איך היה השבוע שלי?

[פלגיה]

הילדה שלי חלמה שמפנים אותנו

ואנחנו עוברים ליישוב סמוך (גם התנחלות

)

 

[sipi1]

ואנחנו נזכרנו בתקופות רעות

טעמנו קמצוץ מזה, כאשר ב"ענבי זעם" התגלגלנו חודש ומשהו מחוץ לבית, כשכל רכושנו ארוז בכמה תיקים, בלי לדעת אם יהיה לנו לאן לחזור (ב"ה הבית לא נפגע אז, אבל בכל דיווח על הפגזות ניסינו לזהות איזה בתים נפגעו). למרות שאירחו אותנו מכל הלב, זו היתה תקופה קשה של רגשות קשים... כל כך מבינה לליבם, כל כך עצוב

 

[פלגיה]

אני חושבת שכל אחד נזכר

בתקופות רעות שעברו עליו. יש לי שכן שאיבד אח בעת לוחמה בעזה, ועכשיו מרגיש כאילו חזר לשבת עליו שבעה. אני חזרתי לתחושות של זמן הפיגוע שבו נפצעתי.

 

[אשרי האשה]

אומנם לא עברתי פינוי בגלל קטיושות

ולא התפנתי לבד, לא נפגעתי בפיגוע, לשמחתי, אבל יש לי כבר כמה לילות סיוטים נוראיים, אני כבר שבוע מאוד חולה מכל הפינוי הזה, חולה פיזית, מעבר לכאב הנפשי, ממש מרגישה כאילו אני שם. למה? אין לי הסבר אולי הכאב על האי אנושיות במעשה.

 

[אשרי האשה]

היום הזמינו אותנו לבוא לעמוד באחת

הכיכרות בעיר, כולנו, כל הכתומים, הצעתי לה שנלך, היא מפחדת שיפגעו בה.

 

[galiaS]

באמת שבוע עצוב

עם הרבה שעות טלויזיה, עיתונים ושיחות עם אחי שהשתתף בפינוי (וספג ביצים, אבנים, קללות ואיומים. אלוהים יודע איך ילד בן 20 אמור להתמודד עם זה). אני מקווה שזה יהיה מאחורינו כמה שיותר מהר.

 

[שרון של לוטן]

מסכן. החיילים היו מדהימים

זו הנחמה היחידה שלי, שהיו רגעים של התעלות וחיבור בין שני הצדדים (המפנים והמפונים). אני מקווה שגם אחיך חווה כאלו רגעים, ולא רק רגעים אלימים, ושאותם הוא יזכור.

 

[rona25]

היה סביר וחביב למדי ../images/Emo127.gif../images/Emo127.gif

ביום שלישי חזרתי הביתה אחרי שבועיים אצל ההורים עם 2 העוללים , התעלקתי עליהם בטירוף ואמא שלי נראית כבר סחוטה... היה כיף לחזור הביתה אבל שוב מתחיל מעגל המטלות האינסופי - החתלה / כביסה / ניקיון / כלים ובעל ששקוע עד מעל הראש בסידרה שהוא מצלם....

פגשתי חברים טובים אתמול ובתקווה גם בסופ"ש אחרי המון זמן...

מעיינצ'וק המתוק התחיל לחייך ולהשמיע גרגורים מתוקים של תינוק בעיקר כשהוא מתחת למובייל, הוא יונק טוב ופותח פערים בעיקר בלילה וסוף סוף אפשר להנות ממנו.

תומר מקסים מקסים, מדבר בצורה שוטפת ומצחיקה, שר את כל הרפרטואר של "פים פם פה", ומתיחס למעין ב 90% מהמקרים בצורה נהדרת (חוץ ממקרים בודדים שנכנס בו "השד הרע" ואז הוא מחליט לדרוך לו על היד, לכפכף אותו, לטפס למיטה שלו שהוא שם וללקק את הלחי שלו...) בסה"כ שבוע חביב

 

[rona25]

ושכחתי לציין שהתמכרתי ל2 דברים

לסידרה הרדודה "פליסיטי" (מדי בוקר ב 11:50 בערוץ 3) כאשר עכשיו משודרים הפרקים שהיא עם התספורת הזוועתית

ולשידורי ההתנתקות בטלוויזיה ככה זה כשמעבירים חופשת לידה בבית....

 

[ארנט]

ותשמעי איך אני התדרדרתי....

הקטנה (בת חודש וחצי) נרדמת בליילה בסביבות 23:30 אז אני יושבת בסלון ורואה בערוץ 3 את "אהבה או כסף"- סדרת ריאליטי בסגנון "קחי אותי שרון"....

 

[neta2]

מצטערת, אבל שלי עדיין../images/Emo10.gif ../images/Emo10.gif ../images/Emo10.gif

1. כי קשה למצוא עבודה ובסופו של דבר, אצטרך להתפשר על משכורת או שעות וזה מלחיץ. 2. כי אנחנו בצרות כלכליות כמו שמעולם, לא היינו. לא אפרט את כל הסיבות אבל אחת מהן שיש פחלות הכנסה ועוד נפש לפרנס. 3. כי אנחנוחולים כולנו בשפעת מציקה. מנוזלים וצרודים. הדבר הטוב הוא שמצאתי משפחתון מקסים - אבל אין סיכוי שייכנס לשם כל עוד אין לי עבודה אז בעצם זה - ו+ = -

מקווה לשבוע יותר טוב.

 

[אפרת12]

לא יכולה לתת ציון

אני כאילו אדישה - סיון עם שיעולים נוראיים שזה מחריד. היום כבר היה יותר טוב, אבל הוא עם אינהלציות, משלשום גם אנטיביוטיקה (שאזה דבר שאני שונאת) ומהיום גם סטרואידים (שזה עוד דבר ששווה להתחמק ממנו) האיש שלי התפטר מהעבודה אחרי תקופה ארוכה שהוא קיטר בלי הרף (ובצדק). אין לו עבודה אחרת, והאפיזודה הקודמת של אין עבודה נמשכה כמעט שנתיים. כך ששנינו לא עובדים. ואני לא מרגישה רע... אני כאילו אדישה לכל. אולי זה בגלל שמוח נמס מהחום ומה"אחרי לידה"? ואולי בגלל שאני לוקחת דברים בפרופורציות אחרות בשבוע שאנשים נאלצים לעזוב את ביתם ולהתחיל חיים מחדש - ולא תמיד בתנאים הכי אידיאליים?

 

[חושחושה]

ערב שבת, יושבת פה ליד המחשב

שהפך להיות הדבר הכי אהוב ומרגיע, וחשבת מה לכתוב, מרגישה שחיי הגיעו אל פי תהום, עדיין לא עובדת, הבנק יושב לנו על העורף, בעלי לחוץ ורוגז 24 שעות ביממה, כמובן שהכל מופנה כלפי, "לא עובדת, לא עושה כלום וכאלה," לא משנה שהילדים איתי מבוקר עד ערב, ואני צריכה לשמור על שפיותי ולארגן להם פעילות שלא עולה כסף, מה אומר, חרא לי, מרגישה שעול החיים האלה כבד לי על הנשמה, ובעיקר בא לי ללכת.....

 

[אשרי האשה]

חושחושה - שולחת חיבוקים

לצערי אין לי עיצות חוץ מלנסות שוב ושוב לחפש, לתלות מודעות, חברות כוח אדם וכדומה. מקווה בשבילך שתמצאי עבודה שמתאימה לך כמו שאת רוצה.

 

[טלי בארץ הלמה]

../images/Emo10.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[אשרי האשה]

רפואה שלמה לסיון ובהצלחה במציאת

עבודה חדשה.

 

[נונינקה]

מאחלת לכן מציאת עבודה מהירה

גם לאיש וגם לחושחושה. מקוה שדברים יתבהרו בקרוב

 

[swann]

מחר נגמר הסופ"ש אצלינו

ואני שטופת געגועים למשפחה שלי. הערב (שבת), שעון ישראל, חגגו לסבתא שלי יומולדת 80. כל המשפחה אצל הורי בבית, 50 איש. דיברתי איתם קצרות כי היה המון רעש, והיה לי כל כך כואב שאני לא שם איתה לחגוג לה, לחבק לנשק ולאחל לה אישית כל טוב ועוד המון שנים של אושר. לא יכולנו לנסוע הקיץ (המחירים, העבודה של גיא, הגן... הכל יחד ואי אפשר לנסוע), ואני לא יודעת מתי תהיה הפעם הבאה שנגיע. בשאיפה באביב, 3 חודשים אחרי הלידה. למרות שההורים שלי היו פה לא מזמן, ואנחנו בקשר יומיומי בטלפון/אינטרנט, ועם סבתא בטלפון פעמיים שלוש בשבוע - ככה לחגוג לה מרחוק זה לא זה. אז רק רציתי קצת לפרוק. סה"כ היה לי שבוע רגיל. יש הקלה משמעותית בבחילות (חוץ מבבוקר, כשאני חייבת לאכול מעט אחרי שאני מתעוררת אחרת אי אפשר לדבר איתי), הבטן גדלה, והזמן מתחיל לעבור... בשבוע הבא גיסי מגיע ויהיה שמח. אהההה כמעט שכחתי- היתה לנו אתמול סופת גשם מטורפת שהציפה לנו את המרתף. לא משעמם...

 

[יעל י]

מאד מאד../images/Emo7.gif - סבתא שלי נפטרה

ביום שלישי בערב. יום רביעי הייתה הלוויה והיה לי הרבה יותר קשה ממה שציפיתי. הייתי ממש גמורה ו"נפוחה" מרוב בכי עד יום חמישי בצהרים. חוצמזה אני כבר 3 שבועות חולה ולא יודעים מה יש לי ונמאס לי מהשיפוצים למרות שאני יודעת שהם לנוחיותי.

 

[פלגיה]

תנחומים ../images/Emo24.gif

הנכדים תמיד נשכחים איכשהו. רשמית הם לא אבלים, אבל הם מצטערים מאוד...