הסצינה הזו גם מקבלת משמעות מאוד גדולה
כשחושבים על ג'ק ומה שהוא חושב על המושג "גורל". ג'ק היה אוהד רד-סוקס (אפשר לראות את זה בבירור מעונה 4, כשהוא מתעצבן בפלאש-פורוורד כשהוא רואה בעיתון שהיאנקיס ניצחו), ואבא שלו, שהאמין בגורל (*), תמיד אמר לו שהרד-סוקס אף פעם לא ינצחו. ואז הוא מגיע לאי ופוגש את ג'ון לוק, שגם מאמין בגורל, ואומר לו שאי אפשר להסביר דרך מדע את כל הדברים המוזרים שג'ק ראה על האי, ושזה הגורל שלהם להיות על האי. ג'ק דוחה את מושג הגורל במשך שהותו הראשונה על האי, והרגע שבו הוא רואה שהרד-סוקס ניצחו מהווה, לדעתי, מבחינתו איזשהו נצחון קטן על הגורל, ועל אבא שלו. הדבר הזה, בנוסף להצצה ל"הביתה" שבן מראה לו, דוחף אותו לרצות לצאת מהאי בכל מחיר בסוף עונה 3. ותוך כדי שאנחנו רואים את ג'ק הגיבור מדבר בטלפון הלוויני ומציל את כל הלוסטיז, בכוונה להוציא את כולם מהאי, אנחנו רואים בפלאש-פורוורד את ג'ק אחרי 3 שנים, כשהוא מבין שזה דווקא כן היה הגורל שלהם להיות על האי, ושהם צריכים לחזור. * JACK: I said "That's why the Red Sox will never win the series"... It's just something my father used to say -- going through life knowing that people hated him. Instead of taking responsibility for it, he just put it on fate. Said he was made that way.