ובחירתי...
אני מנועה מלהצביע, אבל בכ"ז אתן דעתי על הרשימות, בתקווה שזה יעודד עוד אנשים להביע גם את דעתם (ולהצביע): רשימה 1: Brain Damage/Eclipse - מהשיאים של הפלויד. כן. Crystal Ship - אולי הטוב בשירים של ה-Doors (ואין להם הרבה כאלו). The End - שיר היסטרי, יומרני, ובומבסטי. לא. People are strange - כנ"ל בלי הבומבסטיות. The Seeker -שיר נהדר של ה"מי" משנת 1970. כמו ברוב יצירתו, טאונסנד עוסק בשיר בשאלות של זהות, דהיינו "מי אני? מה אני?" וכו' - ללא תשובה חד משמעית: "שאלתי את בובי דילן שאלתי את הביטלס שאלתי את תימוטי לירי אבל גם הוא לא היה יכול לעזור לי הם קוראים לי "המחפש" חיפשתי כבר בכל מקום ואני לא אשיג את מה שאחפש עד יום מותי". חובבי השירה שביניכם בוודאי שמים לב לדמיון בין מילים אלו לבין "זמר נוגה" של רחל המשוררת: "מחפש אדם, אך כושלות רגליו לא יוכל למצוא, את אשר אבה". All along the watchtower - ר' רשימות קודמות. Hey Joe - ביצוע מעולה של הנדריקס לשיר-עם עתיק. הביצוע של הנדריקס מבוסס על קאבר של להקת גראז' טקסנית ששכחתי לשניה את שמה. תיכף אמצא... Animals - House of the Rising Sun - הביצוע האהוב עלי של שיר העם העתיק הזה. ה"אנימלס" היו להקה מעולה, שמשום מה נשכחה עם הזמן. Horse with no name - "אמריקה" גילמו, בתחילת שנות השבעים, את ההתמסחרות (אם תרצו לקרוא לזה כך) של הפולק והקאנטרי האמריקאיים. הם היו שלישיה פופולרית להחריד, עם להיטי ענק. בסוף העשור אף אחד כבר לא זכר אותם. השיר הספציפי הזה - שמילותיו הסתומות היו, בין השאר, הסיבה לכך שהמבקרים לעגו ללהקה ולא לקחו אותה ברצינות - הוא גם חיקוי בוטה של יצירתו של ניל יאנג בתקופה זו. אני מעדיפה את המקור. In the Court of the Crimson King - יש לי חיבה לאלבום הזה (ברובו). ללהקה היו רעיונות מוסיקליים טובים (בשלב זה, בכל אופן). חלק מהחיבה נובעת מנוסטלגיה: כמו כל הצעירים, גם אני 'חרשתי' את האלבום, ועברתי עם זכוכית מגדלת על מילות השירים כדי לנסות להבין מה כוונת המשורר. היום, אחרי שיצא לי להחליף כמה מילים עם 'המשורר' - פיט סינפילד - אני יכולה לקבוע בצער שחוץ מיומרנות, אין בהן כלום. רשימה ב' yesterday - שיר יפה אך נדוש. השיר הוא דוגמא טובה לנקודת התורפה העיקרית של הביטלס: הרדידות הרגשית שלהם, בעיקר בשיריו של מקרטני. layla - כנ"ל: יפה, אך נדוש. לא רדוד רגשית, אולי, אבל overplayed. purple haze - כן. Stairway - ע"ע yesterday ו-layla. comfortably numb - מה שמעניין הוא איך, ברשימות רבות מאלו שראינו עד עתה ב"ליגה", השיר הזה מופיע לצד שירים כגון אלו של הנדריקס, או אפילו layla כאן - שירים בהם הדובר רוצה לתפוש את החיים ולמצותם. ב-CN יש, מאידך, ייאוש מהחיים, וויתור על המאבק. היתכן שמי שערכו רשימות אלו באמת מרגישים קרובים לכל השירים האלו באותה מידה? Angie - ר' לעיל stairway, yesterday ו-layla. smoke on the water - ר' מה שכתבתי על DP בהערות קודמות. רפסודיה בוהמית - אתם כבר יודעים מה אני חושבת על זה. מטליקה - לא מזיז לי. reflections of my life - בחירה מעניינת. המרמלדה היו להקת פופ בסוף שנות השישים, ששרו שירים שאחרים כתבו עבורם. היו להם כמה להיטים גדולים והם היו פופולריים מאוד במחוזותינו. השיר הנ"ל הוא טיפוסי לתקופה, וניכרת בו ההשפעה הגדולה של ההוליז על הפופ המיינסטרימי של התקופה: דגש על הביצוע הווקלי, הרמוניות קוליות, הפקה עשירה.
