הרוזן ממונטה קריסטו- פתיחת דיון

[sweety tweety girl]

היידה

היא מתוארת כמישהי כל כך מוזרה, משום מה לא מסתדר לי נסיכה עם עישון

ובכלל היא דמות יחסית חשובה בספר (בגלל שבזכותה יש לרוזן הזדמנות לאהוב שוב

) אבל אין עליה הרבה פירוט, היא מסתורית וזה

מגניב... זה גם נותן הוכחה לכך שבנים, גם בספרים עיוורים... ( כמה זמן צריך כדי לקלוט שהיא מאוהבת בו?! )

 

[sweety tweety girl]

שאלות:

1) איזה דמות מתאימה יותר לאדמונד? א. מרסדס ב. היידה 2) אתם לא חושבים שבספר הרוזן ממונטה כריסטו מתואר כמין אלוהים שמתכנן הכל עד לפרט האחרון, שלא משאיר שום דבר ליד המקרה וש99% מהמקרים מתרחשים בדיוק לשביעות רצונו המלאה? 3)איזה מהמקרים הבאים יותר שעשע אתכם? א. המקרה עם הטלגרף ב.ברטוצ'יו והרוזן (סיפור ניסיון הרצח של ווילפורד)- שהרוזן מעמיד טובים בצורה כל כך טובה שהוא אף פעם לא שמע את הסיפור... ג. אחר 4) איזה קטע יותר אהבתם? א. שהרוזן גילה לכל אחד מקורבנותיו את זהותו האמיתית ב. כשולנטין ומקסימלאן מורל נפגשו בסוף הסיפור ג. אחר

 

[MetaalSryus]

עונה...../images/Emo141.gif

1)מרסדס התאימה מלכתחילה יותר, אבל אחרי שהוא יצא מהכלא הוא נהיה אדם שונה, ולמרות שקיוויתי כל הספר שאדמונד ומרסדס יחזרו לחיות ביחד, אין לי ספק שבסופו של דבר הוא והיידה מתאימים יותר. 2) כן, וזה בעיני די הזוי, או שזה מראה על גאוניות- הרי אנחנו לא יודעים מה הוא תכנן בראש בהתחלה, רק מה הוא עשה. מי יודע? אולי הוא דווקא תכנן כל מיני דברים, ושינה אותם בעקבות המאורעות? חוץ מזה הוא פשוט עשה מה שהוא יכול- אסף מידע, צבר כוח בעולם, חיכה הרבה שנים, לא התנפל עליהם סתם- הוא היה יכול פשוט לקחת רוצח שכיר ולגמור אותם בשניה, אבל הוא העדיף לחכות וללמוד. 3)מקרה ששעשע אותי-אחר: הקטע שבו ואלנטין הייתה אמורה להתארס עם מישהו (שכחתי את השם) ואז הסבא הוציא מסמך שהוא הרג את אבא של הבנאדם... זה היה פשוט קטע גדול בעיני. 4)קטע שאהבתי- אני הכי אהבתי כשואלנטין אומרת לרוזן שהיידה אוהבת אותו, אהבתי גם לראות את הגאונות בא הוא הצליח להרוס לכל אחד את החיים לאט לאט. הקטע שהכי נחרט לי הוא כשהוא מתגלה לפרננד הוא אומר: "הפנים שראיתי כל לילה בחלומותיך...עם מרסדס, ארוסתי!" זה פשוט קטע יפה.

 

[Lildi]

התשובות שלי

1. קודם כל, אני חושבת שאדמונד נקם כמו שצריך, ודבר שני מדיע לו להיות עם היידי, שבאמת תאהב אותו, ןלא כמו המרסדס הזאת שהתחתנה עם פרננד. 2.כן, לדעתי זה באמת ככה, נראה לי שזה חלק מה"מהפך שלו" לרוזן, ודיומא בכוונה שינה את כל הדמות של אדמונד ולרוזן ממונטה קריסטו. ולפי מה שזכור, אחת הדמויות או מקסימיליאן או אלבר (אני קראתי את הספר ברוסית ככה שאני לא בטוחה שהשמוטת הם נכונים, אני מקווה שתבינו למי אני מתכוונת), אז כמו שאמרתי אחת מהדמויותהאלה באמת אמרה לרוזן שהוא באמת כמו אלוהים. 3.אניחושבת ש אפשרת א היא די משעשעת , וזוהי תחילתה תחילתה של הנקמה המתוקה! 4. זה באמת קשה, אני חושבת שאפשרויות א ו- ב הן נקודות השיא בספר, כמו כן אהבתי את את הסוף שבו היידה אומרת לרוזן שהיא אוהבת אותו והםנשארים יחד, זה די ריגש אותי, כי אני די מרחמת יל אדמונד, גם כשהוא כבר נהיה "אלוהי", אז לדעתי זוהי נקדות אור נוספת בחייו, שיש מישתאהב אותו.

 

[mydas]

ההמ..

2. ברור שכן. זה אחד הדברים היפים ביותר בסיפור. אם תתנתק שניה מהספר ותקרא בלי להתעמק יחסרו לך פרטים וככה לא תבין מה קורה בהמשך (תבין אבל לא תוכל לגלות מעצמך). הכל מתקשר להכל. משהו שולי שקרה עוד יתחשבו בו בהמשך... 3. המקרה עם הטלגרף 4. תורת הרעלים כמובן

 

[דרקונית מזל]

מתוסכלת../images/Emo5.gif

אוף! זה התחיל מלהתבייש ולהעמיד את עצמי בפינה על זה שיש לי חור בהשכלה ושמעולם לא קראתי את הרוזן... שלב ב' היה ללכת ולרכוש לעצמי עותק מהספר ולקרוא אותו מהר. ושלב ג' היה לגלות שקראתי גרסה מקוצרת בלבד! ולכן- כאמור- מתוסכלת

 

[sagiberg]

לעולם לא מאוחר מדי../images/Emo8.gif (למרות ...

שלא זה המסר של הרוזן). כדאי לך לקרוא את הגירסה המלאה.אני בכלל חושבת שהמקוצרות רוצחות את הספרים. לדעתי הרוזן לא הלך רחוק מדי עם העונש- הרי הוא עצמו הפסיד את חייו (למרות שהפך לעשיר וחופשי, איבד את הטעם האמיתי, איבד את כל נעוריו ותמימותו...). לגבי האשמה- היופי בסיפור הזה הוא באופן שבו מתבטאות כל התכונות האנושיות השליליות- חמדנות, אנוכיות... כל אחד מהאשמים אשם בתכונה אחת כזו במובהק ולכן כולם אשמים במידה שווה. היחידה עליה ריחמתי הייתה מרסדס- לדעתי היא שילמה מחיר כבד מכולם ולא באשמתה.

 

[Lildi]

את מי הכי לא אהבתם בספר?../images/Emo123.gif

אני הכי לא האבתי את דאנגלר, ואתם בטח מנחשים למה, כי הוא יוזם המזימה נגד אדמונד המסכן.

 

[אנוכי הקטנה]

את ולנטין! ../images/Emo123.gif../images/Emo110.gif

היא הייתה מסכנונת מדי, ודיומא לא נתן לנו שום צידוק הגיוני לאהבה שמקסימיליאן חש כלפיה (למיטב זכרוני ההולך-ונחלש). אנשים לא נוטים להימשך לדיכאון...

 

[Lildi]

בדבר אחד אני מסכימה איתך

וזה בזה שולנטין הייתה יותר מדי חלשה! מה עובר עליה, במקומה כבר הייתי בורחת מהבית, ולא מעניין אותי שום מעמד האשה! ועם דבר שני אני לא מסכימה והוא זה שמקסימיליאן לא אהב את ולנטין. אני חושבת שהוא היה משוגע עליה, והצידוק וההוכחה לכך שהוא רצה להתאבד, והעובדה שהדיכאון הזה והרצון למות נמשך לו הרבה זמן, רק מראה על כך שהוא אהב אותה יותר מהחיים שלוולא יכל לחיות בלעדיה.

 

[אנוכי הקטנה]

כמובן, ../images/Emo110.gif

אין ספק בכך שמקסימיליאן אהב את ולנטין; אבל השאלה שאין עליה תשובה בספר (שוב, למיטב זכרוני) היא - למה?

 

[Lildi]

אני חושבת

שאת השאלה הזאת היה פשוט צריך לשאול את מקסימיליאן עצמו, הוא אהב אותה בגלל שהיא כזאת, כאילו, זה פשוט ככה, ודיומא פשוט כתב ת זה כעובדה, שמקסימילאן אהב את ולנטין. ולפי מה שזכור לי היו שם כמה שיחות בינהם שהוא התוודה על אהבתו