יום שני-אשת השבוע
גם את יכולה

הי דבי שאלה ממש טובה

כעיקרון אין הבדל גדול בין"פתקים" ל"דיונים" - אפשר לעשות את זה מצויין בשניהם למרות שלהבנתי פתקים אמורים לדמות מעין בלוג ודיונים זה המקום ל...שאלות ודיונים. אבל שוב בת'כלס אין כמעט הבדל. אני מצרפת לך קישור לרוזין רוזנבלום שעובדת עם זה ממש יפה. הנקודה המרכזית לדעתי היא איך להביא אנשים להשתתף שם - (הם הרי יכולים לשאול אותך שאלות גם בקיר) - בדר"כ אנשים לא נוטים להכנס לדיונים ולפתקים אז תצטרכי לקדם את הלשוניות האלו - בין אם בקישורים לתכנים שלהם בסטטוסים ב"קיר" ובין אם במשלוח מיילים לרשימת התפוצה שלך עם קישור לשם. עוד אפשרות - ליצור לשונית "שאלות ותשובות" ולהעלות אליה FQA שקיבלת ושאת מקבלת - זה לא במקום המקום האינטראקטיבי שאת רוצה לבנות אבל זו תהיה לשונית שאנשים יכנסו אליה כי הם ידעו שיש שם הרבה ידע. דבי, אם אני לא טועה את לא פוחדת מקצת "טכנולוגיה" - אשמח להדריך אותך איך עושים את זה. מקווה שעניתי לך. מיכל
 

דבי76

New member
תודה רבה,

מאד עזרת לי והקישור שנתת לי באמת נותן רעיונות! בטכלס, אני מכינה כרגע סידרה של טיפים שאשלח לרשימת תפוצה ואני רוצה מקום לתת במה לשאלות של הקוראים... אני אשמח לדבר איתם כדי להיתיעץ. שוב תודה! דבי
 
הי מיכל,לא ממש מכירות

אני הילה מ"מעבר להילה",אומנם אין לי שאלה,(עוד אין לי אומץ לכתוב),אבל רוצה לומר לך שמאוד נהנתי לקרא השבוע את תשובותייך,ובהמשך מקווה שנגיע ל-1/1. שבת שלום.
 

hayae4

New member
כל הזכויות שמורות!!

אגדות וסיפורים בקלפי הטארות.. ההרצאה.. זה פרי עבודתה של מיכל היא ניסחה את דף המוצר היא בנתה את דף האוהדים שלי היא עזרה לי עם הבלוג שכתבתי אין עליה!! ממש מילים כדורבנות חוץ מזה שהיא אדם מדהים! מדוייק, שואף לשלמות.. כל רגע במחיצתה פשוט חוויה מפרגמת וממליצה בחום .. אני חשבתי שאני יודעת לכתוב.. עד שפגשתי את מיכל בהצלחה..:)
 
פחות מדי יותר מדי?

הי מיכל שאלה שאני תמיד מתלבטת לגביה: מצד אחד צריך לקצר, לאנשים אין זמן/סבלנות לטקסטים ארוכים. מצד שני לפעמים לוקח קצת זמן ומלל להעביר פואנטה. לפעמים אני בעצמי קוראת טקסטים שמרגישה שחסר בהם בשר, למרות שהרעיון הכללי הוא חשוב. איך גורמים לקורא להשאר לקרוא עד הסוף? איך יודעים מהם הגבולות בין פחות מדי ליותר מדי? תודה.
 
לדעתי אין דבר כזה "פחות מדי"

או בניסוח אחר "כמה שפחות מילים". כפי שציינת לאנשים אין זמן וסבלנות לטקסטים ארוכים. על אחת כמה וכמה באינטרנט בו לרוב מרפרפים ולא קוראים.ובכלל לדעתי - אנחנו חיים בעידן של עודף מלל.... חוצמזה - האני מאמין שלי הוא שכשהדברים ברורים ומחודדים אין צורך בהרבה מילים. להפך. הרבה פעמים אנחנו חוזרים על עצמנו שוב ושוב פשוט כי אנחנו לא מצליחים לדייק את הדברים בראש ובראשונה - לעצמנו וכמובן שכתוצאה מכך גם לקהל שלנו. ועוד משהו - לעיתים דוקא החזרה מחלישה את המסר - כשאנחנו סגורים על משהו הוא נאמר במדוייק ובהחלטיות - כשאנחנו מתחילים להגיד את זה שוב ושוב לעיתים זה מעיד על הצורך שלנו לשכנע כי אנחנו כנראה לא משוכנעים בזה עד הסוף בעצמנו (כמו בחיים - למשל עם הגבולות שאנחנו שמים לילדים ובעצם בכל מקום). כל זה ממש לא בסתירה למה שאמרת שצריך בשר. צריכה להיות אמירה משמעותית (כמובן רצוי גם שתחדש משהו - שתגיד משהו חדש או משהו מוכר אבל שעוד לא נאמר בצורה הזאת). צריכה להיות פואנטה (או כמה) לטקסט שלנו אחרת בשביל מה התכנסנו כאן בכלל....וכמובן יש גם אינפורמציה שצריך לתת במלואה (למשל - אם את מטפלת במגוון מסויים של בעיות אז בהחלט לפרט אותן כי זה עוזר להגדיר את הקהל לו את יכולה לעזור ולא להסתפק בהגדרה כללית). אם בכל זאת רוצים לעבות טקסט אני ממליצה במקום חזרות להוסיף דוגמאות שמסבירות את הנקודות שהעלינו - זה עוזר להבין ונשאר בזכרון. איך גורמים לקורא להשאר לקרוא עד הסוף? - זה שילוב של כמה דברים - זה צריך להיות מעניין ורלבנטי לו, יש את העניין של מראה הדף עצמו - פסקאות קצרות, כותרות וכו' - כדי לא להפחיד את העין ולא לייגע, יש את המקצב של הטקסט שקובע עד כמה נעים לנו להשאר איתו לפעמים אפילו יותר מהתוכן עצמו - בקיצור זה שילוב אבל אם הייתי צריכה לנסח את זה במילה אחת זה "ענייניות" (ללקוח - כל מה שענייני מנקודת מבטו). איך יודעים מה הם הגבולות- לא יודעים - "חשים". קוראים את הטקסט (רצוי מאוד בקול רם) ומרגישים. לחלק מאיתנו יש את זה יותר ולחלק פחות... אבל בכל מקרה אני תמיד ממליצה להתייעץ עם עוד אנשים שרואים את הטקסט בפעם הראשונה וחווים אותו אחרת ממי שכבר "בפנים".
 
מיכל' תודה על התשובה המעמיקה

אני אוהבת איך שאת מתנסחת.... בעקרון מה שמנחה אותי בכתיבה זה "לכתוב מהלב"....לתת לטקסט נופך יותר אישי, לדבר מלב אחד ללב האחר, או כמו שאמרת, עניין. זה הכי חשוב. בסופו של דבר אנשים קוראים דברים שמעניינים אותם, כמו שאני עושה בעצמי. ותודה על החידוד של העניין עם הדיוק.
 
ועוד משהו

בשאלה שלך "איך גורמים לקורא להשאר עד הסוף" הזכרת לי משהו ששמעתי השבוע בסדנא של ורד מוסינזון: הכותב למעשה מביים את הקורא - הוא מחליט מתי הוא ינשום, מתי הוא יעצור נשימה, מתי הוא ישנה תנוחה, יחייך, יבכה....והכלי העיקרי הוא ה"מוזיקה" (המקצב) של הטקסט.
 

shanir2

New member
מסר אישי

מיכלי, רק להגיד שאניגאה בך על עבודתך ועל הדרך שעשית. נשיקות שושי
 
ובהזדמנות זו - מזל טוב למיכל - אשת השבוע

אשר חוגגת היום יום הולדת מזל טוב, בריאות ואושר הצלחה בעסק המתפתח בצעדי ענק מפרגנת מאוד אוהבת סיון
 
למעלה