ליגת הפורום: סיבוב 1 משחק 3

[One Echoe]

אתה צודק,

אני ממש שונא שעושים את זה, פשוט לא חשבתי שזה נושא פרטי או משהו כזה. אבל בכל זאת, אתה צודק.

 

[deePink]

1כי ב2אני לא מכירה כלום חוץ מפ"פ../images/Emo5.gif

 

[NIR Y]

אממ 1

אני מכיר רק שיר אחד ברשימה השניה טוב לא צריך לקחת את המשחק הזה יותר מידי ברצינות

 

[אליהו חרמון]

רשימה 2

הקינקס מעולים, אם כי באופן אישי אני אוהב הרבה יותר את Face to face, שהוא האלבום העוקב ל-You really got me.

 

[ציףציף1000]

אממ..

זה לא ממש מדוייק. Face to Face יצא הרבה אחרי You Really Got Me. היו להם כמה אלבומים בין לבין, ויותר חשוב, הרבה מאוד סינגלים.

 

[אליהו חרמון]

המממ...

את, כנראה, מתכוונת לסינגל ואילו אני התכוונתי לאלבום. האלבום You Really Got Me יצא ב-1965 ואילו Face to face יצא ב-1966, וזה ממש "לא הרבה אחרי". אבל כיוון ש-1965 היתה שנה מאד פוריה, ובמהלכה הם הוציאו מספר אלבומים, יתכן שהשימוש במילה "עוקב" היה באמת לא מדויק. באותה נשימה ראוי לציין שגם את האלבום Something else אני מאד אוהב.

 

[ציףציף1000]

טעות בידך, יקירי

זה סדר האלבומים של הקינקס, ומועד יציאתם: The Kinks - אוקטובר 1964, כולל את השיר You Really Got Me, שיצא כסינגל באוגוסט 1964. Kinda Kinks - 1965 Kontroversy - פברואר 1966 Face to Face - נובמבר 1966 Something Else - ספטמבר 1967 Live at Kelvin Hall - ינואר 1968 הרשימה של AMG אליה הפנית אותי, היא מטעה. האלבומים שמצויים שם תחת הלייבל של Rhino הינם Reissues משנות התשעים. Rhino הינה לייבל המתמחה ב-Reissues, והיא פעילה רק ב-20 השנים האחרונות. AMG בלאו הכי כוללים ברשימותיהם רק אלבומים אותם ניתן להשיג כיום - ורק בארה"ב. וממילא הדיון שלנו כאן הוא על שירים, לא על אלבומים.

 

[אליהו חרמון]

נראה לי שאת צודקת

ובכל אופן, כיוון שהדיון הוא באמת על שירים, הדבר העיקרי שרציתי לומר בהודעה המקורית: ב-Face to face כמעט כל שיר הוא פנינה.

 

[ציףציף1000]

כן, ושווה דיון בפני עצמו

 

[ציףציף1000]

אני חותמת על רשימה 2, בליינד

נראה שרבים מכם לא מכירים את השירים או היוצרים - זה מובן, אבל חבל. נעבור על השירים ונראה: רשימה 1: פינק פלויד: CN, WYWH, Echoes, SOYCD, AHM - ברור. Deep Purple - לא זוכרת את השיר הזה. סקוט מקנזי - שיר פופ שניצל את ההתעניינות בסצינה בסן פרנסיסקו באמצע שנות השישים, וגרף את כל הקופה. מי שקנו את הסינגל היו אנשים שלא ראו את קליפורניה אפילו מרחוק. מקנזי היה בעצמו חלק מהסצינה, למרבית ההפתעה. הבי ג'יז כתבו את "מסצ'וסטס" שלהם כחצי-פארודיה על השיר הזה. ביטלס - Here Comes the Sun: שיר של ג'ורג' האריסון, ואחד השירים האהובים עלי ביותר של הביטלס. שיר מלא אופטימיות ואהבת חיים, שתמיד מצליח להעלות חיוך על שפתיי. לד זפלין - ר' הערות מקודם. קינג קרימזון - ר' הערות מקודם. אחד השירים היותר קוהרנטיים של פיט סינפילד. המסכן, חששותיו התאמתו. את השירים ברשימה 2 הייתי יכולה בקלות לתת בעצמי, אם כי יש ברשימה כמה דברים מפתיעים. חלק מהשירים הם גרסאות כיסוי של להקות בריטיות לשירי R'n'B אמריקאיים - דבר שהיה מקובל בתחילת דרכן של כל הלהקות הבריטיות בשנות השישים. אבל מרביתן עברו, עם הזמן, לכתוב שירים משלהן והתפתחו מבחינה מוסיקלית; ברשימה יש תת-יצוג להתפתחות זו. Animals - I just wanna make love to you שיר ריתמ'נ'בלוז אמריקאי, של ווילי דיקסון, שזכה לביצועים של רבות מהלהקות הבריטיות. שיר זה, כמו שירים רבים אחרים שכוסו ע"י הבריטים באותה תקופה, עוסק בגבריות (עד כדי מצ'ואיזם) ובסקס. בתקופה בה שירי הפופ המיינסטרימיים היו ברובם שירי אהבה מתקתקים, נחשבו שירים אלו לנועזים - אפילו אוונגרד של ממש, וליותר "אמיתיים" ו"מציאותיים" מאשר שירי הפופ המסחריים, ששיקפו (בחלקם) פנטזיה יותר מאשר מציאות. The Who - I'm a Man בדומה לשיר הקודם, גם שיר זה הוא שיר ריתמ'נ'בלוז אמריקאי (של בו דידלי) אשר זכה לביצועים של מרבית הלהקות הבריטיות הגדולות (בחלק מהמקרים הוא הוקלט תחת השם Mannish Boy). גם שיר זה עוסק, כפי שנראה משמו, במצ'ואיזם. כיום זה קצת מצחיק לחשוב על כל הנערים האנגליים החוורים, כשפצעי הבגרות עדיין על פניהם, שרים "אני גבר!", וגם את הברבאדו של השיר לא ניתן לקחת יותר מדי ברצינות, אבל באותם ימים האמנים - וקהלם - לקחו את זה ברצינות תהומית. Rolling Stones - Love in Vain שיר של אמן הבלוז רוברט ג'ונסון, אשר זכה לביצוע של הסטונס באלבומם Beggars Banquet משנת 1968. ג'ונסון היה מגדולי אמני הבלוז של המחצית הראשונה של המאה ה-20. הוא הקליט בסה"כ כ-40 קטעים בימי חייו הקצרים - הוא מת בגיל 27. על פי האגדה, הוא הורעל ע"י הבעל הקנאי של אחת מאהובותיו. ג'ונסון לא היה ידוע במיוחד במכורתו, ארה"ב, אך היה בעל השפעה אדירה על אמני הרוק הבריטיים, לאחר שאוסף שיריו יצא באלבום בתחילת שנות השישים. ג'ונסון השתייך ל'אסכולת' הבלוז הדרומי, האקוסטי, ושיריו שיקפו נאמנה את הקשיים בהם נתקלו השחורים בדרום ארה"ב באותם ימים. על שיריו שורה מלנכוליה תמידית, ויאוש אקזיסטנציאלי. השיר הנ"ל הוא דוגמא טובה לאווירה זו. הסטונס נשארו נאמנים למקור, בביצוע שנתנו לשיר. ג'ונסון גם היה גיטריסט מעולה (היו לו ידיים ענקיות - משהו יוצא דופן), ודרך נגינתו השפיעה ישירות על גיטריסטים בריטיים רבים, ביניהם קית' ריצ'ארדס מהסטונס, ואריק קלפטון. האחרון, הקליט לאחרונה אלבום שכולו ביצועים לשיריו של ג'ונסון. Yardbirds - I ain't got you גם שיר זה הוא קאבר לשיר ריתמ'נ'בלוז אמריקאי. היארדבירדז נשארו נאמנים לסגנון זה, תוך שהם מקליטים בעיקר קאברים, עד שלב מאוחר יחסית ברוק הבריטי. רק עם עזיבתו של קלפטון את ההרכב, הם החלו להרחיב את הרפרטואר שלהם. Husker Du - I'm Not Interested אכן, אחת מהלהקות הגדולות ביותר, והלהקה האהובה עלי. השיר הנ"ל הוא דווקא אחד מהזניחים שלהם, לטעמי. זהו שיר מוקדם (משנת 1979/1980) שעדיין נטוע עמוק בהארדקור האמריקאי, כמה שנים לפני שהמוסיקה של ההוסקרים התפתחה והגיעה לשיאה. הם היו בסה"כ נערים באותה תקופה, בני 19-20. להוסקרים היו שני כותבי שירים גאוניים, בוב מולד (שגם ניגן בגיטרה) וגראנט הארט, המתופף (שלא באשמתו). השיר האמור הוא של הארט, ומילותיו הן טיפוסיות לשלב הזה בהתפתחותם: זעם עצום כלפי כל העולם, כלפי החברה והצביעות שלה, ובלבול נוסח פיט טאונסנד לגבי זהותם. Sex Pistols - Satellite שיר אהבה פנקיסטי!. אהבה ואינטימיות לא היו בראש סדר העדיפויות הפנקיסטי. הפאנק היה ציני, ולא האמין באהבה. גם השיר הזה, שהפזמון החוזר שלו הוא I love you, מעיד יותר על דחיה מאשר על קרבה: "אני מקשיב לך רק כשאת מדברת בטלפון מהבית שלך, במרחק בטיחות כשאין לי משהו יותר טוב לעשות אז יש לי אותך את טובה בשביל הנעל שלי" Ramones - Baby I Love You גם זו בחירה מעניינת. מדובר בקאבר של הראמונז לשיר של פיל ספקטור מתחילת שנות השישים. כמדומני שספקטור גם הפיק את ההקלטה הזו של הראמונז. דהיינו, זה לא שיר אופייני של הראמונז, ולא משקף את יצירתם - פאנק אמריקאי קליט של סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים (הם המשיכו ליצור גם אח"כ, כמובן). הראמונז ניגנו מוסיקה "רזה", המבוססת על הרכב מינימליסטי, בעוד ספקטור התמחה בהפקות ענק, עם תזמורות כליוויי ו-overdubs רבים של הקולות, ע"מ ליצור wall of sound - אפקט של תזמורת סימפונית. זה בדיוק ההפך מהראמונז, והשילוב בין השניים הוא מעניין, אבל לאו דווקא מוצלח. She Cracked - Modern Lovers על ג'ונתן ריצ'מן כתבתי בשרשור של יום שישי לפני איזה שבועיים. ראו שם. פינק פלויד - Grantchester Meadows מפליא לקרוא שווטרס לא סבל את הפסטורליה, אשר אפיינה את תקופת פוסט-בארט המוקדמת של הפלויד. מפליא, משום שהשיר הזה - אחת מהדוגמאות המובהקות לפסטורליה הזו - הוא שיר נהדר, ו-ווטרס בוודאי כתב אותו עם כוונות (גם אם הכוונות היו לחקות את בארט).

 

[avki]

רשימה 2

 

[One Echoe]

רשימה 2.

ציף, עדיין יש טעם לשלוח לך רשימות?

 

[ציףציף1000]

כן, אבל זו ההזדמנות הכי אחרונה שיש

 

[crazy diamond 84]

האם התכוונת לכך

שרשימה 2 היא כל כך טובה עד שחבל לשלוח עוד רשימות? לקפל את הבסטה כבר עכשיו?!

 

[One Echoe]

לא...

אין קשר בין התוכן לנושא בהודעה הנ"ל.

 

[crazy diamond 84]

רשימה 2 עד התהילה

מעניין שמחמשת השירים אין אחד מהדארק סייד!

 

[One Echoe]

יש לי רק משהו להגיד..

אני מנסה לכתוב רשימה וכל פעם אני חושב איזה שיר להשים ואיזה לא, מחשש לתגובות שיגידו לי שהשירים הם גלגלציים וכאלה.. אז לא יודע..אולי זה לא טוב כ"כ לבקר את הרשימות.. כי זה די מוריד את החשק..

 

[ציףציף1000]

מה אכפת לך מה אחרים חושבים?

כולל מה אני חושבת.

כל עוד אתה נאמן לשירים, והם משקפים נאמנה את מה שאתה אוהב, זה כל מה שחשוב. אגב, אני מקווה שאף אחד לא נפגע מדברים שאני כותבת, שכן כוונתי אינה לבקר אנשים על הטעם שלהם, בכלל. מבחינתי, כולכם בסדר גמור - וגם אמרתי את זה לחלקכם במסרים - אבל אני רוצה לומר את זה גם בפומבי, שמא מישהם יטעו לחשוב ויחששו לכתוב וכו', חס וחלילה.

 

[crazy diamond 84]

חלילה וחס ושלום

תהיה אמיתי, שמתי לב שאתה לא מכיר הרבה שירים, אני גם תזרום עם החושים, כפרות

 

[One Echoe]

אתה חייב ללמוד לשרשר..

זה ממש מציק...\: