על אמהות וקריירה...

[אלמוג שלי]

../images/Emo4.gifעל אמהות וקריירה...

טוב, אז זו פעם ראשונה שאני כותבת כאן ואני אשמח להיות כאן שותפה פעילה

. אני אמא לגוזל מתוק בן 6 וחצי חודשים. ילד מקסים לכל הדעות

. חזרתי לעבודה לפני כחודשיים, לעבודה תובענית ומלחיצה. במהלך חופשת הלידה הגעתי לסיכום שלפיו עד גיל 7 חודשים אעבוד 7 וחצי שעות ביום ואח"כ 8 וחצי שעות ויותר מאוחר אתן יום אחד בשבוע יותר (לאחר שאפסיק להניק). זה מה שרציתי וזו נראתה לי אופציה נהדרת לאור זה שלפני הלידה עבדתי המון שעות עם המון שעות נוספות. חזרתי לעבודה ועל השבוע הראשון ראיתי איך אני לא מספיקה את העבודה. איך יציאה לישיבות אצל הלקוחות לוקחת לי מזמן העבודה שלי ואיך אחרי שהגוזל הולך לישון אני חוזרת למצוקה הישנה שלי- איך מספיקים את העבודה ואיך לא מתמוטטים מתשישות. נכון שהתייעלתי ואני מרוצה מכך אבל יש לי עוד דרך ארוכה עד שאספיק הכל. בנוסף, אני ממשיכה להניק ועד שבוע שעבר גם שאבתי חלב. הגוזל אלרגי לחלב פרה ואני פנאטית שכמוני להנקה רוצה לתת לו כמה שפחות תחליפי חלב שעליהם אני לא כ"כ סומכת (ילדתי סמוך לתחילת פרשת רמדיה). אני שואבת ובמידה והחלב השאוב לא מספיק המטפלת נותנת נובלאק HA שהוא תחליף חלבי מיוחד. מה שקורה בפועל הוא שחזרתי מהעבודה ומיד התחברתי למשאבה, ולעיתים גם חיברתי את הגוזל לצד השני. הרגשתי סיפוק עצום, מתוך אהבה גדולה אבל היה לי קשה. הפסקת השאיבות נעשתה בשבוע בו הגוזל התחיל לאכול גם מוצקים והמוצקים החלו להחליף ארוחה אחת כל שזה במקום ארוחת תחליף אחת ! הפסקת השאיבות התגלתה כדבר הכי נכון מבחינת הורדת העומס ממני ועכשיו אני בעיצומו של שלב בו אני מנסה להתחיל להוריד הנקות כדי לקבל מחזור ולחזור לטיפולים (אני כנראה עדיין לא מוכנה לזה ולא מסוגלת להפסיק). נחזור לענייני העבודה. העבודה התובענית שלי לא מניחה לי. כל יום בדרך הביתה טלפונים מלקוחות, מעובדים, מהבוס שלי. לפעמים גם באמצע הנקה, באמצע הזמן היקר שלי עם הבן שלי ואני עובדת בערבים מול המחשב לאחר שהגוזל ישן ואני.... מתמוטטת

! אני כותבת לכן בכאב גדול (ורק לפני שעה סיימתי שיחת טלפון עם הבוס שלי שהתקשר לשאול משהו לגבי ישיבה של מחר) ואין לי יותר כוחות ולפעמים בא לי להתפטר. לקחת את הפיצויים שמגיעים לי וללכת הביתה. אין שום משמעות לשעת הנקה. העבודה נשארה אותו דבר אבל אני נאלצת לנסות להסתפק בפחות שעות. אני לא תמיד פנויה לילד שלי, שאותו עמלתי כ"כ הרבה להביא לעולם וכואב לי נורא

. ומהצד השני, אני לא טיפוס של בית. תמיד עבדתי. הגעתי לעמדה ניהולית ובכירה בחברה שלי אבל אני כבר לא נהנית מזה כמו פעם. אז מה עושים. האם יש מישהי עם סיפור דומה ?

 

[אפרת12]

אלמוג שלי ../images/Emo24.gif

המון דברים דומים יש לנו אז דבר ראשון - אתמול הנקתי את ההנקה האחרונה (גמילה שארכה למעלה משלושה חודשים), ואז הרגשתי לראשונה באמת מוכנה לחזור לטיפולים, להיכנס להריון ולהביא עוד ילד. פשוט כדי לחזור להניק

דבר שני - גם אני הייתי וורקוהוליק לפני הלידה, עבדתי קשה הרבה שנים כדי להגיע למה שהגעתי, אבל הלידה שינתה הכל. או כמעט הכל - אני הפסקתי לאהוב את העבודה שלי לפני 5 שנים בערך, כך שהיה לי הרבה יותר קל לוותר, ואחרי שלושה חודשים עם עבודה לא מספקת ואימהות לא מספקת - הודעתי על התפטרות והתישבתי לי ב

. עצתי - דבר ראשון תחליטי אם את רוצה להמשיך לעבוד (ואם את יכולה להרשות לעצמך להפסיק), או לעשות פסק זמן ואז לחזור - מתוך ידיעה ששוב תצטרכי לעשות כברת דרך כדי לחזור למה שהיית, ואולי זה לעולם לא יקרה. אם החלטת להישאר - שימי קוים אדומים. תחליטי על שעות שבהן את לא עונה לטלפונים. את זכאית לחיים משלך - בין אם את אמא ובין אם לאו. ואם את בכל מקרה רוצה לחזור לטיפולים בקרוב - קצרי את משך הגמילה ותהיי החלטית בנושא. כך תוכלי לוותר על עוד שאיבות, וגם תוכלי לקום פחות בלילה (ניחוש שלי - את קמה, נכון

). תבדקי איפה עוד את יכולה ליעל את העבודה. תקציבי זמן ליד המחשב בבית. מקוה שתמצאי את הדרך ליהנות מכל העולמות - ובקרוב

 

[אפרת12]

עיקר שכחתי - ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif../images/Emo70.gif

 

[אלמוג שלי]

תודה על קבלת הפנים ../images/Emo13.gif

גבולות זה מילת המפתח כנראה ! ואני אתחיל ללוד לישם זאת הבעיה היא שבכללים יש תיד יוצאים מן הכלל והם קורים כמעט כל יום כי כמעט כל יום יש משהו דחוף. אבל צריך להחיל ממשהו והיום החלטתי להתחיל לישם את הכללים. נראה איך זה יעבוד תודה !

 

[אלמוג שלי]

ו...כן, אני קמה בלילה ../images/Emo9.gif

אם כי לפעמים גם בעלי ואז הוא מרגיע את הגוזל או מביא לי אותו להנקה

 

[אלמוג שלי]

ללוד=ללמוד, תיד=תמיד

 

[ילדונט]

אני מצטרפת לאפרת

קודם כל, בזה שאת חייבת להחליט שיש זמנים שבהם את לא עונה לטלפון. למשל בזמן שאת מניקה. העולם יכול להתהפך, אני לא עונה לטלפון בזמן הנקה. בשביל זה יש מספרים מזוהים ותיבות להודעות קוליות. את גם חייבת חייבת חייבת לעשות לך זמן לעצמך. אפילו אם זה רק חצי שעה לבד מול תכנית טלוויזיה אהובה. אם לא, את באמת תתמוטטי, וכוווווולם יפסידו מזה, העבודה, בעלך, בנך וכמובן את. לגבי פגישות אצל לקוחות, האם יש אפשרות לקבוע פגישות אצלך, ולא אצלם? לפחות חלק מהן? אני בטוחה שאפשר לנסות לקבוע את הישיבות בשעות שנוחות לך, הרי ישיבה נקבעת על ידי הלו"ז שלך ושלהם, ולא באופן חד צדדי. אם את רואה שאת עושה כל יום שעות נוספות מטורפות, תקבעי "יום ילדים", בתיאום עם הבוס, שבו תצאי באופן קבוע בשעה 2 או 3 או 4, וזה יהיה יום קדוש. את תדעי שהוא קדוש, הבוס, המזכירה שלך (אם יש לך מי שקובע לך פגישות). לאט לאט גם הלקוחות יקלטו. אני מאמינה שברגע שתתאזני, ותרגישי שקיבלת בחזרה ם את זמן הבית והמשפחה שלך, גם תהני יותר מהעבודה.

 

[dorlim]

לקחת לי את המילים מהמקלדת !

 

[אלמוג שלי]

פגישות אצלי...../images/Emo67.gif

קודם כל נתחיל בזה שלפעמים הישיבות נקבעות מעבר לשעות העבודה אז אני נלחמת בשיניים כדי שהמזכירות יזיזו אותם. בד"כ מצליחה. השלב הבא שהישיבות יהיו רק פה . הבעיה שלרוב זה לא מתאפשר כי מדובר בפורום גדול של אנשים מחברות שונות.

 

[נעמושמוש]

לא ממש דומה

אבל מזדהה עם המצוקה ועם תחושת האיך מספיקים הכל. קודם כל גבולות. כמו שאמרו, יש זמנים שבהם לא עונים לטלפונים. לא משנה מה. ובאמת, להשתדל לישון כשאפשר, להכניס יותר מוצקים. וההפסקה עם השאיבות בהחלט מקלה. לא להוסיף עבודה במקום זמן השאיבה שירד, אלא לנסות להכניס את מה שלא הוספק. ובעיקר לנשום עמוק, ולדעת שזה גם יקח זמן, וגם שבאמת אי אפשר הכל ולנסות לראות מה חיוני יותר ומה פחות. ועוד משהו, יש על מי להאציל סמכויות בחברה? אולי זה יכול לפתור חלק מהבעיה? ובכל מקרה שולחת חיבוק

 

[אלמוג שלי]

מתחילה מהסוף -

כן, התחלתי להאציל סמוכויות. זה קשור להתייעלות שלי אבל עדיין דברים באחריותי והבעיה היא שהלקוחות לא היו כ"כ מרוצים מהטיפול בהם בזמן חופשת הלידה אז עכשיו הם קצת נדבקים אלי

 

[משוש30]

ממש כאילו אני כתבתי את זה!../images/Emo24.gif

אני חזרתי לעבודה כשמתן היה בן 3 חודשים ישר לתוך הטירוף: שני קורסים להעביר באוניברסיטה (לוקח לי לפחותיום וחצי בשבוע לפעמים יומיים), יומיים ניהול פרוייקט (שוב-לפחות יומיים בדרך כלל שלושה) וכמובן לימודים: עבודות ותיזה. כבר בשבוע הראשון עבדתי עד 8 בערב הייתי חוזרת הביתה כדי לבדוק תרגילים ומתמוטטת סביב 10 בלילה. הילד כמובן כבר ישן בשש בערב אז אין עם מי לדבר מה גם שאיך שחזרתי לעבודה הוא הפסיק לינוק ולישון. (בדיוק פרסמתי הודעה על סוף ההנקה שלי...). אז במשך כמעט חודשיים אני מתעוררת כל שעה-שעה וחצי בלילה (למרות שפעם ב הוא נותן לי 3 שעות רצוף) כדי לצאת למרוץ נגד הזמן. אני לומדת בימי שישי כדי להספיק להתקדם בלימודים ולסיים את התואר השני השנה והשבוע הגדלתי לעשות ולמדתי גם בשבת למרות שהבטחתי לעצמי כי שבת היא קודש למתן. אין ספק זה קורע. רוצים לשמור על אותו הקצב כמו לפני הלידה אבל יש ילד. וגם אם הוא מקבל את הטיפול הכי מסור שיש (הוא היה עם אמא שלי חודש ועכשיו הוא חודש עם בעלי)הוא עדיין צריך אותי ואני זקוקה לו... אין לי שוב תשובות פלא. אני מנסה להספיק הכל ולא מצליחה. מה שנפגע בעיקר הם הלימודים שלי והילד. עם עהוד אין לי ברירה (בעיקר עם הקורסים). חייבים להספיק! המרצה שלי אמר שמרגע שנולדים ילדים נולדים גם רגשי אשמה. מנסים להחזיק את כל הכדורים באויר ותמיד מרגישים אשמים: אשמים שלא נותנים מספיק לילד, אשמים שלא הספקנו את כל העבודה המוטלת עלינו, אשמים שאנשים אחרים מצליחים להתקדם מהר יותר וטוב יותר בלימודים...ברוכה הבאה לעולם האשמה של אמא עובדת. אין תשובות פלא אבל אני בטחה שלמרות הכל אנחנו נצליח לתמרן ולעשות את כל הדברים בצורה מספיק טובה!

 

[אלמוג שלי]

שלום, שמי אלמוג ואני רגישה אשמה ../images/Emo13.gif

 

[עמית@]

../images/Emo45.gif

כרגע אני בעבודה

אז לא יכולה לענות..

 

[אלמוג שלי]

אני אשמח !

 

[עמית@]

טוב, עכשיו אני עונה.

תמר ישנה רחוצה ואכולה במיטה, אבל הזמנים האלו לא בקלות באו, העבודה שלי היא קוטסטרופלית מבחינת זמנים ולחצים, כל פעם שקורה משהו אני מוקפצת, כל פעם שיש שאלה, מתקשרים, באמצע הלילה או תבואי מהר באמצע ליל הסדר, בקיצור, אין זמן, הכל מהר, חייבים לזכור איפה כל קובץ ואיפה כל פרוייקט עומד- וזה בהחלט מביא והביא ויביא אותי למחשבות, ואני מחפשת משהו אחר, אבל ההתמודדות היומיומית עם עבודה לחוצה, עם תינוקת יונקת (מעולם לא קיבלה תמ"ל) ועם החזרה לטיפולים+קבלה ללימודיםחיפוש עבודה+בעל שאינו עובד (לרוב) ועול פרנסה של משפחה שלמה קצת מתחיל לתת את אותותיו, רגע, אמרתי שיש לי פתרון עבורך? בעצם לא, רק המון הזדהות ונסיון לבדוק מה יהיה הלאה, גם אני מרגישה שממש לא ברור לאנשים אצלי מה זה אומר שיש התחייבות על כמו תינוק (לא לעבוד לילות? שבתות? הצחקת אותי*) אז אני זו שחייבץת לעשות את ההבחנה הזו, להשתדל כמה שיותר להשאיר לי את הזמן לפחות להיות איתה כמה שעות ולהשכיב אותה (ןאז לעבוד בלילות) לנסות לא להתמוטט, לקרוא איזה ספר פה ושם, יש גם בעל בעסק (אני חושבת

) אוף, קצת מלכוד- לא?

 

[אלמוג שלי]

אוי עמית ../images/Emo24.gif לא ידעתי

מקווה שבקרוב תמצאתי דרך אחרת. מה שבטוח שאין כמו הילדים שלנו כדי להשכיח מאיתנו את הקשיים לפעמים ולהזכיר את הסיבה לקום כל יום בבוקר לעבודה.

 

[בזזזזזזז]

מזדהה איתך מאד. ../images/Emo24.gif

אני חזרתי לעבודה לפני שבוע בדיוק. מסכימה לחלוטין עם מה שילדונט כתבה - וגם הצלחתי ליישם (כמעט) - לא עונה לטלפונים כשאני מניקה. בהחלטה. תמיד. ולא משנה מה (יש מקומות פרטיים שהולכים אליהם לבד! הנקה זה אחד המקומות האלה. צריכה הסבר נוסף או שפירטתי מספיק?) וחוצמזה - הגעתי למסקנה שאם אני לא אטפל בעצמי - אף אחד לא יעשה את זה בשבילי והסוף יהיה שנתמוטט - ואז כל היתר יסבלו כי לא אהיה שם יותר בשבילם (ובלי קשר לזה שלא אהיה גם בשביל עצמי). את חייבת זמן לעצמך. וגם זמן לגוזל. ולא רוצה להפחיד - אבל כדאי לך להחליט את זה בנסיבות רגילות ולא כשיהיה חו"ח חולה או משהו אחר - וגם לא כשיהיה בן 16 וירצה רשיון נהיגה - ופתאום תגלי שהחיים עברו מסביבך ואת היית כל הזמן בעבודה... תעשי לך חשבון נפש אמיתי של מה חשוב בחיים שלך יותר ומה חשוב פחות -ואח"כ תעשי תהליך קבלת החלטות רציני - כאילו שהיית פרוייקט שלך בעבודה (לאיודעת במה את עובדת - אבל בטח יש שם קבה"ח ברמה אסטרטגית גבוהה) - ותגיעי למסקנה הנכונה - ואז תזכרי ליישם אותה. כל יום. התהליך הוא מה שקשה. אחרי שתגיעי לשגרה החדשה לא תביני איך יכולת להיות כ"כ

קודם.

 

[שפנים]

אני חוזרת לעבודה שבוע הבא

והעבודה שלי היא בשעות מטורפות, לא קבועות ובטח לא שגרתיות... ממש מזדהה (גם עם הקושי בהצבת גבולות...). איתך באותה סירה

 

[מ ת י ל ד ה]

ברוכה הבאה! ../images/Emo20.gif ../images/Emo141.gif ../images/Emo142.gif

אין לי הצעות מעשיות עבורך, למעט העובדה שנראה לי שאת חייבת להוריד הילוך, אחרת באמת תתמוטטי.