ואז הלכתי לעבוד בפלאפליה של אבא של חבר טוב שלי, ואחרי 5 שעות עבודה שבמהלכן נתקלתי גם ברופא המשפחה שלי ואשתו שבאו לאכול (WTF???) והתחמקתי מהם, וגם בורד והמשפחה שלה שבאו לאכול (כן, כן, ורד שלנו!
מצד שני, אין לי כוח לזה, והאמת שגם לסבתא שלי אין כוח. (שבוע אחרי טיפול הכימותרפיה האחרון... לכן גם היא כמעט לא מכינה אוכל הפעם, אלא שאר המשפחה מביאה כל מיני דברים
תרגיש טוב קוקי!../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif
היה ממש כיף אתמול עם חברים וזה
סדר מייגע שנמתח לאיזה 5 שעות(!!!) ואני לא צוחקת, מ-6 וחצי עד 11 וחצי. וכן, זה הברכות והאוכל, בלי עוד שטויות מסביב. פשוט היינו אצל סבא וסבתא והם מסורתיים והיו חייבים להקריא את כל ההגדה ועוד להוסיף קצת מניסיון החיים העשיר שלהם. אוך, זה היה סיוט.
מצברוח נאחס מוזר כזה... מצד אחר חברים נפלאים שגורמים לי להרגיש טוב עם עצמי ומצד שני כאלה שרק גורמים לי לבכות. אז... מוזר כזה.
אם חברים גורמים לך לבכות הם לא חברים משהו... חברים שגורמים לך להרגיש נפלא, לעומת זאת...
הסדר באמת היה כל כך נורא? אצלנו אנחנו גונבים ביסים מהמצות וכאלה חצי שעה לפני תחילת קריאת ההגדה, ומדלגים על חצי מ"דיינו" וכו' וכו'... וזה עדיין לקח לנו איזה 5 שעות... ודווקא היה ממש כיף
הגענו, ישר התחלנו לקרוא את ההגדה, תוך חצי שעה (יותר קרוב ל-25 דקות אפילו P הגענו לשולחן עורך. ופה בערך נגמר הסדר הרגיל. אחרי האוכל יש אצלנו שירה בציבור מטורפת (מי אמר "המגפיים של ברוך" ולא קיבל? אחח איזה שיר), קינוחים, והביתה ^^