../images/Emo4.gif דיון בסוגיה קשה
דיון בסוגיה קשה
שלום לכם, מקווה שהגעתי לפורום הנכון עם השאלה שלי. לפני הכל סיכום הרקע, בין היתר אני עובדת כבר כמה שנים, לא ברצף, בתרגום של עבודות תזה. לפני זמן מה פנתה אליי גברת בבקשה שאתרגם את התזה שלה, וזאת בעקבות המלצה שקיבלה אודותיי. סיפרתי לה שהרקע שלי איננו מקצועי ושהוא נובע משהיה בת מספר שנים בארץ דוברת אנגלית. אמרתי לה שאני בעלת ניסיון בתרגום תזות והסכמנו על מחיר שמאוד משקף את יכולתי הלא-מקצועית. עמדתי בזמנים ותוך עבודה מאוד מאומצת בת חודש שלחתי לה את התרגום במייל. הגברת שקראה את התרגום אמרה לי שהיא מסרבת לשלם לי כל שכר כיוון שהתרגום "לא שווה", כהגדרתה, ושעוד באותו יום היא קיבלה "15" חוות דעת שאישרו את דבריה (ומדובר על עבודה בת כ- 130 עמ'). תגובתי לאירוע היתה הגשת תביעה בבית הדין לתביעות קטנות, אליה צירפתי המלצה על תרגום תזה מאחד מלקוחותיי. בכתב ההגנה הנתבעת הוסיפה חוות דעת ממתרגמת מקצועית (שעלתה לה 1000 ש"ח) שמאוד לא מחמיאה לי, מכתב מהמנחה שלה שפוסל את התרגום, וכן מכתב ממי שהמליצה עליי שבו נטען שהתרגום שתרגמתי עבורה נפסל. היום היה גישור ושם הרגשתי שקיימת מגמה מאוד בולטת של הגברת הנתבעת להתעלם מההסכם שלנו ומההשקעה שנעשתה מצדי ומאמצים גדולים מצידה להתמקד ברמת המקצועיות שלי בתרגום. למרות שהגענו למקום שבו נעשית פשרה בדר"כ, מנוי וגמור היה עימה לא לשלם לי והיא גם טענה לבסוף שאם היא היתה במקומי ואני במקומה, אחרי שהיתה קוברת את עצמה מרוב בושה היתה עוזרת לי למצוא מתרגם אחר ומשלמת מכספה את ההפרש. אמירה זו הספיקה לי כדי להפסיק את תחושת האשמה והרצון למצוא טוב בכל אדם וממש התחלתי לכעוס ולהרגיש מנוצלת וגם הרגשתי שמתקיים עיוות של מציאות ברמות לא יאמנות. חשתי שלא רק שהגיתי את הרעיון לגישור של ויתור על 25% משכרי משום שהרגשתי שאני צריכה לפצות אותה על עוגמת הנפש, למרות שעבדתי מתוך תום לב מתוך אמונה שמבוססת על המציאות בדבר יכולתי לתרגם תזות, ומלבד קיום ההסכם ביננו, גם הסכום המצחיק שהמגשרות המציאו ושגם אודותיו הנתבעת לא ששה להסכים ממש העליבו אותי. בסיום התהליך החלטתי שאני לא מוכנה לבחור לוותר על שכרי ושאחכה למשפט שבו השופט פשוט יכריע וזהו. החלטתי כך למרות שנאמר לי בגישור שיש סיכוי שלא אקבל פרוטה ואולי אאלץ לשלם שכר טירחה/הוצאות של ביהמ"ש (לא בטוח שאני כותבת נכון את המונח). השאלה המורכבת שלי היא כזאת: למרות הכל, אולי בעצם עליי לוותר על שכרי ולקחת את כל האחריות על עצמי או שאולי עליי לזכור שהנתבעת מנסה להשליך עליי את כל האחריות (היא לא ביקשה ממני אפילו דוגמת תרגום וכל זמן שתירגמתי לא התערבה ו/או שאלה באף דבר). ואולי קיימת דרך ביניים שעליה מאוד אשמח לקרוא? האם קיימים גורמים מקצועיים כגון הסתדרות שיכולים לייעץ לי כיצד עליי לנהוג במקרה הנדון? אשמח אם תהיינה התייחסויות, לילה טוב, ר.
שלום לכם, מקווה שהגעתי לפורום הנכון עם השאלה שלי. לפני הכל סיכום הרקע, בין היתר אני עובדת כבר כמה שנים, לא ברצף, בתרגום של עבודות תזה. לפני זמן מה פנתה אליי גברת בבקשה שאתרגם את התזה שלה, וזאת בעקבות המלצה שקיבלה אודותיי. סיפרתי לה שהרקע שלי איננו מקצועי ושהוא נובע משהיה בת מספר שנים בארץ דוברת אנגלית. אמרתי לה שאני בעלת ניסיון בתרגום תזות והסכמנו על מחיר שמאוד משקף את יכולתי הלא-מקצועית. עמדתי בזמנים ותוך עבודה מאוד מאומצת בת חודש שלחתי לה את התרגום במייל. הגברת שקראה את התרגום אמרה לי שהיא מסרבת לשלם לי כל שכר כיוון שהתרגום "לא שווה", כהגדרתה, ושעוד באותו יום היא קיבלה "15" חוות דעת שאישרו את דבריה (ומדובר על עבודה בת כ- 130 עמ'). תגובתי לאירוע היתה הגשת תביעה בבית הדין לתביעות קטנות, אליה צירפתי המלצה על תרגום תזה מאחד מלקוחותיי. בכתב ההגנה הנתבעת הוסיפה חוות דעת ממתרגמת מקצועית (שעלתה לה 1000 ש"ח) שמאוד לא מחמיאה לי, מכתב מהמנחה שלה שפוסל את התרגום, וכן מכתב ממי שהמליצה עליי שבו נטען שהתרגום שתרגמתי עבורה נפסל. היום היה גישור ושם הרגשתי שקיימת מגמה מאוד בולטת של הגברת הנתבעת להתעלם מההסכם שלנו ומההשקעה שנעשתה מצדי ומאמצים גדולים מצידה להתמקד ברמת המקצועיות שלי בתרגום. למרות שהגענו למקום שבו נעשית פשרה בדר"כ, מנוי וגמור היה עימה לא לשלם לי והיא גם טענה לבסוף שאם היא היתה במקומי ואני במקומה, אחרי שהיתה קוברת את עצמה מרוב בושה היתה עוזרת לי למצוא מתרגם אחר ומשלמת מכספה את ההפרש. אמירה זו הספיקה לי כדי להפסיק את תחושת האשמה והרצון למצוא טוב בכל אדם וממש התחלתי לכעוס ולהרגיש מנוצלת וגם הרגשתי שמתקיים עיוות של מציאות ברמות לא יאמנות. חשתי שלא רק שהגיתי את הרעיון לגישור של ויתור על 25% משכרי משום שהרגשתי שאני צריכה לפצות אותה על עוגמת הנפש, למרות שעבדתי מתוך תום לב מתוך אמונה שמבוססת על המציאות בדבר יכולתי לתרגם תזות, ומלבד קיום ההסכם ביננו, גם הסכום המצחיק שהמגשרות המציאו ושגם אודותיו הנתבעת לא ששה להסכים ממש העליבו אותי. בסיום התהליך החלטתי שאני לא מוכנה לבחור לוותר על שכרי ושאחכה למשפט שבו השופט פשוט יכריע וזהו. החלטתי כך למרות שנאמר לי בגישור שיש סיכוי שלא אקבל פרוטה ואולי אאלץ לשלם שכר טירחה/הוצאות של ביהמ"ש (לא בטוח שאני כותבת נכון את המונח). השאלה המורכבת שלי היא כזאת: למרות הכל, אולי בעצם עליי לוותר על שכרי ולקחת את כל האחריות על עצמי או שאולי עליי לזכור שהנתבעת מנסה להשליך עליי את כל האחריות (היא לא ביקשה ממני אפילו דוגמת תרגום וכל זמן שתירגמתי לא התערבה ו/או שאלה באף דבר). ואולי קיימת דרך ביניים שעליה מאוד אשמח לקרוא? האם קיימים גורמים מקצועיים כגון הסתדרות שיכולים לייעץ לי כיצד עליי לנהוג במקרה הנדון? אשמח אם תהיינה התייחסויות, לילה טוב, ר.