נספח: סקירה של ציף בנושא הסמים.
סיד החל להתנסות בסמים כנראה בשלב יחסית מוקדם. יש קליפ שצילם אחד מחבריו, שמראה את סיד וחברים על "פטריות", בשדה מחוץ לקיימברידג´, כנראה ב-1965. אני מנחשת שהוא הושפע בכך מהסופרים והמשוררים האמריקאים שקרא, שכתבו בשנות החמישים (דור ה"ביט") אבל זו רק הערכה שלי, על סמך דברים שאמר ווטרס בראיונות. גל הפסיכדליה היה קשור קשר ישיר לסם LSD - סם סינתטי, שנהיה פופולרי בקרב סטודנטים וצעירים אמריקאיים בסביבות 1965-1964. הסם לא היה בלתי-חוקי בתחילה, ולכן נהיה פופולרי, מהר. זהו סם שגורם להזיות, לראיה מעוותת של המציאות. הפסיכדליה הבריטית אמצה את הסממנים האמריקאיים, ביניהם השימוש ב-LSD. סיד החל להשתמש בסם כנראה במקביל לכניסת הפלויד לתחום הפסיכדליה, בשנת 1966. הוא כנראה החל לצרוך את הסם בכמויות גדולות בסוף 1966 ותחילת 1967 - בדיוק בתקופה בה הפלויד פרצו ונהיו הלהקה הפסיכדלית המובילה, וסיד כתב את מרבית השירים שלו עבור הלהקה. במקביל, הוא לקח גם סמים אחרים: חשיש ו/או מריחואנה, שהם סמים המופקים מעלי צמח הקנבוס. בשלב מאוחר יותר, סיד החל לקחת גם סם סינטתי שנקרא בשפת הרחוב מנדרקס (בארה"ב קוראים לו quaalude). זה אינו סם חזק במיוחד, והוא פותח במקור כתרופה למשהו, כמדומני. בכל מקרה, אנשים האמינו שיש לו השפעה נוגדת ל-LSD, היינו, הוא מונע לכאורה כמה מהתופעות-לוואי של LSD (כגון פלשבקים פתאומיים. אבל, שוב, אני לא מומחית בתחום). כנראה בגלל זה סיד לקח אותו. עפ"י העדויות, סיד לקח כמויות גדולות מאוד של LSD, באותה תקופה. האם הוא לקח אותם על דעת עצמו או ש"השתילו" לו את הסם? מי יודע. עפ"י המחקרים המעודכנים, ההתנהגות של סיד החלה להתדרדר מיד לאחר סיום העבודה על האלבום Piper, בסביבות יוני/יולי 1967. סיד המשיך לקחת סמים גם בחודשים הבאים. אף אחד לא עצר אותו. מצבו החמיר בהדרגה. בעקרון, מה שניתן לומר בוודאות על מצבו הוא שהוא החל להתנתק מהמציאות. זה התחיל ממריבות עם חברי הלהקה, התפרצויות זעם ואלימות, בהמשך (בשנים הבאות) הוא החל לדבר לא לעניין ולא הצליח להחזיק שיחה. בחלק הולך וגדל של ההופעות הוא לא תיפקד. בחלק מהמקרים הוא לא הגיע להופעה - או ברח לפני שהתחילה, והלהקה לקחה גיטריסט-מחליף (דייויד או´ליסט מה-Nice, במיוחד). השירים שכתב נהיו יותר ויותר "מטורפים" - vegetable man, scream thy last scream וכו´. הסיפור על זה שהוא נעל את חברתו בחדר במשך כמה ימים ורק נתן לה ביסקוויטים דרך החריץ בדלת, הוא אמת. יש עדויות מהימנות על כך, כולל עדותה של ג´ון צ´יילד ועדותו של מישהו מהפלויד (שלא הזדהה בשם). מה ששוכחים לספר, אבל, הוא שכאשר סיד חזר לעשתונותיו, הוא נעל את עצמו בחדר וסירב לצאת במשך כמה ימים, מרוב בושה. סיפורים אחרים, לא ניתן כיום לאמת. הפלוידים לא ידברו על כך בפומבי כיום, ויכחישו אותם אם יישאלו עליהם. לאחר שסולק מהפלויד, סיד נעלם לכמה חודשים (כנראה חזר לקיימברידג´), וחזר ללונדון רק בסוף השנה. לדברי דאגי פילדס, עמו התגורר בשנת 1969, סיד כבר לא לקח LSD באותה תקופה. יתכן שהוא המשיך לקחת סמים אחרים כמו מאנדרקס או חשיש/גראס. מצד שני, הוא המשיך להתראות עם חלק מחבריו הוותיקים, שהיו עמוק בסמים. כאשר חזר לקיימברידג´ ב-1970, הוא התגורר בבית אמו, ומן הסתם לא לקח סמים עוד. לא ידוע אם סיד נטל אי פעם תרופות פסיכיאטריות (במרשם או שלא). אחותו טוענת שלא. מצד שני, לאחרונה יש הטוענים שזה סביר, לפחות באמצע שנות השבעים. סיד השמין באופן פתאומי בשנת 1975 - ר´ התמונה שלו באולפני אבי רואד מאותם ימים. עד שנת 1974 הוא נראה נורמלי - משקל נורמלי ושערות ארוכות. יש הטוענים שההשמנה והשינוי הקיצוני במראה החיצוני שלו היו תופעות לוואי של תרופות פסיכיאטריות שהיו נפוצות באותן ימים, לטיפול בחולי נפש. לדעתי, ההתדרדרות במצבו הנפשי נבעה בחלקה מהסמים, אך גם מסיבות אחרות. למשל, אנו יודעים היום שהעבודה על saucerful התחילה מיד לאחר סיום העבודה על piper. היינו, ללהקה לא ניתנה אפילו חופשה, והלחץ על בארט לכתוב שירים חדשים לאלבום ולסינגלים היה עצום. יתכן שהיו גורמים נוספים שלא ידועים לנו: נטיה מולדת למחלת נפש? אכזבה רומנטית? דברים אחרים? בראיון עם מייסון שראיתי אתמול, הוא אמר שאין לו מושג מה קרה לסיד, אבל הוא חושב שה-LSD היה חלק מזה.
