אוקיי, אני
טוב, את האמת שזה לקוח מפורום MCR, כי בדיוק היה שם שרשור כזהD: למעשה, שיניתי רק את להקות החימום [שלושים היו אצל מייכאםD:] אבל אני רוצה להדגיש- אני רוצה לראות אותם באופן שווה! אלו הן שתי הלהקות האהבות עליי~
ולעניינו- קיי, זה יהיה קצת קשה.. XD מבחינתי הטירוף ממש לא מתחיל בלילה שלפני.. הוא מתחיל הרבהההה יותר מוקדם; ברגע קניית הכרטיסים או אפילו ברגע שיש הודעה רשמית. אני חושבת שבמשך כמה חודשים עד ההופעה, אני אהיה האדם המאושר ביותר עלי אדמות. אני אחפור בטרווווווווווווווווווווווווף לכל מי שיימצא ברדיוס של קילומטר ממני, אני ממש אטריד את כל החברים והמשפחה [ואני מטבעי סופר-מטרידה, אז תארו לעצמכם מה יהיהXD], אני לא ממש אשן בלילות, וסביר להניח שכל החלומות שלי יהיו סביב נושא אחד. אני כמעט בטוחה שאני אעשה טבלת יאוש ואתלה אותה מעל המיטה. זה הולך להשפיע עלי קשות. D: שבוע לפני, אני לא חושבת שאני אוכל בכלל ללמוד משהו בבצפרXD. מספר חברים שלי הולכים לתלות את עצמם באשמתי, ובמכתב ההתאבדות שהם משאירים הם מסבירים שהגיעו מים עד נפש, מוסיפים מספר טלפון של פסיכיאטר מעולה בשבילי, ומאחלים למשפחתי המשך חיים קלים עד כמה שניתן, כל זמן שאני בחזקתם. קיי, יום לפני ההופעה.. טירוף! אני הולכת להתרגש ברמות, אני אשכח לאכול או לשתות. ייקח לי שנים לחשוב מה אני הולכת ללבוש, וזה יהיה משהו מיוחד. הכי מיוחד. אני אעבוד על ההופעה החיצונית הרבה יותר מידי, למען האמת. D: אסתכל כל 10 דק' בערך בפורום, ואחפור במסנ לכולם כמו שלא חפרתי מעולם. אתקשר לנסט וקרן חברותי היקרות, ואקבע איתם בפעם המיליון להיות מוכנות בזמן. כמו בכל הפעמים שלפני, הן ינתקו לי את הטלפון בפרצוף תוך כדי מלמול של "הבנו, שתקי כבר, באמאשלך#$". אני הולכת לקפוץ על אחותי כמה פעמים, ותוך כדי להחריש אותה לגמרי [פעולה שבשלב זה תהיה לא-רצונית, כמובן]. היא תאיים -שוב- להכניס אותי למוסד כלשהו. יום ההופעה, *ןדגחךלהמגךףמוכךלדגחבג8א745מכגהיגכןעו84358כדךלגחךלעגדצמכגכפםבהצגכםעפוגכע* אחרי לילה טרוף-שינה, שבו הבזקים מהופעות שלושים ביוטיוב מופיעות כל הזמן, אני מתעוררת. ב5 לפנות בוקר, פחות או יותר. טלפון לקרן ונסט, קללה מצידן וניתוק, ועוד מספר טלפונים לאנשים אקראים ברשימה- בשביל הכיף.
אני מקפצת מהמיטה, ורצה ברחבי הבית במעגלים. אנשים מתחילים להתעורר. היי, זה לא יפה לקלל בני משפחה!
ב7 בבוקר כל הפורום מחליט להיפגש ליד השערים, כדי לתפוס מקום טוב בהופעה, כמובן. כווווווווווולם באים למפגש, אפילו כאלה שכבר מזמן לא כותבים כאן. לפתע זה לא נראה רעיון חכם במיוחד לארגן מפגש שכזה, כי בעצם זה כבר לא משנה אם 1500 אנשים מגיעים לשם ב7 בבוקר, או ב7 בערב. מקומות טובים לא בטוחים לכולם. D: אנחנו מעבירים את היום הזה בצרחות ושירים וקיפצוצים ובכי והתרגשות וחפירות ושטויות. איכשהו הזמן עובר, והשערים סופסוף נפתחים. היסטריה. באלגן. אנשים לא יודעים מי נגד מי. בוהווווווווווו. להקת החימום היא לא אחרת מ-מיי כמיקל רומאנס!
הם נותנים הופעה סוווופר-מצויינת, הקהל יוצא מגדרו. מגיע תורם של שלושים.
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!!! כחודש אחרי ההופעה, אני מחליטה לקחת את עצמי ביידים. אחרי הכל, הפסיכיאטר שכמה מחברי המליצו עליו, לא היה כזה נורא. עובדה שאני כבר לא ממלמלת יותר, "ישליחתימותותמונותשלכלחבריהלהקה.אנילאמאמינהשזהנגמר.והווווו" אחרי חצי שנה, במהלכה חזרתי איכשהו לשגרה, אני מחליטה לעשות סיבוב בארכיון המגניב של הפורום. המחשב נתקע, אבל הוא בכל זאת מראה לי את השרשור המיוחל: "שרשור חוויות מההופעה#$%#$^@$#^$%^$%^, הייתן מאמינווווות?" יש שם בערך 92757508 הודעות. אני מדפדפת קדימה. אה, והינה השרשור ההוא עם הכתבה של שלושים שבו הם מספרים עד כמה הם היו "אדיוטים גמורים, וטיפשים נורא" כל עוד לא הופיעו כאן. הם טוענים שזו ההופעה הכי טובה שהייתה להם אי-פעם. מלבד דיווידי חדש הכולל את ההופעה בישראל, הם מבטיחים להגיע שוב בעוד חצי שנה, ובכל סיבוב הופעות עתידי. או משהו כזה.
