מה אתן הקרבתן בשביל...

[לימונענית]

../images/Emo41.gifמה אתן הקרבתן בשביל...../images/Emo41.gif

להישאר עם הילד לפחות שנה מרגע צאתו/ה לעולם? אני רואה המון הודעות בפורום לגבי כן להישאר בבית או לחזור לעבודה לאחר שלושה חודשים... אז מה אתן עשיתן כדי להישאר בבית עם התינוק/ת? עזבתן מקום עבודה/עברתן לדירה יותר קטנה/המשכתן לגור אצל החמות/הפסקתן לחסוך/נשארים בבית ולא יוצאים/דוחים קניית בית... נשמע מוכר? והכי חשוב האם לאור נסיונכן, האם זה "כדאי" או שעדיף להמשיך את החיים כרגיל כי המחיר יקר מידי, או שאין מחיר להישארות בבית עם התינוק? כל תשובה תתקבל בברכה

 

[sipi1]

אני כמעט הקרבתי את שפיותי ../images/Emo4.gif

באמת שניסיתי, אחרי הלידה השנייה, אבל אחרי ארבעה חודשים בבית הרגשתי שאני (וגם הילדות) משתגעות ! חזרתי לעבוד, חזרתי להתלבש בבגדי א' כל בוקר, ולהרגיש בנאדם חושב ומועיל. חזרתי להיות אמא רגועה ושמחה וטובה לילדות שלי אחרי שעות העבודה, ויותר לא התפתיתי לחזור על נסיונות כאלה (מצאתי לי דרך משלי - כמעט כל הילדים הבאים גדלו איתי בעבודה, ממש כמו שעשיתי עם הבת הבכורה). מבחינה כספית לא היה הבדל - המשכורת המצומקת הלכה כמעט כולה למעון ולמטפלת, אבל ההרגשה... רק כך יכולתי להיות אמא טובה ושלווה. לא לכל אחת מתאים להישאר בבית שנה, ולא לכל אחת מתאים לחזור לעבודה אחרי 12 שבועות. אנחנו שונות זו מזו בכל כך הרבה תחומים - וגם בתחום הזה כל קשת הגוונים קיימת, ולגיטימית, ונכונה. (ואם תרשי לי הערה - אם את מתייחסת להישארות בבית במונחים של "הקרבה", תחשבי טוב טוב מחדש אם זה באמת מה שנכון לך לעשות...)

 

[ח ת ו ל ה פרסית]

גם אני...

לפני הלידה כבר הרגשתי שעוד רגע בעבודה ואני מתפוצצת ומאוד חיכיתי לחופשת לידה. נשארתי עד גיל 5 חודשים עם נועם בבית וזה היה מש קשה (בימים אלה אני חוזרת בהדרגה לעבודה). היה לי ממש ממש קשה בבית. נכון שכיף להיות עם התינוק אבל רוב הזמן עבר לי בשיעמום או תסכול. הייתי מחכה בקוצר רוח שבעלי יחזור מהעבודה בשביל קצת חברה ובשביל לעשות דברים בנחת שאחרת לא הייתי מצליחה (החל בלאכול וכלה בלחרבן בניחותא, עם ספר ויסלחו לי עדינות הנפש) עכשיו אני הולכת לעבודה, נחה שם (כן, עבודה זה מנוחה יחסית ליום שלם בבית עם הילד), עושה דברים מעניינים ונהנית מחברת מבוגרים וחוזרת עם כוחות וגעגועים בכיף לנועם. לדעתי זה גם נורא תלוי איזה מקום עבודה עוזבים. העבודה שלי אחלה מכל הבחינות, אנשים נחמדים, עניין, תנאים מאוד נוחים וגם משכורת טובה. לא בקלות מוותרים על כזאת עבודה. אולי אם המצב היה אחר הייתיעושה שיקולים אחרים. אבל העיקר הוא שנכון שעכשיו אני אמא, אבל זה לא צריך לבטל דברים אחרי שאני. יש לי מקצוע שאני טובה בו. יש לי חברים, אני אוהבת שיש לי משכורת משלי. בקיצור, החיים עשו הפסקה בזמן שהייתי בבית, אבל עכשיו הם ממשיכים.

 

[היידי אור]

לא הקרבתי כלום

נשארתי בבית כי זה היה הרצון הכי גדול שלי ומה שהניע אותי. נשארתי בבית כי אני רוצה לגדל את הבנות בעצמי ומבכרת זאת על כל קריירה אפשרית. העובדה שיצאנו פחות ונשארנו יותר בבית באה יחד עם המהפך מזוג למשפחה, והאחריות הנוספת, ולא כי החלטתי החלטה כזו או אחרת. וכן- זה שווה כל רגע.

 

[עינבלית]

../images/Emo45.gifכנ"ל-מצרפת משו שכתבתי בעניין

אמנם לפני כמעט שנה וחצי , התפרסם אפילו בעיתון הקהילתי, אבל עדיין הכי רלוונטי בעולם בשבילי:

להיות בבית זו ההגשמה העצמית שלי. עוד בהריון כבר הייתי בטוחה שכשהתינוקת תגיע לגיל 3 חודשים היא תושאר עם סבתא שלה ואני אחזור במרץ ללימודי התיזה. רק כשהיא היתה בת 9 שבועות והתחלתי לפתח דיכאון עמוק על זה שאנחנו נפרדות ככה, ומה לי ולמעבדה בשלב זה של חיי, חדרה ההכרה לליבי. לא מעניין אותי ללמוד כרגע. הלימודים והמחקר נראים לי כבזבוז זמן יקר (הזמן שלי כאן עם ליה) וגם- לא מושך אותי- שום נושא לא נראה לי שווה דיו בשביל להפסיד זמן ליה. לא מעניין אותי להתעסק בפרנסה בכלל.בכלל לא. צר עולמי כעולם נמלה (וזה לא עצוב בכלל) ורחב עולמי כמו האהבה הענקית שממלאת כל חלקה בליבי. אני לא מטפסת על הקירות. לא משעמם לי. אין לי רגע דל. כל יום עובר וחולף ונצבר, כל לילה מתעטף סביבנו כמו שמיכת נוצות רכה. טוב לי. לא אגזים כשאומר כי - מעולם לא היה לי טוב יותר. סיימתי י"ב ומיד הייתי בקד"צ. סיימתי קד"צ ישר לטירונות ושירות צבאי. סיימתי צבא הישר לעבודה אינטנסיבית כמדריכת טיולים, חרשתי את הארץ הזו ומאחורי עדת זוועטוטים (לא שגיאת כתיב) מצווחים ומורתם הלחמניה. התחנפתי לנהגי אוטובוס כדי שיכניסו אותנו לשבילי עפר מלאי בורות, כדי שיפעילו את המזגן בחום ויחממו בקור. השקעתי הון על נעלי הליכה טובות ("טכניקה" אם מישהי תוהה) והייתי כמו השבלול עם תרמיל וכל ביתי בתוכו. לא נחתי לרגע. שלוש שנים עבדתי מראשון עד חמישי עם תלמידים. שישי-שבת הדרכתי מבוגרים וטיולי משפחות. המושג- שבת בבוקר היה עבורי 5 בבוקר בתחנת האיסוף עם תרמיל על הגב וחמישה ליטרים של מיים. חסכתי את הכסף הדרוש לי ללימודי תואר ראשון והתחלתי ללמוד. לא נפשתי, לא נחתי. סיימתי לימודיי בהצלחה וישר נרשמתי לתואר שני. זו היתה שנה נהדרת. אני והבטן ההריונית שלי הלכנו לקורסים בשלווה ובנחת. אבל עדיין לא הברזתי כמעט (חוץ מכל מיני סקירות ובדיקות ומשבוע 33 הייתי בשמירת הריון בבית). השמירה היתה לי חוויה איומה. שיעמם לי בטרוף. לא מצאתי שום סיבה שבעולם להאריך את חופשת הלידה מעבר למתוכנן, ובפגישות עם המנחה שלי (שכמובן בא אלי) רקמנו את תוכנית ההמשך. הלידה, בשבוע 40, היתה לי רק הפסקה. אחרי הלידה עוד קראתי אמרים וסיכמתי. לאט לאט למדתי לנשום. לנשום איתה, לישון איתה, לחגוג את העירנות. התחברתי לעצמי, לנשיות שבי, לאמהות שבי, לכוחות האדירים. אני מרגישה שזו ההגשמה העצמית שלי. ואני מאושרת.

 

[1 שקדיה]

מקסים מה שכתבת ענבלית../images/Emo20.gif

 

[קובולט]

עינבלית- היתכן שאנחנו אותה אישה?

תיארת לפירטי פרטים את כל התהליך שאני עברתי כולל קד"צ צבא מסלולים ירוקים, עבודה בתחום תואר שמירת הריון רק אני ילדתי בן!!!! אני זוכרת בשבועות הראשונים שעוד חברה מהעבודה התקשרה לספר לי ששהוא אמר לה ככה והשניה ענתה לה אחרת אמרתי לה יקירתי הכל שטויות תעזבי את זה שחזרתי לעבודה- כרכזת נוער ולא שעות מטורפות וחברתי ילדה היא הבינה על מה אני מדברת. עכשיו חלפה לה שנה. שנה נהדרת שבה או אני או הבעלול הינו עם בר- הצעות העבודה מתחילות לזרום- עוד הדרכה עוד כתיבה של מערך הדרכה שיגזלו ממני זמן יקר ביותר עם הבן שלי. הדבר היחיד שמעודד אותי כרגע- זה עצם העובדה ששבוע שעבר הוצאתי את ההתקן ובייצתי... לפי האולטראסאונד של הרופא, מקווה כמו שהוא אמר לראותו אותו יותר החל מעוד 3 שבועות. הוא כבר הכין לי את הטופס לשמירת הריון בגלל לחץ דם נמוך. וככה לפחות העולם הטובעני שסביבי לא יציק לי עם נו עוד לא חזרת לעבודה?

 

[אדר שלי]

קובולט ../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif - שתראי הרבה

את הרופא שלך

 

[קובולט]

את מצטרפת אלי לסיבוב נוסף????

 

[אדר שלי]

ממממ... עוד לא

 

[טיפוטף]

מקסים! רציתי שתדעי (שוב) שאני מאוד

מזדהה עם הדברים שאת כותבת ועם השקפת העולם שלך.

 

[קרניר]

אני החלטתי להשאר בבית,

אני לא רואה את זה כהקרבה, אלא כמשהו שחלמתי עליו כל חיי. הייתי אמורה לצאת לעבוד ורוני אפילו הייתה כבר במשפחתון, בגלל כל מיני סיבוכים וחוסר התאמצות גדול שלי הוצאתי את רוני מהמשפחתון ולא חזרתי לעבוד, אז אולי זה נחשב להקרבה כי עכשיו מאוד קשה לי להתפשר על עבודה אחרת (בקודמת בדיוק קבלתי קידום)

 

[lulyK]

לא הקרבתי אבל הקפאתי כל מיני דברים:

ויתרנו על שתי משכורות (מה שמעכב משמעותית את היום שבו תהיה לנו דירה משלנו. למזלנו זה לא בוער בעצמותינו). במהלך השנה ו-9 שאני בבית, ויתרתי על הצעת עבודה אחת שהדליקה אותי מאד מאד. בקיצור, אני בטוחה שיש מחיר להישארות בבית, ואם הייתי חושבת שהוא כבר מדי בשבילי הייתי שמה את יותם אצל מטפלת/מסגרת בלי להתחרט יותר מדי.

 

[ו שתי]

אני נהנית איתה בבית

והמחיר שאנחנו משלמים הוא המשכורת שלי שחסרה. התוצאה היא יכולת הזחזר משכנתא קטנה יותר, ולכן הבית העתידי שלנו יהיה זול יותר.

 

[Arfilit]

לא הקרבתי

ואכן לא נשארתי... אחרי חצי שנה חזרתי לעבוד. בכל מקרה - זו החלטה לגמרי אישית שלך - ואין בה נכון או לא נכון. יש מי שכדאי לה ויש מי שלא. אני למשל - לגור אצל החמות הייתי מוכנה אך ורק רגע לפני סוף העולם, ורק אם זה מציל חיים. יש אחרות - שזה לא נראה להן כמו קושי.

 

[טיפוטף]

ההחלטה מאוד אישית. אני מעדיפה

את מה שעשיתי כ"המרתי" ולא כ"הקרבתי". ובמקרה שלי: עבדתי עד הרגע האחרון של חודש תשיעי עם הילד הראשון. חזרתי לעבוד במקום עבודה אחר (כן, "הקרבתי" את הראשון בו היה לי ותק, מעמד, תיגמול כספי ויחס מעולה - כל זאת בגלל שלא ניתן היה להגיע איתם לכלל הסכמה על שעות עבודה נורמליות לטעמי). אחרי חצי שנה בעבודה הזו - התפטרתי ו"הקרבתי" את מקום העבודה הזה (שלא סבלתי בלאו הכי) לטובת שהות בבית עם הילד הגדול, וכניסה להריון נוסף, בינתיים עבדתי כפרילנסרית בשביל מקום העבודה הראשון, שקיבל אותי לסידור הזה בזרועות פתוחות. אחרי הלידה השניה עברתי לעבוד באופן עצמאי בלבד - כך גם כיום לאחר הלידה השלישית. עם השלישית נשארתי 9 חודשים בבית ועסקתי מעט מאוד בעבודה. כיום אני "מקריבה" שעות עבודה בהן יכולתי לעבוד, מילייה חברתי מסויים, שאני מודה שהייתי יכולה להנות ממנו במקום עבודה מסודר במקום להיות רוב שעות העבודה לבדי. כספית - היה לי מזל, אני חושבת שאני משתכרת כיום יותר ממה שיכולתי להשתכר אם הייתי מתקדמת בעבודה כשכירה. יחד עם זאת, אין לי ספק, שלא הייתי יכולה רק להישאר בבית במשך השנים האלה, בלי לעשות שום דבר נוסף שקשור לעבודה או לימודים. לי זה לא מתאים. לתקופה זמנית, כן. לטווח הארוך של 10 או 15 שנות גידול ילדים קטנים - בשום אופן לא. אין בדברים שאני אומרת משום חריצת דיעה על כל אחת אחרת שבוחרת כן לחיות אורח חיים שכזה - לי זה לא היה מתאים. בהחלט התאים לי להישאר בבית כשנה לאחר הולדת כל ילד, לעבד את החוויה, להיקשר לילד, למצות את התקופה, אבל כאמור אני זקוקה למשהו מעבר לכך, גם מבחינת הצורך הרגשי שלי להרגיש שאני עושה דברים נוספים, גם מבחינת איך שאני רואה את עצמי כבן אדם ולא רק כאמא (בעיקר כאמא, אבל לא רק), גם מבחינת המחשבות על העתיד הרחוק או על כל מיני דברים יכולים לקרות בדרך.

 

[ה ו ב י ט]

אצלי זה לא הקרבה אלא משהו

שדי התגלגלתי אליו מכורך הנסיבות. אחרי הלידה עברנו לישוב שרחוק ממקום העבודה הקודם שלי (שגם ככה היה משרה סטודנטיאלית עם משמרות ערב מדי פעם). לא התאים לי לבלות חצי יום על הכביש והתפטרתי. כיום אני כבר 8 חודשים עם הקטנה בבית. האמת? כיף גדול! לא משעמם לי, לא מרגישה שחוקה, לא מרגישה הקרבה. מה שכן, מחפשת עבודה וזה מאוד מעיק ושוחק.

 

[משוש30]

אם התחושה היא "מה הקרבתי"

אין לך מה להישאר בבית. אני לדוגמא לא מוסגלת להיות כל יום כל היום עם מתן. אם הייתי נשארת בבית מעבר לשלושה חודשים הייתי מקריבה המון ולא הייתי הופכת אף אחד מאיתנו ליותר מאושר. לעומת זאת אם, כמו חלק מהבנות כאן, הייתי מרגישה שזה הדבר הנכון, זו ההגשמה העצמית שלי ( או חלק ממנה) שאני לא רוצה לחזור לעבודה אלא בכל נימי נפשי להישאר איתו בבית אז זה מה שהייתי עושה. תעשי מה שהלב אומר לך בלי לחשוב על הסביבה. מה יגידו או לא יגידו. תמיד יגידו בכל מקרה. לכי עם מה שטוב לך וזה מה שיהיה הכי טוב לילד שלך.

 

[נועה ו]

בדיוק! לא מרגישה שהקרבתי כלום

להיפך! אם הייתי יוצאת לעבוד הייתי מרגישה שהקרבתי את הזמן שלי עם הבייבי בבית. אני מאוד שלמה עם עצמי על ההחלטה להישאר בבית , בחיים שלי לא האמנתי שאוכל להיות בבית וממש ליצור לי סדר יום ולהינות מהשהות בבית . הסיבה יכולה להגיד מה שהיא רוצה , דווקא יש הרבה אנשים שמפרגנים על זה שאני איתו , מגלל כל הסיפורים לאחרונה על מטפלות ועל מחלות ילדים . זו הייתה החלטה משותפת לי ולאיש שאשאר בבית ואני חושבת שזה טוב לנו כמשפחה , מתישהו אני אצטרך לצאת לעבודה כי הוא יצטרך חברת ילדים , אני מתארת לעצמי כמה קשה זה יהיה , אבל מצד שני אני מכינה את עצמי נפשית כבר מעכשיו .

 

[בלינקה]

כדאי?

אין על זה תשובה חד משמעית. היה לי טוב לצאת מהבית ולחזור לעבודה, ועכשיו, כשאני מוצאת את עצמי באופן כפוי איתה בבית, אני מאד לא אוהבת את זה.