דיון: למה התחלתי לכתוב בלוג
- פותח הנושא אסף כץ
- פורסם בתאריך
הכל התחיל מ...
איזה יום אחד שאיכשהו הגעתי לקונספציה ומשם לחצר של איה וראיתי כל מיני ציורים מעוצבים יפה..וכל מיני תאריכים ומשפטים ולא הבנתי מזה..פתאום מישהו שופך את הלב, כותב על חייו..זה סיקרן אותי אז הגעתי דרך איה לכאן ואז התעניינתי ב"מה זה בלוג ?" וכל השאר..ויום אחד חשבתי לעצמי..אני לא סובל יומן עם דפים מרוחים בלבבות או במלאכים שכל פעם דופקים איזה משפט נדוש "יומני היקר, היום התחלתי להפליץ בכמויות.." וכ´ו. אז חשבתי לעצמי שאולי כדאי שיהיה לי איזה מקום כזה על הרשת..שאני יוכל להוציא את כל מה שבבטן..כי אני בנאדם מאוד סגור ואני צריך דרך מסוימת לשפוך את הלב..ובחרתי בדרך הזאת..מאז התקרבתי יותר לפורום הזה, ל"אחוות הבלוגים" וכל האנשים שכותבים..והתאהבתי. זהו..כיום אני בן 13..התחלתי רק השנה לכתוב..ואני מתכוון להמשיך..
עידו. מרגש הא ?
איזה יום אחד שאיכשהו הגעתי לקונספציה ומשם לחצר של איה וראיתי כל מיני ציורים מעוצבים יפה..וכל מיני תאריכים ומשפטים ולא הבנתי מזה..פתאום מישהו שופך את הלב, כותב על חייו..זה סיקרן אותי אז הגעתי דרך איה לכאן ואז התעניינתי ב"מה זה בלוג ?" וכל השאר..ויום אחד חשבתי לעצמי..אני לא סובל יומן עם דפים מרוחים בלבבות או במלאכים שכל פעם דופקים איזה משפט נדוש "יומני היקר, היום התחלתי להפליץ בכמויות.." וכ´ו. אז חשבתי לעצמי שאולי כדאי שיהיה לי איזה מקום כזה על הרשת..שאני יוכל להוציא את כל מה שבבטן..כי אני בנאדם מאוד סגור ואני צריך דרך מסוימת לשפוך את הלב..ובחרתי בדרך הזאת..מאז התקרבתי יותר לפורום הזה, ל"אחוות הבלוגים" וכל האנשים שכותבים..והתאהבתי. זהו..כיום אני בן 13..התחלתי רק השנה לכתוב..ואני מתכוון להמשיך..
ואני ../images/Emo26.gif ../images/Emo68.gif
כבר עניתי על זה בכמה וכמה הזדמנויות ולכבודך אחזור על זה שוב
גם אני הגעתי בטעות לאחת הבלוגריות מהוותיקות ברשת, דרכה הגעתי לאחרות - ובמשך תקופה ארוכה קראתי אותן באדיקות, בשקט מהצד. באותה תקופה הרגשתי כמו "מציצנית" - ולכן לא העזתי להגיב על מה שכתבו שלא אחשף חלילה..... אבל הן הפכו להיות "לחברות" הכי טובות שלי, בלי שהן ידעו על קיומי. באותה תקופה סיימתי את קורס עיצוב הגרפי ובניית אתרים - והייתי צריכה להגיש פרוייקט גמר, שברתי את הראש - באיזה נושא אקים אתר...? ואז לילה אחד - באה ההברקה - למה שלא אקים לעצמי גם בלוג?? .....וכל השאר כתוב בספרי ההסטוריה......
איה.
כבר עניתי על זה בכמה וכמה הזדמנויות ולכבודך אחזור על זה שוב
ואצלי...
לפני כחצי שנה התחלתי להחשף לעולם הבלוגים, כאשר אשתי החלה לשלוח לי בדוא"ל רשימות מעניינות שקראה במשך היום במשרד כשלא התחשק לה לעבוד. אהבתי מה שראיתי והתחלתי לקרוא חלק מהבלוגים (באנגלית) באופן די קבוע. בשלב מסויים הסתקרנתי לראות אם התופעה קיימת גם בארץ, ושמחתי למצוא מספר בלוגים בעברית (אם איני טועה, אוהד ורחלי היו הראשונים שגיליתי). יום אחד אמרתי לעצמי "למה בעצם לא תכתוב גם אתה בלוג?", והחלטתי להתחיל ולרשום. מאז ומתמיד אהבתי לבטא את דעתי בנושאים רבים, בין אם קהלי רצה לשמוע אותה ובין אם לא, ובלוג משלי נראה לי המקום הטבעי ביותר לעשות כן (יש גבול למה שאפשר לרשום במערכת התגובות של YNET...). בנוסף, אני גולש ותיק ברשת, ותמיד נהגתי לשלוח לינקים מעניינים שמצאתי לחברי ומשפחתי, ונראה היה לי שיהיה יותר פשוט לשים קישורים בבלוג מאשר להמשיך ולשלוח תכתובות דוא"ל לרשימות תפוצה נאס"א.
לפני כחצי שנה התחלתי להחשף לעולם הבלוגים, כאשר אשתי החלה לשלוח לי בדוא"ל רשימות מעניינות שקראה במשך היום במשרד כשלא התחשק לה לעבוד. אהבתי מה שראיתי והתחלתי לקרוא חלק מהבלוגים (באנגלית) באופן די קבוע. בשלב מסויים הסתקרנתי לראות אם התופעה קיימת גם בארץ, ושמחתי למצוא מספר בלוגים בעברית (אם איני טועה, אוהד ורחלי היו הראשונים שגיליתי). יום אחד אמרתי לעצמי "למה בעצם לא תכתוב גם אתה בלוג?", והחלטתי להתחיל ולרשום. מאז ומתמיד אהבתי לבטא את דעתי בנושאים רבים, בין אם קהלי רצה לשמוע אותה ובין אם לא, ובלוג משלי נראה לי המקום הטבעי ביותר לעשות כן (יש גבול למה שאפשר לרשום במערכת התגובות של YNET...). בנוסף, אני גולש ותיק ברשת, ותמיד נהגתי לשלוח לינקים מעניינים שמצאתי לחברי ומשפחתי, ונראה היה לי שיהיה יותר פשוט לשים קישורים בבלוג מאשר להמשיך ולשלוח תכתובות דוא"ל לרשימות תפוצה נאס"א.
הפעם הראשונה שלי ../images/Emo26.gif
הפעם הראשונה שלי הייתה כשקיבלתי באחד הימים את מוסף "און ליין" של מעריב. שם, בכיכר אתרים, קיבלתי את המידע הראשוני על ישראבלוג, וידעתי שאני רוצה לנסות. את העיתון קיבלתי מהשכנה שלי, ששומרת לי תמיד את המוסף כי לנו אין מעריב בבית. אז מה הבעיה, אתם בטח שואלים, פשוט קונים. אבל למעשה זה לא כ"כ פשוט. קודם כל כי בבני-ברק זה קצת קשה לקנות את העיתון (אולי בשקיות שחורות?!), וחוץ מזה, כי אם לא רוצים לראות כל מיני תמונות שעדיף לא לראות ולקרוא כל מיני דברים שעדיף לא לקרוא - צריך להימנע. ואגב, גם מהשכנה שלי (זאתי שכתבתי עליה למעלה, זוכרים?) ביקשתי שתצנזר לי את העיתון, ואם יש שם משהו שאני אעדיף לא לראות - שלא תביא לי אותו. זה בטח נשמע מוזר, אבל זאת אני, וזה המקום שממנו אני באה. ---------------------------------------------------------------------- - ציטוט מתוך הקטע הראשון שכתבתי בבלוג מאז היווסדו. ---------------------------------------------------------------------- שלי.
הפעם הראשונה שלי הייתה כשקיבלתי באחד הימים את מוסף "און ליין" של מעריב. שם, בכיכר אתרים, קיבלתי את המידע הראשוני על ישראבלוג, וידעתי שאני רוצה לנסות. את העיתון קיבלתי מהשכנה שלי, ששומרת לי תמיד את המוסף כי לנו אין מעריב בבית. אז מה הבעיה, אתם בטח שואלים, פשוט קונים. אבל למעשה זה לא כ"כ פשוט. קודם כל כי בבני-ברק זה קצת קשה לקנות את העיתון (אולי בשקיות שחורות?!), וחוץ מזה, כי אם לא רוצים לראות כל מיני תמונות שעדיף לא לראות ולקרוא כל מיני דברים שעדיף לא לקרוא - צריך להימנע. ואגב, גם מהשכנה שלי (זאתי שכתבתי עליה למעלה, זוכרים?) ביקשתי שתצנזר לי את העיתון, ואם יש שם משהו שאני אעדיף לא לראות - שלא תביא לי אותו. זה בטח נשמע מוזר, אבל זאת אני, וזה המקום שממנו אני באה. ---------------------------------------------------------------------- - ציטוט מתוך הקטע הראשון שכתבתי בבלוג מאז היווסדו. ---------------------------------------------------------------------- שלי.
את זה אני מבין, אבל...
ממה בעצם את מפחדת? מפיתוי? ומהם אותם "מושגים משחיתים"? האם את בוחרת איך לחיות את חייך, או שמא את פשוט מקבלת את המציאות אליה נולדת? לפי אמונתך (ואנא, תקני אותי אם אני טועה), נתן לנו הקב"ה את חופש הבחירה. אם אינך מוכנה להיחשף כלל וכלל לתרבות החילונית מחשש שתישחת נפשך, איזו מן בחירה את עושה? האם ההיצמדות הדוגמטית להלך הרוח החרדי אכן מאפשר לך לבחור? (איה - אני יודע שהדיון הזה הוא אוף-טופיק לחלוטין כאן בפורום, אני פשוט סקרן...)
ממה בעצם את מפחדת? מפיתוי? ומהם אותם "מושגים משחיתים"? האם את בוחרת איך לחיות את חייך, או שמא את פשוט מקבלת את המציאות אליה נולדת? לפי אמונתך (ואנא, תקני אותי אם אני טועה), נתן לנו הקב"ה את חופש הבחירה. אם אינך מוכנה להיחשף כלל וכלל לתרבות החילונית מחשש שתישחת נפשך, איזו מן בחירה את עושה? האם ההיצמדות הדוגמטית להלך הרוח החרדי אכן מאפשר לך לבחור? (איה - אני יודע שהדיון הזה הוא אוף-טופיק לחלוטין כאן בפורום, אני פשוט סקרן...)
א ל י א נ ה
New member
על מה סליחה בדיוק?
התאפקתי לא לומר מילה, באמת שהתאפקתי. פשוט עברתי לישראבלוג בשקט. אולם אני חושבת שזה מאוד לא הוגן לתת למישהי שסוף סוף לקחה את "בלוגי" שלך ברצינות, להתאמץ ולהשקיע, להתאזר בסבלנות עד שיפתרו בעיות, וכל זאת מבלי לומר לה מראש שהשרת וכל האתר הזה ממש לא רציני ולא מקצועי או שהיא "שפן נסיונות". ככה אני מרגישה והרגשתי צורך להוציא את זה כאן.
התאפקתי לא לומר מילה, באמת שהתאפקתי. פשוט עברתי לישראבלוג בשקט. אולם אני חושבת שזה מאוד לא הוגן לתת למישהי שסוף סוף לקחה את "בלוגי" שלך ברצינות, להתאמץ ולהשקיע, להתאזר בסבלנות עד שיפתרו בעיות, וכל זאת מבלי לומר לה מראש שהשרת וכל האתר הזה ממש לא רציני ולא מקצועי או שהיא "שפן נסיונות". ככה אני מרגישה והרגשתי צורך להוציא את זה כאן.
התיחסות קצרה ..
כי אני כבר בדרך החוצה.. צנזורה
מילה מחרידה, מי לא נחרד לשמוע את המילה האיומה הזו המזכירה לנו את רוסיה בשנותיה השחורות. היו שכולנו דוגלים בחופש ובדרור אנו מתפחלצים לקרוא במעריב עסקים של היום שצנזרו פרסומת בערוץ 2 שהתוכניות של קיציס (לא ראיתי מימי) עוברות צנזורה במעבר מהלוין.. או בקיצור די לימי השלטו השחור. לפי אמונתי, כל הסובב אותנו חודר לנפשנו במידה זו או אחרת, המוזיקה שאנו שומעים הריחות שאנו מריחים וגם (ואולי בעיקר) המראות שאנו רואים. מנסיון אישי אני יכול לספר ששיטות באתרי פרונוגרפיה (-נשימה עמוקה-, על נושא התשובה אשתדל לכתוב עוד לפני ראש השנה. אבל כן תדעו לכם יקרי גם אנשים דתיים נופלים. ובקצרה "אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך ה´ אור לי" (מיכה, ז,ז) עד כאן- אפשר להמשך לנשום) התמונות קשות ופוגעות בנפש קשות, אני מניח שההשואה קשה יותר מכיון שאנשים שלא נחשפו לדברים האלה לא נמצאים בקרבתכם. אבל בהתסכלות בוגרת אני חושב שהייתי מוותר על הרבה דברים (מבחירה) כדי לזכות בתענוג הזה. אני לא רואה כל פסול בחברה בעלת רמת רגישות גבוהה יותר, אם כי בחברה שאני חי בה, ובחי היום יום שלי אני מודע לכך שסף הרגישות שלי נמצא (לצערי) רחוק הרבה יותר משל שלי. נ.ב. (איה אפשר לכתוב את הבלוג שלי פה
)
כי אני כבר בדרך החוצה.. צנזורה
א ל י א נ ה
New member
איך פספסתי נושא כזה חשוב !
כמובן שעניתי בהמשך. תודה איה, על שקראת לי.
כמובן שעניתי בהמשך. תודה איה, על שקראת לי.
תראה, אור. הפיתוי שאתה מדבר עליו
בשבילך הוא מגוחך, בשבילי הוא נורא. אני רוצה לספר לך נקודה אישית: כשהייתי קטנה יותר, בערך בגילאי 13-15, הייתי קוראת הכל, רואה הכל, שומעת הכל ויודעת הכל הרבה הרבה מעבר למקובל בחברה החרדית. בשלב מסויים הרגשתי שזה מרעיל לי את הנשמה, קשה להסביר אבל זאת תחושה של לב מלוכלך; של מחשבות שאתה אף פעם לא יכול לדעת איפה יצוצו לך ושל כיווני מחשבה שלא יתנו לך שום אפשרות להתקדם. הפסקתי עם הכל לחלוטין, בצורה הקיצונית ביותר שיכולתי. ידעתי שלא אהיה קיצונית תמיד אבל היה לי חשוב לעשות את זה בצורה חריפה כדי להתאזן בסופו של דבר (דף מקופל שרוצים לישר - מקפלים לצד השני ואז הוא מתיישר...) לא ראיתי שום סרט - גם לא סרטי ילדים, לא קראתי שום ספרות חילונית - אפילו לא את אניד בליטון והחבורות הסודיות, לא שמעתי שום שיר ישראלי או לועזי - אפילו לא את "פה בארץ חמדת אבות"... מקום הלימודים שלי היה בת"א ובדרך רואים פרסומות ענק, חלונות ראווה וגם אנשים בפוזות שונות ומשונות. עד אז זה לא הפריע לי בכלל ופתאום, אחרי תקופה של "התנקות", ראיתי איזו שהיא פרסומת של קסטרו בגודל ענקי אסטרונומי שתלתה על הבניין של דיזינגוף סנטר מבחוץ. הייתה שם בחורה אחת שעמדה במין תנוחה כזאת... נו, זוועה (מצידי, כמובן). התמונה הזאת לא יצאה לי מהראש ימים! לא ידעתי איך להחלץ ממנה. ומה בסה"כ ראיתי?!?! ועוד מדובר בבחורה!!! והרי עד אז תמונות גרועות יותר לא עשו לי כלום. הייתי מבולבלת מעצמי עד שהגעתי למסקנה (שהיום היא מאוד ברורה לי) שכשה"ניקיון הפנימי" נמצא ברמה גבוהה יותר - סף הרגישות נמוך יותר. מה הסיפור הזה רוצה להגיד?! - שעד שלא מנסים לא מבינים מה גודל ההשפעה של כל מה שרואים בחוץ על הנפש. ומדבר כזה אני היום נזהרת כמו מאש (משתדלת, לפחות. עד כמה שזה תלוי בי). בוודאי שאני בוחרת איך לחיות את חיי. בחברה החרדית יש כל-כך הרבה גוונים שמי שלא חי בתוכה לא מודע להם בכלל. אפשר להיות "חרדי" עם כיפה ושלוש תפילות ביום (לפעמים גם בלי זה) ושמירת שבת, אבל לאכול (כמעט) מה שבא ולראות (כל) מה שמתחשק ולעשות ככל העולה על הדעת. אם זה נקרא חרדי אז אני צנצנת, אבל בכ"ז - גם סוג כזה של אנשים נכנסים מתחת המטרייה של היהדות החרדית שקיבלה בדור האחרון המון המון רבדים. מה (או מי) גרם לי לרצות להתקרב דווקא לצד החזק, המאמין, המקצין בדברים מסויימים חוץ ממני עצמי?! חוץ מהאמת שלי - שלפי הצו שלה השתדלתי תמיד ללכת וגיליתי בצורה הברורה ביותר שאין אמת מלבד האמת האלוקית?! בחירה יש מספיק גם בתוך החיים שלי, תאמין לי. אלא שנקודת הבחירה נמצאת גבוה יותר. אין לי בחירה אם לנסוע בשבת או לא, אבל לפעמים בהחלט יש לי מאבק פנימי אם להרוג את היתוש הזה שנחת לו עכשיו ממש לידי - בשבת - ולעבור בכך על איסור מהתורה (תוך כדי תירוצים שהתורה מתירה להרוג מזיקים וכיו"ב גם בשבת). אין לי בחירה אם לאכול חזיר או לא, אבל קרה וקורה שאני מתלבטת קשות אם לסמוך על ההכשר המסויים הזה כשכל המשפחה שלי מתיישבת לאכול במסעדה, ובכל-זאת זכור לי שעל הרב הספיציפי הזה שנתן את ההכשר אמרו לי שלא כדאי לסמוך. זאת בחירה, אלא שהיא בנקודות אחרות לגמרי מהנקודות שאתה עצמך מכיר. מלבד זאת, יש לי הפתעה בשבילך: הבחירה שאתה מדבר עליה אינה בחירה כלל. מה שיש לחילוניות להציע היא הרבה ייצריות. אם בעניינים שבינו-לבינה, אם בסוגי מאכלים או בחופש בלי גבול וסייג. האם, לדעתך, יש כאן אפשרויות בחירה? אין שום ספק, גם לא לגדולי הגדולים שלנו, שהצד הזה נראה זוהר הרבה יותר. כשאחד משלנו נחשף לחיצוניות החילונית יתר על המידה הוא מאבד לחלוטין את יכולת הבחירה. הוא פשוט נלכד במגוון הפיתויים שיש לה להציע. אם יש כאלה שבכ"ז מצליחים לשמור על עצמם גבוה מעל כל זה - זה לא בזכות עצמם. זה או בזכות אבות, או שיש להם סיוע מיוחד משמים, או שהם פשוט מתפללים טוב... כשתעמיד מול אדם את האפשרות לחיות בדירת פאר ענקית עם בריכה מקורה, נהג צמוד וכל מנעמי העולם, ורק בסוגריים ובלחש תספר לו שכל העסק נקנה מכספים גזולים; מול האפשרות לחיות בצריף עלוב, דולף בחורף ולוהט בקיץ, בלי אגורה לקנות אפילו פרוסת לחם יבשה- אבל צריף שהושג ביושר - מעטים האנשים שיגלו את החוסן הנפשי הדרוש כדי לבחור בדרך הישרה והאמיתית, אם יימצאו כאלה בכלל. השאלה היא, אם כן, אם שלילת-הבחירה נחשבת לבחירה. ואז היא הופכת להיות שאלה שהתשובה לה ברורה. האם הבהרתי את עצמי היטב? שלי. אגב, אני חושבת שאעתיק את דו-השיח הזה לבלוג שלי.
בשבילך הוא מגוחך, בשבילי הוא נורא. אני רוצה לספר לך נקודה אישית: כשהייתי קטנה יותר, בערך בגילאי 13-15, הייתי קוראת הכל, רואה הכל, שומעת הכל ויודעת הכל הרבה הרבה מעבר למקובל בחברה החרדית. בשלב מסויים הרגשתי שזה מרעיל לי את הנשמה, קשה להסביר אבל זאת תחושה של לב מלוכלך; של מחשבות שאתה אף פעם לא יכול לדעת איפה יצוצו לך ושל כיווני מחשבה שלא יתנו לך שום אפשרות להתקדם. הפסקתי עם הכל לחלוטין, בצורה הקיצונית ביותר שיכולתי. ידעתי שלא אהיה קיצונית תמיד אבל היה לי חשוב לעשות את זה בצורה חריפה כדי להתאזן בסופו של דבר (דף מקופל שרוצים לישר - מקפלים לצד השני ואז הוא מתיישר...) לא ראיתי שום סרט - גם לא סרטי ילדים, לא קראתי שום ספרות חילונית - אפילו לא את אניד בליטון והחבורות הסודיות, לא שמעתי שום שיר ישראלי או לועזי - אפילו לא את "פה בארץ חמדת אבות"... מקום הלימודים שלי היה בת"א ובדרך רואים פרסומות ענק, חלונות ראווה וגם אנשים בפוזות שונות ומשונות. עד אז זה לא הפריע לי בכלל ופתאום, אחרי תקופה של "התנקות", ראיתי איזו שהיא פרסומת של קסטרו בגודל ענקי אסטרונומי שתלתה על הבניין של דיזינגוף סנטר מבחוץ. הייתה שם בחורה אחת שעמדה במין תנוחה כזאת... נו, זוועה (מצידי, כמובן). התמונה הזאת לא יצאה לי מהראש ימים! לא ידעתי איך להחלץ ממנה. ומה בסה"כ ראיתי?!?! ועוד מדובר בבחורה!!! והרי עד אז תמונות גרועות יותר לא עשו לי כלום. הייתי מבולבלת מעצמי עד שהגעתי למסקנה (שהיום היא מאוד ברורה לי) שכשה"ניקיון הפנימי" נמצא ברמה גבוהה יותר - סף הרגישות נמוך יותר. מה הסיפור הזה רוצה להגיד?! - שעד שלא מנסים לא מבינים מה גודל ההשפעה של כל מה שרואים בחוץ על הנפש. ומדבר כזה אני היום נזהרת כמו מאש (משתדלת, לפחות. עד כמה שזה תלוי בי). בוודאי שאני בוחרת איך לחיות את חיי. בחברה החרדית יש כל-כך הרבה גוונים שמי שלא חי בתוכה לא מודע להם בכלל. אפשר להיות "חרדי" עם כיפה ושלוש תפילות ביום (לפעמים גם בלי זה) ושמירת שבת, אבל לאכול (כמעט) מה שבא ולראות (כל) מה שמתחשק ולעשות ככל העולה על הדעת. אם זה נקרא חרדי אז אני צנצנת, אבל בכ"ז - גם סוג כזה של אנשים נכנסים מתחת המטרייה של היהדות החרדית שקיבלה בדור האחרון המון המון רבדים. מה (או מי) גרם לי לרצות להתקרב דווקא לצד החזק, המאמין, המקצין בדברים מסויימים חוץ ממני עצמי?! חוץ מהאמת שלי - שלפי הצו שלה השתדלתי תמיד ללכת וגיליתי בצורה הברורה ביותר שאין אמת מלבד האמת האלוקית?! בחירה יש מספיק גם בתוך החיים שלי, תאמין לי. אלא שנקודת הבחירה נמצאת גבוה יותר. אין לי בחירה אם לנסוע בשבת או לא, אבל לפעמים בהחלט יש לי מאבק פנימי אם להרוג את היתוש הזה שנחת לו עכשיו ממש לידי - בשבת - ולעבור בכך על איסור מהתורה (תוך כדי תירוצים שהתורה מתירה להרוג מזיקים וכיו"ב גם בשבת). אין לי בחירה אם לאכול חזיר או לא, אבל קרה וקורה שאני מתלבטת קשות אם לסמוך על ההכשר המסויים הזה כשכל המשפחה שלי מתיישבת לאכול במסעדה, ובכל-זאת זכור לי שעל הרב הספיציפי הזה שנתן את ההכשר אמרו לי שלא כדאי לסמוך. זאת בחירה, אלא שהיא בנקודות אחרות לגמרי מהנקודות שאתה עצמך מכיר. מלבד זאת, יש לי הפתעה בשבילך: הבחירה שאתה מדבר עליה אינה בחירה כלל. מה שיש לחילוניות להציע היא הרבה ייצריות. אם בעניינים שבינו-לבינה, אם בסוגי מאכלים או בחופש בלי גבול וסייג. האם, לדעתך, יש כאן אפשרויות בחירה? אין שום ספק, גם לא לגדולי הגדולים שלנו, שהצד הזה נראה זוהר הרבה יותר. כשאחד משלנו נחשף לחיצוניות החילונית יתר על המידה הוא מאבד לחלוטין את יכולת הבחירה. הוא פשוט נלכד במגוון הפיתויים שיש לה להציע. אם יש כאלה שבכ"ז מצליחים לשמור על עצמם גבוה מעל כל זה - זה לא בזכות עצמם. זה או בזכות אבות, או שיש להם סיוע מיוחד משמים, או שהם פשוט מתפללים טוב... כשתעמיד מול אדם את האפשרות לחיות בדירת פאר ענקית עם בריכה מקורה, נהג צמוד וכל מנעמי העולם, ורק בסוגריים ובלחש תספר לו שכל העסק נקנה מכספים גזולים; מול האפשרות לחיות בצריף עלוב, דולף בחורף ולוהט בקיץ, בלי אגורה לקנות אפילו פרוסת לחם יבשה- אבל צריף שהושג ביושר - מעטים האנשים שיגלו את החוסן הנפשי הדרוש כדי לבחור בדרך הישרה והאמיתית, אם יימצאו כאלה בכלל. השאלה היא, אם כן, אם שלילת-הבחירה נחשבת לבחירה. ואז היא הופכת להיות שאלה שהתשובה לה ברורה. האם הבהרתי את עצמי היטב? שלי. אגב, אני חושבת שאעתיק את דו-השיח הזה לבלוג שלי.
שלי - השאלה היא ../images/Emo26.gif
אם היית נולדת בחברה שונה - ומקבלת חינוך אחר לחלוטין (ואני לא מדברת על חינוך חילוני..... סתם לדוגמא נאמר והיית נולדת בשבט אפריקאי) האם גם אז היית מגיעה לאותה ה"בחירה" שלך היום? והאם הבחירה היא לא תוצאה של החינוך שקיבלת - למעשה שהושרש בך ולך בעצם אין את אפשרות הבחירה...... למרות שאת חושבת שכן...... שלא תטעי! - אני מאד מעריכה את הבחירה שלך, מבינה ומכבדת את דרכך והשאלות הן לצורך הדיון בלבד. תודה לך שענית בעריכות וברצינות.
איה.
אם היית נולדת בחברה שונה - ומקבלת חינוך אחר לחלוטין (ואני לא מדברת על חינוך חילוני..... סתם לדוגמא נאמר והיית נולדת בשבט אפריקאי) האם גם אז היית מגיעה לאותה ה"בחירה" שלך היום? והאם הבחירה היא לא תוצאה של החינוך שקיבלת - למעשה שהושרש בך ולך בעצם אין את אפשרות הבחירה...... למרות שאת חושבת שכן...... שלא תטעי! - אני מאד מעריכה את הבחירה שלך, מבינה ומכבדת את דרכך והשאלות הן לצורך הדיון בלבד. תודה לך שענית בעריכות וברצינות.
איה, זאת שאלה קצת היפוטתית
לא בגלל התאורתיות של להוולד בשבט אפריקאי, אלא בגלל שהסבירות שבמקרה כזה הייתי נחשפת ליהדות (או למה שקראנו "האמת") היא אפסית. ושוב: לבחור בין מה למה?! בין הפולחנים האפריקאיים לבין דבר עלום ובלתי ידוע?! החינוך שקיבלתי הוא די ליברלי. אין ספק שהוא נוטה מאוד מאוד מאוד לצד החרדי, המאמין, שומר התורה והמצוות. אבל הבית שלי הוא לא בית שישב-שבעה אם ח"ו מישהו היה מחליט לחיות כחילוני. החינוך שקיבלתי, תודה לקל, רק נתן לי לראות את שני צדדי הבחירה ולא צד אחד בלבד. אין ספק שהוא גם עודד ותמך בכיוון של הצד הנוכחי שלי היום, אבל העידוד הזה לא ביטל את האפשרות לבחור אחרת. ואגב, לדעתי הרבה פעמים גם בצד החילוני אין בחירה. כשהתקשורת מציגה את הציבור החילוני כטפיל, פרזיט, חשוך ופרימיטיבי ואת היהדות כפולחן-דת כובל ומגביל שעבר עליו הקלח (ח"ו!!!) - איזו מין בחירה זאת לחילוני מהשורה? אולי דווקא הציבור החילוני הוא זה שלא באמת בוחר?! הרי בסה"כ יש לחרדי יותר סיכוי להחשף לחברה החילונית מאשר לחילוני להחשף לחברה החרדית, והרבה מאוד חילונים לא ראו חרדי/ת בגודל טבעי אלא רק מוזנים מדעות קדומות ומאינטרסים של התקשורת. אני רוצה לספר לך, איה, שבמשך כתיבת הבלוג קיבלתי כמה פעמים מיילים מקוראים חילונים "למהדרין" שאמרו לי - כל אחד במילים שלו - את המסר הזה: הפתעת אותי. הדעה שלי על הציבור החרדי הייתה שונה לחלוטין עד שהכרתי אותך. וזה לא כי אני שונה (אני ממש לא) אלא כי אני המפגש היחיד הבלתי-אמצעי שלהם עם החברה החרדית. ולזה כן אפשר לקרוא בחירה?! את יודעת, כשאני קוראת דברים של אוהד, למשל, על "מהפכה חילונית" ודברים בסגנון - אני אפילו לא כועסת או מתרגזת. יותר מזה: אני יכולה להבין (מפליא, נכון?!). כי אני באמת חושבת שאין לו - בכלים ובמידע שיש ברשותו כרגע - שום אפשרות לחשוב אחרת. (לעומת זאת כשאני קוראת או רואה דברים של אנשים שחרתו על דגלם שנאת-חרדים ועושים הכל כדי להפיץ אותה - אני מגיבה באופן שונה לגמרי...). שלי. (ת´שאלו, ת´שאלו. כי אם לא תשאלו - איך תדעו?! אני מוכנה לענות עד שימאס לי להצטרך להסביר את עצמי
)
לא בגלל התאורתיות של להוולד בשבט אפריקאי, אלא בגלל שהסבירות שבמקרה כזה הייתי נחשפת ליהדות (או למה שקראנו "האמת") היא אפסית. ושוב: לבחור בין מה למה?! בין הפולחנים האפריקאיים לבין דבר עלום ובלתי ידוע?! החינוך שקיבלתי הוא די ליברלי. אין ספק שהוא נוטה מאוד מאוד מאוד לצד החרדי, המאמין, שומר התורה והמצוות. אבל הבית שלי הוא לא בית שישב-שבעה אם ח"ו מישהו היה מחליט לחיות כחילוני. החינוך שקיבלתי, תודה לקל, רק נתן לי לראות את שני צדדי הבחירה ולא צד אחד בלבד. אין ספק שהוא גם עודד ותמך בכיוון של הצד הנוכחי שלי היום, אבל העידוד הזה לא ביטל את האפשרות לבחור אחרת. ואגב, לדעתי הרבה פעמים גם בצד החילוני אין בחירה. כשהתקשורת מציגה את הציבור החילוני כטפיל, פרזיט, חשוך ופרימיטיבי ואת היהדות כפולחן-דת כובל ומגביל שעבר עליו הקלח (ח"ו!!!) - איזו מין בחירה זאת לחילוני מהשורה? אולי דווקא הציבור החילוני הוא זה שלא באמת בוחר?! הרי בסה"כ יש לחרדי יותר סיכוי להחשף לחברה החילונית מאשר לחילוני להחשף לחברה החרדית, והרבה מאוד חילונים לא ראו חרדי/ת בגודל טבעי אלא רק מוזנים מדעות קדומות ומאינטרסים של התקשורת. אני רוצה לספר לך, איה, שבמשך כתיבת הבלוג קיבלתי כמה פעמים מיילים מקוראים חילונים "למהדרין" שאמרו לי - כל אחד במילים שלו - את המסר הזה: הפתעת אותי. הדעה שלי על הציבור החרדי הייתה שונה לחלוטין עד שהכרתי אותך. וזה לא כי אני שונה (אני ממש לא) אלא כי אני המפגש היחיד הבלתי-אמצעי שלהם עם החברה החרדית. ולזה כן אפשר לקרוא בחירה?! את יודעת, כשאני קוראת דברים של אוהד, למשל, על "מהפכה חילונית" ודברים בסגנון - אני אפילו לא כועסת או מתרגזת. יותר מזה: אני יכולה להבין (מפליא, נכון?!). כי אני באמת חושבת שאין לו - בכלים ובמידע שיש ברשותו כרגע - שום אפשרות לחשוב אחרת. (לעומת זאת כשאני קוראת או רואה דברים של אנשים שחרתו על דגלם שנאת-חרדים ועושים הכל כדי להפיץ אותה - אני מגיבה באופן שונה לגמרי...). שלי. (ת´שאלו, ת´שאלו. כי אם לא תשאלו - איך תדעו?! אני מוכנה לענות עד שימאס לי להצטרך להסביר את עצמי
א ל י א נ ה
New member
אני לא מסכימה איתך...
כאחת שעברה את כל הלך המחשבה שאת מתארת, גם אם לא בצורה קיצונית חרדית, אני יכולה להבין את מה שאת כותבת, אם כי היום אני לא מסכימה עם דעותייך והמקום דל מלפרט. אולם יחד עם זאת, שלא יהיה לך ספק, אני מאוד מעריכה את היכולת שלך לבחון דברים ולהחליט על חייך מתוך בחירה. הביטחון המקסימלי שלך בכל ענייני האמונה הוא יפה בעיני. כי אם האמונה היא שלמה, אז הדרך פשוטה ואהובה. הלוואי ואני הייתי יכולה להיות כל כך בטוחה ולחלק את הדברים לשחור ולבן כמוך. אני דוקא חושבת שכל החיים שלי הם התמודדות ובחירה אחת גדולה ודוקא משום העובדה שאני בודקת ובוחנת את כל הצדדים ולא הולכת רק לפי מה שחינכו אותי - דבר שהוא נוח ביסודו ורק כל עוד מאמינים בצדקתו, כמוך, זה טוב. אבל עדיין לא הצלחתי להבין: היכן היא הבחירה כשעושים דברים רק בגלל שכך כתוב? הרי כל זכות הבחירה נשללת בגלל "נעשה ונשמע". אין ספק שלהיות סגור בחברה עם מסגרת זה בטוח מגן ואולי נעים אבל באיזשהו מקום בעיני זו גם תוצאה של פחד - חשש מפני השפעות חיצוניות שהמוח לא ישכיל להתמודד עימם. ההיפרדות הזו מהחברה החילונית שחלילה לא תקלקל את נפש האיש הדתי תמוהה בעיני, כי אם האדם הדתי כל כך מאמין בצדקתו, אז למה הוא צריך כל כך לחשוש שהדרך "הרעה" תסחוף אותו? למה לא ללכת לצבא למשל, להתערב בעם וללמד זכות על חברה שהיא כל כך לא ברורה לעולם החיצון? למה להסתתר אם אתה כל כך מאמין? האם כל חילוני בעינייך הוא יצרי שרק דברים חומריים חשובים בעיניו? הרי זה עושה כל יצור חילוני דומה לבעל-חיים. האם לא נאמר בתורה במפורש: "דרך ארץ קדמה לתורה"? האם כבד את אביך..., לא תרצח, לא תנאף, וכל איסורי הלאווים למינהם אינם מתקיימים ע"י אדם חילוני מתוך מוסריות? למה צריך אמונה ותורה כדי להשפיע על הבחירה? ואם אדם נטול מצוות בוחר אם לגנוב או לא מתוך מחשבה והבנה אנושית ואילו אדם דתי לא גונב בגלל שקבעו בשבילו מלמעלה, אז מיהו האיש הבוחר? ואני "אחטא" ואומר יותר מזה: אולי מישהו קבע עבורנו "אמונה ואלוהים ומצוות" כדי לסדר לנו את החיים, ליצור לנו בטחון וסדר חברתי? אולי מישהו חשב שבני האדם הם כל כך בעייתיים שכדאי להחליט עבורם מה טוב להם ולשלול מהם את יכולת הבחירה ! אני מוכנה להודות כאן לפני כולם: שהלוואי והיה לי האומץ לבחור באמת איך הייתי רוצה לחיות. אני בעצמי פוחדת, אבל אני לפחות מודה בזה וממשיכה לתהות ולשקול. מאחלת לך רק טוב, ושתמיד תהיי בטוחה בעצמך ובאמונתך
כאחת שעברה את כל הלך המחשבה שאת מתארת, גם אם לא בצורה קיצונית חרדית, אני יכולה להבין את מה שאת כותבת, אם כי היום אני לא מסכימה עם דעותייך והמקום דל מלפרט. אולם יחד עם זאת, שלא יהיה לך ספק, אני מאוד מעריכה את היכולת שלך לבחון דברים ולהחליט על חייך מתוך בחירה. הביטחון המקסימלי שלך בכל ענייני האמונה הוא יפה בעיני. כי אם האמונה היא שלמה, אז הדרך פשוטה ואהובה. הלוואי ואני הייתי יכולה להיות כל כך בטוחה ולחלק את הדברים לשחור ולבן כמוך. אני דוקא חושבת שכל החיים שלי הם התמודדות ובחירה אחת גדולה ודוקא משום העובדה שאני בודקת ובוחנת את כל הצדדים ולא הולכת רק לפי מה שחינכו אותי - דבר שהוא נוח ביסודו ורק כל עוד מאמינים בצדקתו, כמוך, זה טוב. אבל עדיין לא הצלחתי להבין: היכן היא הבחירה כשעושים דברים רק בגלל שכך כתוב? הרי כל זכות הבחירה נשללת בגלל "נעשה ונשמע". אין ספק שלהיות סגור בחברה עם מסגרת זה בטוח מגן ואולי נעים אבל באיזשהו מקום בעיני זו גם תוצאה של פחד - חשש מפני השפעות חיצוניות שהמוח לא ישכיל להתמודד עימם. ההיפרדות הזו מהחברה החילונית שחלילה לא תקלקל את נפש האיש הדתי תמוהה בעיני, כי אם האדם הדתי כל כך מאמין בצדקתו, אז למה הוא צריך כל כך לחשוש שהדרך "הרעה" תסחוף אותו? למה לא ללכת לצבא למשל, להתערב בעם וללמד זכות על חברה שהיא כל כך לא ברורה לעולם החיצון? למה להסתתר אם אתה כל כך מאמין? האם כל חילוני בעינייך הוא יצרי שרק דברים חומריים חשובים בעיניו? הרי זה עושה כל יצור חילוני דומה לבעל-חיים. האם לא נאמר בתורה במפורש: "דרך ארץ קדמה לתורה"? האם כבד את אביך..., לא תרצח, לא תנאף, וכל איסורי הלאווים למינהם אינם מתקיימים ע"י אדם חילוני מתוך מוסריות? למה צריך אמונה ותורה כדי להשפיע על הבחירה? ואם אדם נטול מצוות בוחר אם לגנוב או לא מתוך מחשבה והבנה אנושית ואילו אדם דתי לא גונב בגלל שקבעו בשבילו מלמעלה, אז מיהו האיש הבוחר? ואני "אחטא" ואומר יותר מזה: אולי מישהו קבע עבורנו "אמונה ואלוהים ומצוות" כדי לסדר לנו את החיים, ליצור לנו בטחון וסדר חברתי? אולי מישהו חשב שבני האדם הם כל כך בעייתיים שכדאי להחליט עבורם מה טוב להם ולשלול מהם את יכולת הבחירה ! אני מוכנה להודות כאן לפני כולם: שהלוואי והיה לי האומץ לבחור באמת איך הייתי רוצה לחיות. אני בעצמי פוחדת, אבל אני לפחות מודה בזה וממשיכה לתהות ולשקול. מאחלת לך רק טוב, ושתמיד תהיי בטוחה בעצמך ובאמונתך
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.