2 הוכחות לקיום הבורא

[arriy80]

אתה מדבר מתוך אי ידיעה!

דברי חכמי ישראל שערערו על ספר הזוהר הופרכו. אני כתבתי שהמערערים על קדמוניותו של הזוהר התבססו על מקורות ביהדות עצמה. חכמי ישראל הפריכו את טענותיהם בכך שיישבו את סתירותיהם לפי מסורת הקבלה שספר הזוהר הוא חלק ממנה והיא היתה ידועה עוד לפני פרסום הזוהר. עובדה 1: לא צריך להיות שום מסמך שעליו מבוסס ספר הזוהר, מפני שתוכן הספר הוא מסורת בע"פ שנכתבה רק לאחר שנלמדה בע"פ. אמנם יש פרטים מספר הזוהר שנמצאים במקורות יהודיים לפני פירסומו ונקראו בשם "מדרש ירושלמי". כמו"כ אי הזכרת הזוהר אינה מערערת את טענת קדמותו, מפני שכל החלק הזה של תורת ישראל עבר בסתר ולא בפרסום כשאר חלקי התורה. עובדה 2: את הטענה שרמד"ל השתמש בטענת קדמות הזוהר כמקדמת מכירות, ר"י דמן עכו שמע בשם אשתו של רמד"ל, אך לא הוכיח אותה. כמו שכתבתי, ממכתבו של ר"י דמן עכו לא ניתן להוכיח לשום כיוון. עובדה 3: תהפוך את הכיוון של דבריך. הם תקפים לגבי המערערים באותה מידה. עובדה 4: הקונספירציות שלך מבוססות על כלום. הפרשנות שלך את מעשיו של ר"י דמן עכו נובעת מתוך ההסתכלות המעוותת שלך על חכמי ישראל. חכמי ישראל - המערערים - יצאו בחריפות נגד ספר הזוהר ללא חשש מלחצים דתיים. לא היה "נח" להם להאמין מפני שלדעתם ספר הזוהר מכיל מושגים שנוגדים את השקפת היהדות. אמנם תמיהותיהם הופרכו ע"י יודעי חכמת הקבלה. נראה כי לא למדת את ענין קדמות ספר הזוהר לפי השקפת היהדות. אם תרצה, אוכל להמליץ לך על ספרים בנושא.

 

[גלבטרון]

../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif

בנוגע לטענה 1 שלך: " לא צריך להיות שום מסמך שעליו מבוסס ספר הזוהר, מפני שתוכן הספר הוא מסורת בע"פ שנכתבה רק לאחר שנלמדה בע"פ. " משמע שאין שום הוכחות!!! ולכן טענה זו לא מפריכה דבר!!! וגם לא אמינה!!! שכן לא ניתן לבדוק ולאמת אותה!!! + טענתך גם נופלת בכך שמחבר הספר עצמו טען שהוא כביכול ביסס את הספר על כתבים עתיקים ולא על סיפורים שבע"פ. בנוגע לטענה 2 שלך: "את הטענה שרמד"ל השתמש בטענת קדמות הזוהר כמקדמת מכירות, ר"י דמן עכו שמע בשם אשתו של רמד"ל, אך לא הוכיח אותה. כמו שכתבתי, ממכתבו של ר"י דמן עכו לא ניתן להוכיח לשום כיוון." יש יותר ראיות לטובת הטענה שדי-לאון כתב את הספר בעצמו ונגד הטענה כי הספר נכתב על בסיס כתבים קדומים יותר שכן לא הכותב, לא החוקר ולא אף אחד! לא מצא והביא לראיה את אותם כתבים. בנוגע לטענה 3 שלך: שוב אתה מתנהג בטיפשות! תפסיק להתנהג כמו אדם רפה שכל ותבין מה כותבים לך! אין בידי במאמרים הללו שום ראיה! הם לא דיברו עם כותב הספר! הם נכתבו מאות של שנים לאחר שהספר כבר נכתב! הם נכתבו על בסיס אמונה חסרת בסיס במטרה לחזק אותה לא משנה מה! ולכן הן לא אמינות! בנוגע לטענה 4 שלך: שום קונספירציות. ר' יצחק דמן עכו כתב מס' ספרים. הוא חקר את הנושא לעומק והיה ידוע כי הוא חקר אותו לעומק. לכן, אםןהיה מוצא ראיות ממשיות היה הוא מפרסם אותם - חוסר פירסום הדבר/ים ששינו את דעתו רק מלמדים כי שינוי הדעת לא נעשה על בסיס ראיות כלשהן - כי לא היו כאלה! - אלא נעשה בעקבות שינוי באמונתו אישית או השפעות חיצוניות כאלו או אחרות. אין שום סיבה שר' יצחק דמן לא היה מפרסם את הראי/ות שגרמו לו לשנות את דעתו אילו הראיות אכן היו קיימות שכן אם שינה את דעתו מתוך אמונה שלמה היה רוצה הוא לבסס את דברים אלה עם ראיות כפי שעשה עם שאר דבריו. בינתיים רק אתה מראה כי לא למדת את הנושא הזה כמו שלא התעמקת וחקרת נושאים אחרים וכי אתה אך ורק לומד על פי דרך אחת בלבד! לא משנה כמה שגיאות יש בה, כמה חורים יש בה וכמה סתירות לוגיות יש בה. אני אומר לך שוב! "השקפת היהדות" היא לא השקפה לפי היהדות הרבנית! אילו היית טורח ללמור לעומק את הנושא הית מבין זאת אבל אתה כבר הקראת כי אינך מעוניין בכלל ללמוד - אולי זה מפחד או דעות קדומות לא מבוססות או איסור שהפעילו עליך כדי שלא תגלה את האמת.

 

[arriy80]

שוב חוסר ידיעה

1) לא מצאתי אינה ראיה, ואינה יכולה לשמש כהוכחה לכלום. אינך מבין מהי חכמת הקבלה ומהו ספר הזוהר ולכן אתה כותב דברים באויר. חכמת הקבלה עברה בעם ישראל בע"פ מרב לתלמיד. את ספר הזהר כתבו תלמידי רשב"י וכך הוא הועבר. רמד"ל פרסם אותו מתוך הסתמכותו על כתבי תלמידי רשב"י. חוסר ההבנות שלך - מתוך אי הידיעה שלך, לא משנות דבר. 2) שוב, לא מצאתי אינה ראיה, ולכן אין ממש בטענה שלא נמצאו הרבה מקורות לטענת הקדמות. בנוסף, שהספר וכלל החכמה עברה בסודיות בעיקר בע"פ, ולכן טבעי שלא ימצאו ראיות עליו. 3) רפה שכל תוכל לומר גם על עצמך, כשאתה מציג את עצמך ככל יודע ובעל האמת. הכמיהה שלך לנער את הבסיס מהיהדות ומאמונתה ניכרת היטב, אך ידיעותיך והבנתך ביהדות עצמה שוות לידיעת תלמיד יסודי בתורות הפיזיקה המורכבות. 4) שוב חזרת לטענה כי לא נמצאו ראיות לקדמות, ואין בה ממש. כבר התייחסתי לפרשנות שלך על דרכו של ר"י דמן עכו שנובעת מעיוות. ר"י לא היה פוחד לפרסם מסקנות מסויימות כמו שחכמי ישראל שלאחריו לא היססו לפרסם את התנגדותם החריפה. גם טענה זו לא מתחילה. בנתיים, הראת כי אינך מבין דבר וחצי דבר מהי חכמת הקבלה, כיצד היא עוברת בעם ישראל, מה מקומו של ספר הזוהר ומה הפולמוס עליו. מעניין שאתה חוזר שוב ושוב על המושג "יהדות רבנית" אולי אפשר להסיק מכך שאתה בכלל קראי או שומרוני. זו שטות לקשר בין דעת ה"לא רבניים" לבין חלק מהתורה שבע"פ שהם בכלל כופרים בכולה! כמובן שאתה תטען שהאמת איתך ולא עם אף אחד אחר בגלל הפחד לגלות שהבסיס דעותיך נשמט.

 

[גלבטרון]

חוסר בראיות מראה שהסיכוי שדבר מסויים

התקיים כה נמוך עד כי לא ניתן לקבל את הטענות כאמת!!! כל אדם בעל ראש על הכתפים שמבין לוגיקה בסיסית יודע זאת!! לפי הפרשנות האיווילית שלך את הדברים - יש אלים על הר אולימפוס! כי אין הוכחה שאין אלים! יש ארנב וליצן על הירח - כי אין ראיות שאין ליצן וארנב על הירח! חייזרים מאלפא סנטורי נחתנו לפני 3,000 שנים במדבר סיני, שתו תה, הפחידו את בני ישראל וחזרו לכוכב שלהם - כי אין ראיות שיכולות לשמש כנגד טענה זו! הבורות שלך פשוט צועקת! וכמובן ששוב אתה מתנהג כמו תוכי חולה - מנסה להחזיר את דבריי אליי במקום להפנים אותם ולהחכים - מתוך פחד שאולי תלמד משהו חדש ותגלה שאתה טועה. + אני יותר מכבד יהודים קראים, שומרנים, יהודים קונסרבטיבים ויהודים רפורמים מאשר יהודים רבנים ויותר מכולם את האימיש. אני לא מסכים איתם אבל אני מכבד אותם כי הם לא מנסים לכפות את אמונתם על אחרים. הם לא מנסים לסתום פיות. הם לא מנסים להפחיד אחרים ואמונתם מבוססת יותר על דברים מבוססים והגיוניים ואין הם צבועים באמונתם. אני, שלא כמוך, לפחות הקדשתי מזמני ללמוד עליהם, להכיר אותם ואת העקרונות שלהם, ללמוד כיצד אמונתם התפתחה - אתה לא רק שמעולם לא עשית זאת אלא לצער כולנו ככל הנראה גם לעולם לא תנסה כי אתה צעדיך להיות שקוע בעולם הבועה שלך שם אתה "תמיד צודק" וכל העולם עם כל הראיות וההיגיון שלו "טועה". יש מונח די חדש שמתאר התנהגות כזו - Truthiness וזה לא משהו שאתה צריך להיות גאה בו.

 

[גלבטרון]

צעדיך = מעדיף

 

[arriy80]

חוסר בראיות נגדיות מראה שהטענה רופפת

כפי שכתבתי, ההסתר שתורת הקבלה עברה תחתיו, לא מאפשר לגשת לראיות ולהבינם, ולכן חוסר בראיות על תורת הקבלה או חלקים ממנה - כמו ספר הזוהר - לא משמעותי. אני ימשיך לטעון את אותן הטענות שלך - כלפיך, מפני שהם נכונות כלפיך באותה מידה ויותר. אתה בטוח שדעתך היא האמת האבסולוטית, ואינך מסוגל אפילו להבין - שלא לומר להסכים - לדעה אחרת. אתה יודע מי אני, מה למדתי ומה לא למדתי, מה חקרתי ומה לא חקרתי, ממש נביא... נח לך להתחפר בעמדתך ולאמץ דעה שאינה מחייבת אותך במאומה. נח לך לא לחקור את היהדות ממקורותיה האמתיים אלא רק ממעוותיה. אתה תפחד ללמוד את דברי חכמי ישראל ואת ביאוריהם ביהדות, מהחשש פן תמצא בדבריהם אמת שתסתור את כל השקפתך. כשאינך מסוגל להתמודד עם טענות ועם ידע ביהדות, אתה יורד לשפה נמוכה ולפסים אישיים. יש מונח ישן שמתאר התנהגות כזו - "מוג לב". וזה לא משהו שאתה - כאדם משכיל - צריך להתגאות בו.

 

[גלבטרון]

דבריך אפילו לא שווים תגובה

 

[לילית36]

חקר ספר הזהר, ציטוט מתוך ויקיפדיה

גרשום שלום, חוקר הקבלה הגדול, החל את דרכו בחקר ספר הזוהר בניסיון לערער את דברי גרץ, ולהוכיח את קדמותו של ספר הזוהר. מפעלו המקיף שהחל במיפוי לשונו של ספר הזוהר הביא אותו בסופו של דבר אל המסקנה כי לא קיים בספר הזוהר ולו יסוד אחד שנכתב קודם שמנו של ר' משה די לאון. גרשום שלום הוכיח כי ספר, הזוהר על כל, נכתב בידי ר' משה די לאון למעט חלקי ה"רעיא מהימנא" ו"תיקוני הזוהר" המאוחרים יותר, שנכתבו להערכתו במאה ה-14. מתברר כי די-לאון כתב חלק ניכר מספר הזוהר. ניתן להוכיח זאת בכמה דרכים, ובהן השימוש של הארמית בספר הזוהר, שהיא כשל אדם שאינו בקי בשפה, ישנן בספר הזוהר הרבה מילים שגויות מבחינת הארמית התלמודית ואף מילים מומצאות, דבר זה לא יכול היה לצאת תחת ידיו של רשב"י שהכיר ארמית על בוריה ככל התנאים. לבד מכך, בספרו של די-לאון "ספר הרימון", נמצאו שימושי לשון זהים וכן נושאים מקבילים לאלו שבספר הזוהר. סוף ציטוט. על מנת להתחקות בימינו אחר מקורות הזוהר או כל ספר אחר אין צורך להתעמק בחוכמת הקבלה.

 

[MrAnderson]

ללמוד "על" קבלה ו"על" יהדות בואנברסיטה

לא עושה אדם לחוקר גדול בקבלה. אולי להיסטוריון שהתמקד במקורות הקבלה ופילוסוף. אבל בטח שלא "חוקר גדול בקבלה" הסקת מסקנות מהשפה של רשב"י לא יכולה לתפוס. למה אין לנו שום מסמך של רשב"י שאנחנו יכולים להשוות את השפה של הזהר לשפה של כתב אחר של רשב"י. ומסקנה אישית של גרשום שלום לגבי זה שרשב"י היה חייב לדעת את ארמית בדרגה יותר גבוה היא סוביקטיבית לגמרי ואין לה שום תפיסה במציאות חוץ מדמיון של גרשום שלום. שהחליט שרמת השפה של רשב"י הייתה חייבת להיות כמה רמות מעל הכתוב בספר הזהר. "נמצאו שימושי לשון זהים וכן נושאים מקבילים לאלו שבספר הזוהר" - ברור שיהיה שימוש בלשון זהה. כי כל החכמה הזאת מבוססת על "שפת עברית". אבל מי שלא למד אפילו את הבסיס של הבסיסים בקבלה לא יכול לדעת שבקבלה לשפה עצמה יש משמעות עצומה ולא רק למושגים שמתארים על ידיה. חוץ מזה ברור שיהו נושאים משוטפים בין ספר הזהר לכתבים של רבי די-לאון. הם מדברים על אותה החוכמה. אז אם אתה מדבר על מטמתיקה ועמית שלך אחרי הרבה שנים גם מדבר על מטמתיקה. לשתיכם תיהיה אותה השפה ואותם המושגים.

 

[א ו ר ה ג נ ו ז]

לא ניתן לחקור את הזהר ללא השגה רוחנית.

הזוהר כתוב בשפה של ענף ושורש, ולא כפי שנהוג לחשוב שגשמיות משחקת שם תפקיד. כל מחקר חילוני על כתבי קודש כאלה ואחרים לעולם לא יספק את הסחורה. הדבר פשוט, מי שרוצה לדעת למה באמת אותם כותבים התכוונו שיגיע לדרגתם, איך? בעזרת המאור המחזיר למוטב.

 

[א ו ר ה ג נ ו ז]

דרגתו של שמעון בר יוחאי.

'בעל הסולם' כותב כי אין אדם בהשגה הרוחנית הגבוהה כשמעון בר יוחאי שיכל לכתוב את הספר באותה התקופה. למי נאמין? לאדם שהשיג רוחניות או לאדם שעוסק במחקר גשמי ותפל? סתם היבט קונסטרוקטיבי.

 

[גלבטרון]

נאמין לראיות הנתונות

אם באמת שמעון בר יוחאי כתב דברים שעליהם ביסס די-ליאון את ספר הזוהר שלו צריך להיות ראיות לכך. צריך למצוא היכנשהו כתבים עתיקים שמוכיחים מעבר לכל ספק שדי-ליאון אכן ביסס את סיפרו עליהם. נכון להיום, אין שום ראיה כזו - יש סיפור עם לא אמין. לפיכך לא ניתן לקבל ללא עוררין את טענת המסורת .

 

[א ו ר ה ג נ ו ז]

מילים אדירות בקודש.

"הנה הבורא היה יכול לברא עולמו בדרך בלתי תכלית, ואם כן לא היה מושג ממנו לא קודם ולא נמשך, ולא סבה ומסובב, והנה נסתם פיהם של הבריות שלא לפצות "פה" כלל ולהרהר במעשיו. אולם לא זה רצונו, אלא אדרבה רצה שהבריות יבינו סדר פעולותיו לפרטיהם, ואדרבה רצונו שישתדלו בכל כחם להשיג זאת, ולכן פעל מעשיו כדרך שכל בני אדם, בעשרה מאמרות, כדי שאפילו סדרי הבריאה בכל מקריהם יהיה מושג להם. שם השולט על כל השמות, הוא שם יחוד, ומצדו נולדו החסרונות בעולם, כי שאר שמותיו הקדושים אפשר שיגלה בעולמו בלי חסרונות, ולכן השם הזה עולה על כל השמות ומבררו ביחודו העצום, דהיינו, שאין שום שליטה היפך רצונו. וזה סוד, שהמחשבה העליונה ציירה כל החסרונות שבעולם בדרך השלילה, דהיינו, איך יחודו מתחזק עליהם, וזה נקרא, 'שכל הפועל'. דהיינו, שמאותו שכל הנ"ל מניה וביה נתהוה גם כן סוד הצמצום, והיה מגולה לנבראים אותם החסרונות כולם בפועל, אשר הנברא הולך ומתגלגל כעל גלגל, שסופו סובב ליחודו העצום, ובינו לבינו הוא סוד הבחירה, פירוש, או חוזר לשורשו על ידי תורה ואמונה, או על ידי יסורי גיהנם הקשים ומרים מאד, עד שמתרבה היחוד בפועל שאין עוד מלבדו, והאמת שעדיין הבירור, אינו סוף התיקון, כי אחר כך צריך להתגלות אור פני מלך חיים, כי זה גמר התיקון, אלא זה יהיה בסוף הגלגל של … כאשר יוסרו מהנשמות גופים העכורים האלו" -בעל הסולם

 

[א ו ר ה ג נ ו ז]

מאמר 'קצר' לגלבטרון.

על רבי שמעון בר יוחאי וכתביו רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), היה מחברו של ספר הזוהר במאה ה - 2. זהו הספר החשוב ביותר בקבלה ונחשב לספר היסוד ולספר העיקרי בקבלה. רבי שמעון בר- יוחאי חי בתקופה שבין התלמוד והזוהר ונחשב לחוקר גדול של הטבע שלנו ושל העולם העליון. יחד עם זאת, הוא נמנה עם החשובים שבחכמי התלמוד (התנאים), והוא מוזכר בתלמוד כ - 4000 פעמים. הוא שלט גם בשפת התלמוד וגם בשפת הקבלה, בעזרתן הוא תיאר את מערכת ההנהגה העליונה, הנסתרת מאיתנו: אילו עולמות רוחניים ואילו כוחות כלולים במערכת הזאת, איך נולדים בו כל מאורעות ההווה והעתיד, כל החידושים וההתהפכויות, איך משם הם יורדים לעולם שלנו, ובאיזה אופן הם מתגלים בו, בהתלבשותם בחומר של העולם הזה. בספר הזוהר מוסבר מה הם המעשים שלנו, אשר בעזרתם אנחנו מלמטה משפיעים על כלל העולם. רבי שמעון בר-יוחאי היה המקובל הראשון שתיאר איך המחשבות שלנו, התגובות שלנו על מה שיורד אלינו מלמעלה, עולות חזרה לעולם העליון, פועלות בו, וכך משפיעות על התפתחות המאורעות העתידים לרדת אלינו. לכן ספר הזוהר הוא דבר כל כך יקר לנו, כי הוא מקיף את כל ההתפתחויות האפשריות לאורך כל ההיסטוריה האנושית. לפני שרשב"י החל בכתיבת הספר, הוא ייסד סביבו קבוצת תלמידים, כך שכל נשמה של כל תלמיד ותלמיד הייתה תואמת למדרגה רוחנית מסוימת בעולם העליון. בסה"כ הם היו תשעה והוא עשירי. התחברותם יחד לנשמה אחת, הייתה בהתאמה מלאה למבנה שלם הקיים בעולם הרוחני, הנקרא "עשר ספירות". לכן, למרות שרבי שמעון הוא מחברו של הספר, מסופר שם על כל אחד מהתלמידים, בגלל שכל אחד מהם מייצג את אחת מהתכונות של העולם הרוחני. הוא בנה כביכול מנסרה (פריזמה), שהאור הפשוט-העליון, היורד לעולם שלנו, עובר דרכה ונחלק לעשרה חלקים, וכל חלק בו גם הוא מתגלה לנו ב - 10 ספירות. זאת אומרת, הסיפור עליהם הוא למעשה תיאור על איך התכונות הרוחניות האלה יורדות לעולם שלנו, באיזה אופן עשרת הכוחות האלה מנהיגים את העולם הזה, ובאיזה אופן יכול כל אדם לנצל את הכוחות האלה לטובתו ולמען אחרים. אבל לא תוכל להשתמש בהם לתועלתך, אם בכך אתה גורם נזק לאחרים. ולהיפך, לא תוכל להשתמש בהם לטובת אחרים בזמן שאתה מזיק לעצמך. בטבע הכול בנוי על - פי עיקרון של הדדיות (הרמוניה) מוחלטת, ואם נדמה לנו שאפשר לעשות אי אלו צעדים אגואיסטים, זה רק בגלל שאיננו רואים את כל התמונה בשלמותה היורדת אלינו מלמעלה. הכוחות שפועלים לטובת הכלל ולטובת כל אחד באופן פרטי, קשורים ביניהם ויורדים ממקור אחד, לכן אף פעם לא יכול להיות מצב בו יהיה טוב לאחד על חשבון האחר. איך להשתמש נכון בכוחות רוחניים - את זה מלמד אותנו ספר הזוהר. רבי שמעון בר-יוחאי סיפר, שלא היה יכול לכתוב את הספר בעצמו. את הספר היה אמור לכתוב עבור הדורות האחרונים, ולמסור אותו דרך כל דורות הביניים, כדי שזה יתגלה רק במאה ה - 16. אבל בעצמו לא היה מסוגל להסתיר מדורו את המידע על הכוחות הרוחניים, כי נשמתו הייתה גבוהה בהרבה מכל שאר הנשמות. לפיכך, כדי לכתוב את הספר הזה בנסתרות, כדי שדורות הביניים יעבירו אותו הלאה, הוא השתמש בתלמידו רבי אבא. תוך כדי שהוא שומע-לומד את ספר הזוהר ממורו, החל רבי אבא בכתיבת הספר, אבל כתב אותו כך שבזמן שהאדם יקרא בו, הוא יקלוט רק את הרובד החיצוני של הספר. ככל שהאדם עובד על עצמו יותר, כך הוא יותר מזכך את עצמו ומתעלה רוחנית.באותה מידה שהתעלה, הוא נעשה מוכשר יותר להתעמק בספר הזוהר ולהרגיש מה כתוב בו. בהתאם לכך הוא מקבל כוחות רוחניים ויכול לקחת חלק פעיל בהתפתחותו של הכלל. חוץ מזה, רבי אבא לא כתב את הספר בעברית, כמו שעשו אברהם אבינו ומשה רבנו, אלא בשפה הארמית, שפה שהשתמשו בה באזור פרס (עיראק של היום). הספר מכיל מילים גם ביוונית וגם בלטינית, מילים שהשתמשו בהן בשפת היום יום של אותה תקופה. אבל זה לא המעיט בערך הספר במאומה. אלא בצורה הזאת רצה המחבר להסתיר את החלק הפנימי שבספר, על-ידי זה שהקנה לו עטיפה לא מושכת. כדי לכתוב את ספר הזוהר, רבי שמעון בר-יוחאי הסתתר יחד עם בנו רבי אליעזר במערה בפקיעין, שבצפון הארץ . כך הם ישבו במערה 13 שנה. הם ניזונו, כמו שמספר המדרש, מעץ חרוב, ושתו מים ממעיין סמוך. בגדיהם נקרעו וכדי להישאר מכוסים בזמן הלימוד, הם טמנו את עצמם בחול. במהלך היום כשנמצאו בתוך החול, למדו ובררו את כל מה שנכתב אחרי כן בספר הזוהר. כשחלפו להן 13 שנה, רבי שמעון בר-יוחאי יצא מהמערה עם בנו, וקיבץ סביבו עשרה תלמידים. הוא לימד במערת ה"אידרא רבה", והעלה אותם רוחנית, כל אחד לפי נשמתו. כך רשב"י בנה כלי רוחני משותף, שבתוכו הרגישו את מבנה העולם העליון, השורש הגבוה ביותר של קיומנו. הספר נכתב. עם סיום כתיבת הספר, הלך רבי שמעון לעולמו, ונטמן במירון, באזור בו כתב את הספר עצמו. לידו קבור גם בנו, ולא רחוק משם קבורים יתר תלמידיו. עוד בחייו של רבי שמעון בר-יוחאי, הספר נגנז מיד כשכתיבתו הסתיימה. וזאת - כי האנושות ככלל והעם היהודי בפרט, עדיין לא היו באותה דרגת התפתחות, שאפשרה להשתמש בספר הזוהר בצורה נכונה, למען מטרה רוחנית, לטובת האדם והעולם כולו. ספר התורה, ספרו של משה רבנו, גם הוא מספר רק על עולמות רוחניים - אך בגלל שהיה כתוב כך שכל העם היה יכול לקרוא בו, וכל אחד היה יכול להבין אותו בדרגה הגשמית שלו, ולקיים את כל מה שכתוב בו - התפשט הספר בכל העולם. אך משה רבנו התכוון לקיומם של חוקים רוחניים. כדי שאדם המקיים חוקים רוחניים, יוכל לכוון כלפיו את כל מקורות האור של היקום כולו בצורה הטובה ביותר. אבל גם אדם שאינו יודע קבלה, ושאינו נמצא במגע עם העולם הרוחני, ומקיים מצוות בצורה הפשוטה המקובלת, כן משפיע על התפתחותו האישית ועל התפתחות האנושות כולה. בגלל הצורה המוצפנת "הפשוטה" בה נכתבה התורה ("פשוט" - מפני שאדם שקורא, נדמה לו כי זה פשוט – ומובן), התורה לא הייתה צריכה להיגנז כמו ספר הזוהר, אלא יכלה להתגלות ללא כל מסתור, ובלי שהיה צורך להעביר אותה בסתר ממקובל למקובל.

 

[א ו ר ה ג נ ו ז]

<המשך>

רבי שמעון בר-יוחאי הורה לגנוז את ספר הזוהר עוד בחייו. למעשה, הוא זה שחיבר אותו והסתיר אותו כאחד. אך הרבה מחלקיו נעלמו. כעבור 500-600 שנה נמצא הספר במקרה: חכם אחד בקש מתלמידו שיביא לו מזון מהשוק. וזה הביא לו משהו עטוף בנייר. החכם פתח את החבילה ונדהם לראות שהעטיפה היא כתב - יד עתיק. החכם החל ללמוד את כתב היד וראה שכתב היד כולל בתוכו את סודות הבריאה. מיד שלח את תלמידיו חזרה אל השוק. הם התחילו לחפור בתוך כל ערמות האשפה ולהוציא משם את כל שאר הדפים, שהיו שם בכמות גדולה מאוד. כך הם אספו יותר מ - 2700 פיסות ניר, מאיזשהו ערבי. הערבי, שהגיע לארץ-ישראל אחרי מסע בגמלים באזור נהרות הפרת והחידקל, מצא את הקרעים האלה, וחשב להשתמש בהם כדי לארוז בהם את תבליניו. וכך למעשה התחברו להם קטעים של ספר עתיק, ספר הזוהר. המקובל משה דה - ליאון היה הראשון שהוציא לאור את ספר הזוהר במאה ה - 13 בספרד. אך יש רבים שטועים - וחושבים שמשה דה - ליאון הוא מחברו של ספר הזוהר. "ספר הזוהר" כלל בתוכו הרבה ספרים. הוא לא הכיל בתוכו רק פירושים ומפתחות לתורה, אלא גם כלל בתוכו פירושים לספרים אחרים כמו ספרי הנביאים, והסברים קבליים למשנה ולתלמוד. לכן מה שקרוי היום "ספר הזהר", הוא רק חלקים ממנו. זהו ספר לא גדול, שיש בו בערך 300 עמודים של טקסט רגיל, שקטן פי 20 מגודלו המקורי. זאת אומרת, שחסרה לנו כמות עצומה של מידע. אבל זה לא כל כך חשוב, כי מאז ועד היום, מתגלים מקובלים חדשים ומספרים לנו על מה שמתרחש בשני העולמות, באיזו צורה העולם העליון משפיע על העולם שלנו ובונה את ההווה ואת המחר שלנו. חוץ מהפירוש לחמשת חומשי התורה של משה רבנו, לא נשמר כמעט כלום מהפירושים האלה - בספר הזוהר שהגיע לידינו, נשאר רק מעט מן הפירושים לספרים האחרים. אבל זה לא מוריד מערכו של ספר הזוהר, כי גם בצורה שלו עכשיו הוא נשאר המפתח, שבעזרתו נוכל לפתוח את העולם הרוחני. אחרי רבי משה דה-לאון, שוב נגנז ספר הזוהר למשך מאות שנים, עד תקופת ימי הביניים המאוחרים , זמן האר"י הקדוש. באותה תקופה היו עוד ספרי קבלה חוץ מספר הזוהר, ספרים שנכתבו במהלך אותן מאות. (ההיסטוריה של הקבלה, ראיון עם העתיד)

 

[גלבטרון]

או בקיצור....

"רבי שמעון בר-יוחאי סיפר, שלא היה יכול לכתוב את הספר בעצמו" רבי שמעון בר-יוחאי לא כתב את ספר הזוהר. מקסימום הוא הגה את הבסיס שעליו מושתתים הדברים שנמצאים בספר הזוהר (שנכתב ונקרא "ספר הזוהר" ע"י די-ליאון בסוף המאה ה-12). אם כל הכבוד אליך, אורהגנוז היקרה, איך את לא מבחינה כי שתי תגובותיך הן למעשה תירוץ אחד גדול, ארוך ומורכב שמנסה להסביר שכאילו הספר הזוהר נוצר לפני אלף+ שנים ולא לפני כמה מאות שנים למרות שהוא לא באמת נכתב. כזה פלונטר לא עומד במבחן "התער של אקום" הטוען שלרוב ההסבר הפשוט ביותר הוא הנכון ביותר עם מסקנה זו יחד עם חוסר הראיות הגדול לסיפורך - לא ניתן לקבל את הסיפור כאמת לאמיתה אלא כאגדה, סיפור עם ותו לאו. בגלל אישיותו יוחסו לרשב"י הרבה מאוד דברים שבספק בכלל אם הוא באמת עשה אותם דבר שהיה נהוג לעשות בעבר ואף נעשה בתקופה זו. ספר הזוהר חובר ויצא לאור בסוף המאה ה-12 - זו עובדה. הנושא כאן, הוא לא על הספר אלא על הבסיס של הספר שלטענתך ואחרים נוצר ע"י רשב"י. אתם אומרים שרשב"י הגה את הבסיס ואני אומר שבעקבות חוסר מוחלט בראיות הדבר הינו אגדה (כתבת שלפני כמה מאות שנים נמצאו אלפי פיסות נייר, האם ביכולתך בבקשה לומר מה עלה בגורלם? מדוע הם לא הועתקו מחדש?) - כמו שלשלמה לא היו באמת 1000 נשים, כמו שמגדל דויד לא באמת נבנה ע"י דויד כך אותו הדבר עם התוכן של ספר הזוהר - הוא פשוט מיוחס לדמות היסטורית מוכרת ואהודה מסיבות כאלה ואחרות. אני לא מזלזל בספר הזוהר למעשה לא דיברתי כלל על מה אני חושב על תוכנו שכן זה לא היה הנושא הנדון. אבל אני כן חושב שנושא זה מוצה עד תום ולא ניתן להתקדם יותר (עד שמישהו יציג ראיות חדשות שניתנות לאישוש) לכן אני מציע שנמשיך הלאה לנושאים אחרים.

 

[א ו ר ה ג נ ו ז]

חחחחח....מה הקשר?

תסלח לי קצת....הייתי חייבת. אתה יודע כמה מקובלים לא כתבו ספרים אלא תלמידיהם? האר"י לא כתב, הבעל שם טוב לא כתב.. אתה מסתמך על מחקרים חלקיים, גשמיים, בעוד שחכמי ישראל הם שרשרת אדוקה של חוכמת הקבלה, ומי הם אם לא אלו שיידעו מי ומה כתב כל אחד. המאמר שנתתי לך מסביר בצורה מופתית את אופן הכתיבה מהיבטו הרוחני. ולך אין עיניים לשים לב לזה? נו, באמת "אל תראה דבר לשוטה באמצע מלאכתו"

 

[א ו ר ה ג נ ו ז]

אולי אני אסביר קצת יותר טוב, למען שהכעס יפוג.

תשמע גלבטרון, הרשב"י לא היה סתם אדם. הוא היה מקובל. בתור שכזה, היה לו רצון לכתוב את ידיעות החוכמה. דוג' לאנשים שעשו זאת: הרמ"ק, רבי נחמן מברסלב, הגאון מוילנא, רבי חיים ויטאל (שהיה תלמידו היחיד של האר"י שהבין משהו מחוכמת הקבלה שלימד) החוכמה אוצרת בתוכה את סודות הקיום הבריאתי, וישנם מקובלים שכתבו וישנם כאלו שלא. יש צדיקים שהם נסתרים, אף אחד לא יודע שהם מקובלים, למשל: המורה הראשון שהיה ל'בעל הסולם' - אף אחד לא יודע מה היה שמו, וכל מה שאנו יודעים נכתב על גבי מכתב מרגש ביותר של 'בעל הסולם'. לרשב"י, כפי שסופר, היו 9 תלמידים. על גבי ספר הזוהר רשומים אותם האנשים שערכו את ספר הזוהר וביניהם רבי אבא. הרשב"י עצמו לא כתב, אלא לימד, וכל השיחות נערכו כספר הזוהר על ידי תלמידיו. אם היית מבין באיזו דרגה רוחנית ספר הזוהר נכתב, ושכדי להיכנס אליו צריך יגיעה ממשית, לא היית קופץ בגלל מחקרים לשוניים. יש הרבה דברים מופלאים בעולם, למה שזה לא יהיה אחד מהם. שבת שלום לכל בית ישראל

 

[גלבטרון]

תראי

אני לא ממש מכבד את הרשב"י ופועלו וזאת ממה שלמדתי וקראתי עליו הוא לא היה בן אדם שאילו היה חי היום הייתי מכבד. אין אבל לדבר זה שום קשר לנושא הנדון שכן מסקנות צריכות להתבסס על נתונים ועובדות. כנראה שלא שמת לב אבל את אומרת בדיוק מה שאני אומר - "הרשב"י עצמו לא כתב, אלא לימד" (את) - "הוא הגה את הבסיס שעליו מושתתים הדברים שנמצאים בספר הזוהר" (אני). המאמר שהבאת הוא תירוץ מורכב שמנסה דרך המורכבות שלו לטעון לאמיתות מה שהוא לא יכול לעשות בעקבות חוסר בראיות לאמיתותו. בואי נעשה אנלוגיה כזו: בסוף המאה ה-12 התפרסם ספר בישול מוצלח מאוד. יש הטוענים שהמתכונים בספר מבוססים על מתכונים עתיקים יותר שנמצאו ויש הטוענים שהם הומצאו ע"י המחבר. שום מתכון קדום כתוב לא נמצא. שום תיעוד של מאכלים מתוך הספר בצורה המיוחדת בה הם הוכנו לא נמצא. המסורת מייחסת את כתיבת הספר למקובל X שחי במאה השנייה לספירה. חוקר שאהב את הספר וניסה לחקור את מוצאו, שוחח עם המחבר ולא מצא שום ראיות שהספר מבוסס על מתכונים קדומים כתובים כפי שטען בפניו המחבר. מה כן ידוע לנו: ידוע לנו שהספר פורסם כספר בסוף המאה ה-12 בפעם הראשונה - זו עובדה. בעקבות חוסר בראיות לא ניתן לקבל את הטענה כי מקור תוכן הספר הוא מאותו מקובל X מהמאה השנייה. ניתן לטעון שהמתכונים , לפחות חלקם, אכן עברו מדור לדור וכי המסורת מייחסת אותם למקובל X - אם זה באמת נכון או לא ככל הנראה לעולם לא נדע. בכל מקרה, מתכוני בישול אינם שווי ערך למידע פילוסופי ובמיוחד כזה שמיוחס כ"אלוהי" ועל כן מידע הזה היה צריך להיכתב בשלב מסויים אם לא ע"י ההוגה שלו אז אע"י תלמידיו או מקסימום תלמידיהם כי בקפיצה נוספת הסיכון שהמידע יאבד או יתעוות גודל בהרבה. הרי לא מדובר בו בהוראות פשוטות או ב-100 משפטים בלבד. מכיוון שלא נמצאו שום מסמכים, שום כתבים עתיקים המעידים זאת, אלא יש רק סיפור, לא ניתן לקבל את הסיפור כאמת היסטורית. זה כל הסיפור. וכפי שאמרתי קודם לכן, עד שמישהו לא יציג ראיות חדשות ואמינות לכאן או לכאן אין טעם להמשיך לדון בעניין זה.

 

[א ו ר ה ג נ ו ז]

זה מה שנקרא "אמונה בתוך הדעת".

עד שאתה לא תשיג את המציאות על חציה השני - הרוחני, לא תוכל לטעון כי הדברים לא נעברו כחלק ממסורת, ונכתבו מדור לדור. אתה מאמין לאקדמיה, אני מאמינה למסורת שעברה מדור לדור. לאיש האקדמי אין חלקיק בהשגה רוחנית - לאישי המסורת כן. התלמוד, התנ"ך, סיפורי חז"ל וכו' וכו' אינם סיפורים גשמיים, תכליתם היא איננה גשמית. יום אחד תיפקחנה העיניים לעולם שכולו תשובה מאהבה.