נצל"ש
סיפור שדי הרבה אהבו
שלווה הגעתי למקום ההוא. זה ממש כמו מהאגדות- הכל ירוק, ציפורים מצייצות, השמש זורחת עליי, הפרחים בשלל צבעים מרהיבים. הכל היה כל כל מושלם.. ממש כמו שרציתי. שם- רציתי למות. היה איתי סוס, אז רכבתי קצת בעמק הירוק ההוא. עצרתי את הסוס שלי, ירדתי ממנו והתקרבתי לנחל הקטן שהיה ליד. המים היו כל כך שקופים, נקיים, טהורים, מושלמים. העברתי את קצות אצבעותיי במים. אפילו נגעתי קצת בדג שהיה שם.. זה היה כל כך מושלם.. עליתי בחזרה על הסוס ורכבתי עליו עוד קצת. השיער שלי עף ברוח, והרגשתי הכי טוב שבעולם. הרחתי את השלווה באוויר. חשבתי לעצמי שכאן אני רוצה להיות לנצח. במקום הקטן הזה שלי, בגן העדן הקטן הזה שלי. זה היה כל כך יפה שרציתי לצבוט את עצמי.פחדתי שזה חלום.רציתי להתעורר. לא, רציתי להמשיך לחלום. אבל זה לא היה חלום! זה היה כל כך מציאותי, ואמיתי.. המשכתי עם הסוס עוד קצת. הבטתי למעלה, וראיתי מן גבעה קטנה שמובילה לצוק מדהים. רכבתי לשם. הגעתי עד לתחילת הצוק, ירדתי מהסוס, קשרתי אותו לאיזה משהו שראיתי ליד, והתקרבתי לאט-לאט לקצה. עמדתי עם זרועות פשוטות, מנסה לעוף. ראיתי את כל העולם. הרגשתי כמו בפסגת העולם. הייתי העולם. התיישבתי על האדמה שאפילו לא הייתה מלוכלכת.. הנחתי את הידיים שלי מתוחות על הברכיים וראיתי פרפר קטן, בצבע צהוב מדהים, מתיישב לי על האצבע! זה היה כל כך יפה.. הוא ניפנף קצת עם הכנפיים שלו ואז נרגע. ואז בא עוד פרפר, לבן. ואז עוד פרפר לבן. וככה לאט לאט התאספו סביבי מספר פרפרים, והרגשתי כל כך טוב! הם אהבו אותי.. אחרי מספר דקות שהם התנחלו לי על הידיים, עשיתי על כולם ´פו´ עדין, וכולם עפו. עכשיו רציתי להיות לבד. נעמדתי שוב, והתקרבתי עוד קצת לקצה. זה היה כל כך יפה.. רציתי כל כך לנסות לעוף. ידעתי שאני לא אצליח.שאני אמות. אבל לא היה אכפת לי.רציתי למות כאן, בגן העדן הזה.. פרשתי כנפיים והוצאתי רגל אחת לאוויר הצח. ואז עם תנופה קטנה, קפצתי. עפתי. אני עפתי! ואז נפלתי. נחבלתי קצת, אבל לא נורא.מטעויות לומדים. ואז, אז מתתי. אבל לא היה אכפת לי. אז מה אם מתתי? הצלחתי לעוף. קיבלתי את השקט שלי. את השלווה.. ..Here I am - this is me, There´s no where else on earth i´d rather be (Bryan Adams-Here I am) אז..?