קווים וורודים

[אבא גאה]

../images/Emo4.gif קווים וורודים ../images/Emo4.gif

לפני כשבוע ביקרנו עם אושר אצל חברים שלהם שתי בנות. הילדים פתחו את ארגז התחפושות ונהנו עד מאוד - אושר התחפש לנסיכה ואח"כ לסינית ואח"כ לרקדנית בלט. כשרצינו ללכת הביתה (לנסוע ברכבת מחיפה לת"א) אושר רצה לנסוע עם חצאית התחרה הלבנה של הרקדנית. מיילס אמר : אוקיי, אם הוא רוצה. ואני? לא הסכמתי! הסברתי לאושר שהחצאית לא שלנו ואנחנו לא יכולים לקחת אותה איתנו (אם כי המארחת הנדיבה הציעה שנחזיר לה בפעם הבאה...) חשבתי על זה רבות: אם היה רוצה לחזור ברכבת עם כובע קאובוי / גלימה של סופר מן / מחופש לאלאדין הייתי מסכים. אבל יצא לי "קו ורוד". מה איתכם? מה אתם חושבים? מה הקווים שלכם?

 

[טל קר]

מצד אחד מקווה שלא יהיו לי כאלו בכלל

מצד שני, יש עוד כמה שנים עד שיהיו לי ילדים...

 

[ערבהאיןקץ]

קווים וילדים...

אני לא מאמינה ש- אפשר לחנך לפי קווים... אני משתדלת לחנך ב"עיגולים". יש לי נקודות התייחסות, וסביבן נוצר רדיום של אפשרויות... ככה למשל: אולי ב"להיפך" הייתי אומרת: אם שמלה אז גם פיאה ואיפור... שיהיה ברור שאנחנו ב: "תחפושות", ולא ב"בגדים". שיהיה ברור לילד , קודם כל. וגם - לסביבה !

 

[רוני ספיר]

תלוי ביום

בבית אין לי אף פעם בעיה עם שום דבר. במקומות מוכרים הסובלנות נמתחת די רחוק. על הרכבת גם לי היתה יכולה להיות בעיה עם חצאית לבנה, אבל לא, למשל, עם הלק נצנצים ששני ילדי נושאים כרגע בגאוה על ציפורניהם. לגן עם סיכות בשער - אפשר. לארוע משפחתי רחב היקף - אולי, אבל במאמץ (שלי. ואולי גם בפרצוף שאומר, טוב, אנחנו לא רציניים). בשימלה החוצה מהבית - מצאתי את עצמי מסבירה, ש"בישראל לא נהוג שבנים לובשים שמלות וחצאיות, למרות שיש מקומות בעולם שבהם זה מקובל בהחלט". ולא, לא הייתי מרוצה מעצמי, אבל זאת האני שיש.

 

[אבא גאה]

רוני, אני לא יודע אם הבעיה שלי

נובעת בחלקה מכך שאני הומו.... אני באמת לא יודע! יכול להיות שאני קצת חושש מ "נו, הוא הומו אז הוא "מלביש" את הילד שלו בחצאית, מנסה לעשות גם אותו הומו וכו´..." לא שאני מתייחס למה יש לאנשים לומר - אבל אושר עלול לשמוע?? ואני באמת לא יודע

אני היחיד? ושאלה: למה ברכבת לא ובארוע משפחתי רחב היקף כן? מה ההבדל? כבר עדיף להיות ליד א/נשים שלא מכירים אותך מאשר רחב היקף משפחתי, לא? אווווווווף, אני שונא את זה שיש לי בעיה עם זה.

 

[ציבונה]

אז ככה

לפני כמה שנים, עוד לפני הילדה לקחתי את ארבעת אחייני לקנות נעלים חדשות לחורף. כל אחד בחר משהו ואחד מהם (אז בן 5) נתפס על דר מרטין ורודות. לקח לי בערך 10 דקות לשכנע אותו שעדיך שחורות והיה מאד קשה. בסוף הוא השתכנע. אח"כ דיסקסנו את העניין. אני מיד עשיתי רציונליזציה (זאת אני) ארבעה ילדים - כל אחד מקבל רק נעל אחת לחורף (אין כסף ליותר) אז ברור שהוא לא ילך כל החורף עם ורודות. אם היה כסף לזוג שני - אז לא היתה לי בעיה עם זה. ןחוץ מזה היתה לי אחריות של דודה שסומכים עליה ש"תעשה קנייה טובה" לא יודעת - אני עדיין חושבת שזה לא היה קו ורוד - אם כי זוגתי ניסתה לומר לי שאני כן שבויה בסטיראוטיפים. בכל מקרה, אני חושבת שאין לי היום שום קווים ורודים עם הילדה (יכול להיות שעם בנים זה שונה - אבל אני לא חושבת שאני אתנהג שונה) אבל גם ככה אשתי בקושי מרשה לי להתקרב לארון של הילדה היא המלבישה אז אולי לא אני הייתי צריכה לענות על זה ...

 

[אבא גאה]

אני נחשף../images/Emo5.gif

קודם כל אני שמח שענית על זה אבל אשמח לשמוע גם את דעתה של זאגרב (שאוהבת לדבר אז את תוכלי להקליד עבורה...

) ועכשיו החשיפה: עם בת זה מרגיש לי אחרת, לבת יש לגיטימציה חברתית ללכת עם כל צבע (מה יהיה מוזר? מגפיים כחולים?) אולי חולצת צוורון - בעצם גם לא

- אין ממש בעיה חברתית עם זה. שאלה: לו אחת האחייניות שלך היתה בוחרת בד"ר מרטין ורודות גם היית מפעילה את אותו שיקול? חשוב לי לומר שלמשל עם צבעים אין לי בעיה בכלל, אושר לובש הרבה מאוד אדום, סגול לילך (תעדנה ערבה, רוני ס, וחב"ה) ואפילו ורוד... אפילו אני הרבה פעמים שולח אותו לגן עם קוקיות. אבל שמלה? עם זה קשה לי.

 

[Aladdin Sane newnic]

הנושא סבוך

זכותו של הילד לבחור. רוני, אם ביום גשום וקר הילד היה מתעקש ללכת לגן בבגדים קצרים, ולמרות חוכמתו לא היה משתכנע ללבוש ארוך וחם - היית נכנע לו? לבי אומר לי שלא, עם כל הכבוד שאתה רוכש לדעותיו. מדוע? כי הוא יפגע. כשיהיה בן 16 - אני מניח שחוץ מעיצה ממש לא תתערב. עכשיו, ברור שעם כל הפתיחות - ילד זכר בשמלה הוא עדיין מחזה לא נפוץ במחוזותינו (להגר לסקוטלנד?). אין ספק שאם יגיע ככה לגן (או אפילו לבי"ס הדמוקרטי) הוא עלול להיפגע כיוון שהוא הורס "דימוי" שמן הסתם שאר הילדים לא מוכנים שיהרס. הילד עדיין לא יודע זאת - הוא ילמד כשיהיה מאוחר מדי. לא תעצור אותו? אני הייתי עוצר. כשיהיה בן 16 (או קודם) - שילך לבי"ס בשמלה ורודה עם מגפי עור שחורות, הוא כבר מספיק בוגר להבין את הפרובוקציה שבזה ולקבל את תוצאותיה. לסיכום, אולי לי קל לדבר, אבל אני די מתנגד להקריב ילדים קטנים על מזבח החופש. ואנקדוטה קטנה לסיום: אני עיוור צבעים חלקי, ועוד בימי הסטרייטיות הטוטאלית שלי קניתי והלכתי עם חולצה וורודה (שהייתי בטוח שהיא offwhite). גם אז אף אחד לא התחיל איתי

 

[טל קר]

איזה חופש בחירה אמיתי יהיה לו

בגיל 16, אחרי 16 שנים של שטיפת מוח כמה זה פויה, לא מקובל, לא רצוי, פרובוקטיבי ואסור? מי שיתלבש קצר בחורף, עלול להצטנן ולחלות. מי שילבש שמלה עלול לחלות? לא ממש נראה לי. "אם הילד ילך בשמלה, הוא ילמד כשהיה מאוחר מדי" כשיהיה מאוחר מדי למה? ואיזו הקרבה למען החופש יש בקנית נעלים ורודות או לתת לילד בן פחות משלוש להסתובב עם חצאית? שנת 2002, אנשים על הירח, אנחנו משוחחים ביננו דרך תקשורת מחשבים למרות שחלקנו לא פגשנו מעולם אחד את השני ולמרות המרחק באזור המגורים, יש חיסון לאבעבועות שחורות וכו´ וגו´, אבל ילד עם נעלים ורודות או חצאית זו הקרבה על מזבח החופש, ודבר שלא יעשה? אוי א ברוך. (לא, לא שלא ידעתי מקודם שהמצב ברוכי, אבל לא נעים לקבל חיזוקים תומכים)

 

[Aladdin Sane newnic]

טל - אני אוהב אותך!!!

שנים על גבי שנים שמעתי את המפשט המעצבן "כשיהיו לך ילדים תחשוב אחרת", וסוף סוף אני יכול להשתמש בו! בחברה שלנו יש נורמות וטאבויים. שבירה של נורמה, ועוד יותר של טאבו, מביאה למשוב שלילי מהחברה. איך שלא נראה זאת, האדם הוא יצור חברתי, ואחת מהמטלות הראשונות של ילד היא להשתלב בחברתו. זה לא אומר שילד צריך להתנכר למה שהוא: נכה, מחונן, בן להורים הומולסביים וכו´. ילד אשר מעבר לשוני הטבעי בין ילדים "סובל" גם משבירת נורמה בעל כורחו זקוק לעידוד ותמיכה ממשפחתו ומהסובבים אותו. אולם ילד כזה, עדיין לא מבין מהו טאבו ומהי נורמה, ומה המחיר החברתי אותו הוא ישלם אם יבחר לשבור אותם. ומה לעשות, אנחנו לא חיים באוטופיה אלא בחברה שבה שבירת נורמות דורשת מחיר מסויים. בוגר (13? 16? תלוי) יכול להחליט שהוא מוכן לשלם את המחיר הזה. אי אפשר לצפות זאת מילד בן 3. מי שילבש קצר בחורף יצטנן ויחלה גופנית, מי שילבש שמלה לגן יקבל דחיה חברתית ויחלה נפשית. ילד ש(בלא יודעין) ישבור נורמה אחרי נורמה יקבל תגובות שליליות וביקורתיות מהחברה (כן, גם ב- 2002 וכן, גם ברמת אביב ג´). סביר להניח שיגדל לאחד משני מצבים: א. בוגר קונפורמי לחלוטין אשר מפחד לשבור נורמות עקב זכרון טראומות הילדות או ב. יוצא דופן מכורח ומכוח האינרציה בכל מקרה, לא מצב נחמד. תפקידם של הורים הוא לתמול בילד שלהם, ולמנוע ממנו טראומות כאשר הדבר לא נדרש. לדעתי, לא מקובל שהורים ישלחו את ילדם לטראומות ויסתפקו בחיזוקים לפני ואחרי - זה פשוט לא יספיק. הורים צריכים לדעת להציב גבולות על מנת למנוע פגיעה בילדים שלהם, שאחרי הכל, זו אחת ממטרותיהם העיקריות. לא יקרה לילד שום דבר אם לא יצא בשמלה לגן. ממש כלום - זה לא שטיפת מוח, וזה לא פוי. את הסובלנות לאחר ולשונה ואת היכולת להיות אחר ושונה יספוג עם הזמן מההורים ומהסביבה, לא על בשרו. ולדעתי, לנהל מלחמה נגד מוסכמות החברה על חשבון הילד שלך זו אגואיסטיות והקרבת הילד (ונא להבדיל בין אימוץ הומולסבי לבין הלבשת ילד בשמלה - ואם יש צורך אשמח לפרט)

 

[החתולה השחורה]

הי,

קוראת כאן לעיתים, אך כמעט אף פעם לא כותבת. פשוט אין לי משהו חכם לומר.

הזאטוט שלי (שגדול משלך, אבא גאה, קצת יותר משנה) הלך לגן, ולמקומות אחרים, בלק אדום לוהט וערמה של סיכות צבעוניות בשער. התגובות מעולם לא היו בעיתיות, אך שמלה לא הצלחתי להרשות לו מחוץ לבית. גם אני לא מצליחה להסביר לעצמי מדוע - למרות שאני לא הומו

 

[אבא גאה]

לא הצלחת להסביר לעצמך? מילא

מה אמרת לו?

 

[החתולה השחורה]

לא עליתי על רעיון מבריק במיוחד.

פשוט ביקשתי שאת לבישת השמלה ידחה למועד שבו נהיה בבית.

 

[רוני ספיר]

ממש ככה

בלי שימלה, אבל עם קוקיות וסיכות, הופיע מר פרעוש בחצר הגן, וזכה מיד למשוב שלילי מאחד מחבריו. ב מ ק ר ה, החבר הספציפי הוא בן של חברה של אמא של פרעוש (למתקשים - בן של חברה שלי), שגדול מהפרעוש בשנה בערך, ובשנה שעברה, ממש בעונה הזו, היה הולך בסיכות ולק לגן, מחקה את אחותו הגדולה שתחיה, כפי שפרעושי שנשמתו זכה עושה ממש כעת. (אצלנו מותר לק רק בחופש, אבל זה חוצה ג´נדר, ונובע מטאבו פנים משפחתי). אמרתי לו, מר קופיקו, זוכר לפני שנה, היה ככה וככה? עכשיו תור שחר. לא יודעת עם זכר, אבל הצחיק אותו איך ששאלתי. יצא שצחקנו כולנו. באה גננת, אמרה "מותר להתחפש לבת, ועדיין נשארים בן, אפשר גם ללבוש שמלות, אם רוצים, יש בסל של התחפושות.", ואף שלחה את שני הבנדיטים לסל, לחפש להם שימלה שתתאים לפנטזיות הכמוסות של אמהות שאין להן בנות בכלל ונורא בא להן שמלה-צמות. מאחר שלא הצלחתי להחליט על המקום אם מה שאמרה גננת הוא טוב לי או רע לי, שתקתי וחייכתי. אפשר היה לחשוב שזה פתרון מוצלח למצבים שונים ומגוונים, אבל תרשו לי, בהזדמנות זו, לבשר לכם - לא היא. בין אמריקאים, שתיקה וחיוך משמעותם - השיחה מרתקת אותי, תביאו עוד. כאן, בכל אופן, זה עבד. גננת היתה מרוצה, שני ילדים היו מרוצים, ואמא של פרעוש הלכה הביתה לעשות קריירה. האם היתה כאן פואנטה? רק שאולי לא צריך לבנות על משוב נורא שלילי. די תלוי בסביבה שבוחרים. ובגיל הזה עוד אפשר לבחור. אז למה אני לא מוציאה אותו בשימלה מהבית? כי אותי אני לא יכולה לבחור. זה הכל.

 

[Aladdin Sane newnic]

שתי מחשבות

1. לא ממש שמח על דברי הגננת. אני חושב שהגדרת לבישת שמלה בתור התחפשות לבת היא מסר בעייתי כלשהו 2. אכן תלוי בסביבה (וכמה שחושבים שיודעים על הסביבה בה נמצאים תמיד יהיו הפתעות) ותלוי בגיל (בגיל 3 זה אולי עובר, בגיל 6 לא כל כך). ובאופי שלי אני בונה על משוב נורא שלילי (ולכן אני גם אופטימי בנשמה כי אני תמיד מקבל אותו), אז יש כאן הטיה נגטיבית מן הסתם.

 

[טל קר]

הי, הי לא לפני כולם!

כאמור אני עדין בשלב התאוריות ויש עוד כעשר שנים עד לבדיקתן, אבל אני בכל זאת חושבת שאצלי זה כן יהיה אחרת. ר ק עצם המחשבה של הצורך לשמר נורמות ומה שהיה הוא מה שיהיה, גורמים לי חלחלה עזה. אני גם מתכוונת לשבור עוד כמה נורמות ON THE WAY, כמו לא לעשות ברית מילה, כמו לא להתוות מסלולים מגדריים שונים לבנים ובנות מבחינת ספרים/משחקים וכו´ אז מה זה כבר ילד שרוצה ללבוש שמלה? בלאו הכי הבעיה העיקרית עם שמלות זה שהן לא ממש נוחות. אולי כל פעם שאכן יצחקו עליו על השמלה אני אציע לו להוריד מכנסים או לשחק בבובות כדי שיחליפו נושא? או שמא עלי גם למול אותו ולהרשות לו לשחק רק במכוניות כדי להיות ´מכוסה´ מכל הכיוונים? אני חושבת שהפתרון הוא אותו פתרון שאני מאמינה בו בנוגע לברית מילה. על כל ילד צוחקים על משהו, השאלה אילו דרכי התמודדות מספקים לו, ומה מחנכים אותו. האם מחנכים אותו שלהיות שונה זה סוף העולם , או שזה לגיטימי. האם מחנכים אותו לקונפורמיות מעל הכל, או לא. אז תבואו עוד עשר שנים לבדוק, כי אם זה מה שהבן שלי ירצה, אז הוא ילבש ורוד, עם נעלים ורודות, וחצאית. וזו התחייבות.

 

[ליאת +]

טל, לילדים יש יותר דרכים להביך

אותנו ממה שאנחנו יכולים להתכונן אליו. או שעלי לנסח את זה אחרת: לנו יש יותר מחסומים ועכבות ממה שאנחנו מדמינים לפני שאנחנו הופכים להיות הורים. דוגמה מיום שישי האחרון: הפעוט התעורר הפוך לגמרי (במהלך הסופ"ש התברר כאבעבועות) ולכן עקשן מהרגיל. החפץ שהוא בחר ללכת איתו לגן היו שני טמפונים (אחד עם מוליך והשני בלי, יש מבחר עם שתי אמהות בבית). להגיד שזה לא עשה לי איזה תחושה קלה של אי נעימות? להגיד שלא ניסיתי בדרך לשכנע אותו להשאיר אותם בעגלה, ואח"כ במגירה שלו בגן? הילד כמובן הרגיש שהוא עלה כאן על משהו, ויחד עם מצב רוחו העכור זה גרם לו להצמד לשלל. השארתי אותו בגן ולפי מה שדווח לי אח"כ אז גם המטפלות ניסו לשחרר את הטמפונים הכלואים מידיו הקטנות (בנימוק שזה לא מתאים לקבלת השבת!). הקיצר - מוט של צמר גפן ואיך הוא מתפעל אותי (ומתגובות הסביבה: נראה שלא רק אותי). סביר להניח שאם היית שואלת אותי לפני הפיכתי לאמא אז לא הייתי רואה כאן שום בעיה. כי לא יכולתי לדעת אז עד כמה יהיה לי חשוב שבני יהיה מוגן, שלא יצחקו עליו, שלא יפגע באופן כשלהו וכו´ וכו´

 

[האוסטרלית]

תהיה של אורחת

נכנסתי לבקר בפורום כדי לשתף אתכם בתהיה שעלתה לי, והחלטתי לתפוס טרמפ על השרשור הזה, כי העניין נראה לי קשור לקווים ורודים - אם כי לא קשור לבגדים. בסוף השבוע הייתי בים, ובדיוק מולי התיישבה משפחה גאה - אבא, אבא וילד. זה היה בהחלט מראה משובב נפש, וצפיתי בהם לא מעט (מה גם שהילד היה חמוד ביותר, וגם שני האבאים לא היו אובייקט רע להתבוננות). ושקעתי לי במחשבות על איך מדינתנו הקטנטנה הולכת ומשתפרת בעניין הזה, ואיך מתרבים סוגי המשפחות הלגיטימיות, ואיזה יופי זה להשתמש בשם הקולקטיבי "אבא", ושניהם עונים, וכמה משעשע שגם במשפחה כזו אפשר לזהות אחד בתפקיד ה"אבא" ואחד בתפקיד ה"אמא". בקיצור, הרהורים מהרהורים שונים. ואז, כשהם קמו ללכת, אחד האבאים קרא לילד: "נו, את באה?" ו...אופס. זה קצת צרם לי. כי יש לי הרגשה שזה רק מעמיס על הילד בלבול שהוא לא ממש זקוק לו בגיל 4-5. ואם הוא יבוא לגן וידבר על עצמו, או אל חבריו הזכרים, בלשון נקבה, עלולים לצחוק עליו. אז מה אתם חושבים? זה באמת לא בסדר לפנות לילדים (בנים) בלשון נקבה, או שגיליתי פה צדדים הומופוביים שלא חשבתי שקיימים בי?

 

[ערבהאיןקץ]

אולי זו היתה ילדה???

 

[האוסטרלית]

לא. זה היה ילד. אני בטוחה.