, ומתוך כך חיבור לחברה ולשינויים הגדולים. שוב המציאות קשה בעניי המתבןנן בלבד. יש בנינו חילוקי דיעות בנושא הזה, ואני יכול לומר לך שלמרות זאת אני מכבד ומעריך את דעתך בנושא. בהמון אהבה והערכה איל באש

 

[שיריה]

ועוד לגבי ציפיות -

במחשבה נוספת... את המילה ציפיה אפשר להחליף במילה רמת שאיפה. (לפעמים ) ורמת שאיפה מציאותית היא דבר חיובי מאוד, היא מדרבנת אותנו להישגים. ובלי זה איך נתקדם ? ככה שכמו כל דבר בחיים, גם הציפיות (של הכריות כמובן !) וגם התקווה , צריכם איזון. לפעמים צריך לצפות ( מעצמי ) כדי להתקדם, ולצפות מאחרים כדי לעזור להם להתקדם, ולפעמים זה לא ממש מתאים וצריך לקבל אנשים איך שהם, ולשדר להם שהם טובים גם ככה. וגם את עצמי לא יזיק לי לקבל איך שאני... נראה לי שפשוט צריך איזון, וזה טוב שהאדם ידע ויחשוב על שתי האפשרויות, ויחליט מתוך מחשבה מה יקדם אותו עכשו.

 

[אין ייאוש בעולם]

ועוד לגבי ציפיות.....

איל.. כל כך אהבתי את המשפט.... "ציפיות לכריות" חחחחחחחח!!!!!!!

 

[איל באש]

../images/Emo140.gifאיזון

התחברתי לאיזון, איזון חשוב בחיים בכל תחום, בכל רובד. שאנחנו חיים לא באיזון אנחנו חיים בפערים, בין הרצוי למצוי, למשל. שאנחנו בפערים אנחנו במצב רוח רע, לא מבינים את החיים, לא מבינים את עצמנו. כל דבר שלא באיזון, שבמינון יתר מסתבר מזיק ופוגע בנו. שאנחנו מצליחים לראות היכן אנחנו מגזימים, היכן אנחנו לא באיזון, היכן אנחנו קיצוניים, עשינו חצי דרך. את החצי השני נעשה דרך חווית התהליך של השינוי. בהמון אהבה איל באש

 

[אושרת3]

אילוש איך אפשר להגבר לפעמים על

מחשבות רעות שבאות פתאום....???

 

[איל באש]

../images/Emo140.gifמחשבות רעות

פשוט לומר : "אני מרשה לכן מחשבות X (מה שאת חושבת) לבוא", (לתת להן לשטוף בעוצמה), ואז אחרי שנתנו להן מקום לומר " אני מרשה לכן מחשבות X ללכת" ואז לתת להן את האישור להשתחרר מאיתנו. שאנחנו מנסים להילחם בהן , לבטל אותן, להתעלם מהן, אנחנו רק מגבירים אותן. הדרך היא להרשות להן להיות , ולהרשות להן לעזוב, אבל ממקום של אהבה, לא כעס ושנאה. מנסיוני שעושים את התרגיל הפשוט הזה, לפעמים אנו שומעים קולות של פחד כעס ושנאה בעוצמות מדהימות, ואז אנחנו פתאום רואים את האבסורד שבדבר, ויכולים לצחוק על עצמנו, והופ זה מתפוגג. בהמון אהבה איל באש