לא כל כך אהבתי את הפרק
היה בו יותר מדי התמקדות בהיילי ואוליבר, והאמת היא שהם חדשים למדיי אז זה נראה קצת מוקדם להתעסק בהם כל כך הרבה. יש לנו את כל האחרים שכבר למדנו להכיר ולאהוב אותם, ועדיין לא ממש אכפת לי מאוליבר והיילי. במיוחד מאוליבר, שהוא כאילו שם כדי להרחיק את מריסה מריאן. ודווקא בו התמקדו יותר. תנו לנו לאהוב אותו, להתרגל אליו... ואז תנו לנו את הסיפור שלו. בתכל'ס, אם הוא היה נשאר בכלא, למישהו היה אכפת? לא ממש. לא אהבתי גם שהיילי וג'ימי התנשקו. במשך כל הפרק אמרתי לעצמי "די, הלוואי שלא יעשו את זה, שלא יהיו ביחד" ואז הם כן היו. זה היה צפוי. נדוש. ומרגיז. גם כל הקטע של אנה וסת' ממש ממש ממש לא מתחבר לי. סת' היה מאוהב בסאמר עד השמיים. אנה ידעה את זה. עזרה לו בהתחלה. מה גורם לו לבחור באנה? מה גורם לאנה להיות כל כך בטוחה ביחסים האלה? למה היא לא אומרת כלום על הרגשות שלו לסאמר? זה לא ריאליסטי. הדבר האחרון שלא אהבתי הוא מה שעושים לדמות של לוק. הפכו אותו לאיזה קבצן מסכן שמסתובב איתם רק כי אין להם כוח להעיף אותו. והוא נהיה מעצבן. ובכלל, המאה ה 21 - אנשים פתוחים להומואים. אולי כדאי שיראו את זה? לא מפוצצים לאנשים גלגלים כי אבא שלהם הומו. במיוחד לא כשהבנאדם אמור להיות הילד הכי פופולרי בבצפר (או ככה לפחות גרמו לי לחשוב). מה שכן אהבתי היה הסצינה שסאמר שומעת שאנה וסת' ביחד - היא הייתה כזאת אדישה שזה הצחיק אותי, ועם הגזר הזה. פחחח. ואהבתי שמריסה באה לריאן ואמרה לו "אל תקום", ונשכבה עליו ככה. זה היה פשוט... מתוק.