../images/Emo58.gif116
(+ כמה ספוילרים קטנים שמי שלא קרא את המנגה גם ככה לא יבין... אבל הם ספוילרים
יש הזהרות לגבי ספוילרים רציניים יותר בגוף ההודעה, אז אל דאגה). אני מודעת לעובדה שזו לא הפעם הראשונה שרואים את האראנקאר, אבל זה עדיין מרגש אותי לראות אותם ב'לייב'. עכשיו זה גם גרימג'ו, האהוב עליי מכל החבורה (אחרי פלג הגוף התחתון של לופי).
אייזן מפחיד אותי. הגישה שלו היא כל כך אבהית ומחבקת, כמו של מחנך במוסד לנוער שוליים. אני מניחה שאפשר להסתכל על האראנקאר ככאלו, הולואו שהועלו מאשפתות על ידי אייזן-סאמה, שנתן להם הכל והפך אותם למה שהם. (עוד פאק שאני רואה בפילרים כשאני מסתכלת על זה עכשיו - קאריה התייחס לבאונטו בדיוק באותה צורה, ולדעתי כשמשתמשים פעמיים או יותר באלמנט כזה, זה מוריד מערכו. כלומר, בדרך כלל מוטיבים באים לחזק רעיון בעלילה, אבל אני חושבת שפה זה גורע, מכיוון שזה יוצר חזרה ומן תבנית לפיה מורכבות חבורות ה'בד גייז' בסדרה, וזה קצת מפריע לי <ולא רק בגלל שזה יוצר נקודות דמיון בין הבאונטו לאראנקאר, כשהבאונטו בכלל לא קיימים!!1>). אני מניחה שזה מפחיד אותי בעיקר בגלל שזה מראה עד כמה אייזן מחושב ומפעיל המון לוחמה פסיכולוגית, לעומת הגיבורים שלנו, שהם חבורה אימפולסיבית למדי. מצד אחד, אפשר לחשוב שאויב שפועל לפי תבניות נוסחתיות (עד כמה שקיימות תבניות בפסיכולוגיה) אפשר לנצח על ידי שבירת התבנית, אבל אם אייזן חושב חמישה צעדים לפני איצ'יגוטאצ'י, הם צריכים לחשוב עשרה צעדים קדימה, שזה דיי משהו שהם לא עושים בדרך כלל. מצד שני, יש כל כך הרבה דמויות שפועלות ברקע בצד של הטובים, ואפשר למנות לפחות שתיים שיכולות לחשוב ברמה של אייזן, אבל מצד שלישי, אני לא רוצה לחשוב על איצ'יגו כעל בובה על חוט שחושבים במקומה, כי זה מוריד אותו בדיוק לרמה של האראנקאר, ולא הייתי רוצה לחשוב כך (בהתחשב בעובדה שהוא גיבור שונן שהולך לנצח אותם
) (למרות שמאיך שהדברים התפתחו עד עכשיו, ניתן להגיע למסקנה שאיצ'יגו הוא אמצעי למטרה של מישהו <אורהארה? אמא של טופו?> שמכוון למקום אחר לחלוטין ממה שאנחנו יכולים לנחש). בכל מקרה, הפאמיליה המאושרת של אייזן עומדת לחוות זעזוע בגלל גרימי, הבן הסורר (שיקבל גם ספנקינג בסוף?
), אח, גרימי!
יאללה, שיתחיל האקשן!~~~~~ כל זה עושה לי חשק לאיזה פיק חולני שמתאר מה קורה בלאס-נוצ'ס מזווית שבה אייזן וגין (טוסן הו?) הם אמא ואבא, ואיך הולכת האינטראקציה שלהם עם הילדים שלהם. זה בטח יהיה טוב כמו התיאורים המשפחתיים של המחלקה ה11. D: ולנושאים אחרים - אני חושבת שהפרק הזה מוכיח, שוב, עד כמה הקשר בין איצ'יגו לרוקיה הוא עמוק. בין אם הוא קשר נאקאמה אורגינל כמיטב מסורת הז'אנר ובין אם הוא מעבר לזה, אני חושבת שזה אחד הקשרים האהובים עליי בין שתי דמויות באנימה אי פעם (אולי מדרגה ליד גון וקילואה מהאנטר האנטר). <הם פשוט מושלמים. שיואואואואו> פשוט... רואים איך הם התגעגעו (חבל שרוקיה לא תזכה לעצב את הארון שלו מחדש
), ורואים כמה הם
זקוקים אחד לשניה. אולי לא יתאים פה תיאור רומנטי בסגנון 'כמו אויר לנשימה' (למרות שאני יודעת שיש פה כאלו שלא יסכימו איתי), אבל בהחלט רואים איך הם נותנים כח זה לזו, וזה הדבר הכי יפה שאפשר לראות במערכת יחסים (כן, יש לי חסכים מכך שלא דיברתי מספיק על האירועים של הפרק הקודם. אבל גם ב116 רואים סימנים לזה! יש אפילו פלאשבקים!
). בקשר לאוריהימה - ילדה מסכנה. אבל אני אוהבת את איך שמציגים אותה, בתור מתבגרת אמיתית. יש בזה משהו יפה, בעצב הזה. *מחבקת את אוריהימה, למרות שאני בטוחה שהחיבוקים של ראנגיקו הספיקו לה לכל החיים* (אגב, החיבוקים של ראנגיקו, חוץ מזה שזה היה פאנסרביס מטורף לפנים והייתי צריכה לצפות בזה פעם שניה ולנסות להתמקד ב
מה שהיא אומרת, לשם שינוי, ובכלל, כל הקטע בין אוריהימה וראנגיקו, שמים בפרופורציה את הרגשות של אוריהימה, שהם רגשות של ילדה בת 15, לעומת הרגשות של ראנגיקו כלפי גין, שהם אולי משהו שלא מדברים עליו בהרחבה בסדרה, אבל הם, מה שהם לא יהיו, קיימים, וכפי שלירון אמרה לי בשיחה שהייתה לי איתה על זה, הם רגשות של אישה בוגרת שעברה הרבה בחיים, ולא משהו שיכול לעבור <מה שבדרך כלל קורה לרגשות בגיל ההתבגרות>). אני אוהבת את בליץ'. עוד מעט נקבל הרבה אקשן, ועוד יותר קומיק ריליף (ברגע שיומיצ'יקה ואיקאקו, על דגש על איקאקו, יתמקמו. אח, אם הייתה משטרה צבאית בסול סוסייטי. XDDDDDDD).