אם יש "אמת מוחלטת" שאת מעוניינת
לשמוע, אז האמת המוחלטת היחידה שאני יכולה להעביר לך, היא שילדים קטנים לא מפסידים שום דבר כתוצאה מכך שהוריהם לא יכולים להרשות לעצמם מבחינה כלכלית דברים מסויימים. כלומר- מבחינה קוגנטיבית הם עדיין לא מודעים ל"מחסור" (במרכאות כפולות ומכופלות כמובן) ומבחינת התפתחותם הרגשית/שכלית/חברתית וכל אספקט אחר - אין לי שום ספק שהתרומה לילד קטן היא אפסית אם: 1. יבקר בחו"ל 2. ילך לחוגים לתינוקות/פעוטות (ע"ע יוגה לתינוקות, עיסוי תינוקות, רייקי לתינוקות/ שחיה לתינוקות, דרמה/התעמלות לפעוטות וכו'). גם אם יש בכל מה שציינתי איזושהיא תועלת, את כל הפעילויות האלה אפשר להחליף בפעילויות "חינמיות" לא פחות מעשירות ומטפחות. 3. ילבש בגדים יקרים וכמובן שאפשר להוסיף על הרשימה הזו עוד ועוד. אז השאלה היא למה מתכונים כשמנסים לעמוד על חשיבות הדברים שרוצים להעניק לילדים ואין אפשרות מבחינה כלכלית? מאידך - אין לי שום ספק שכאשר מדובר בילדים גדולים יותר, יש להם מודעות ברורה מאוד לגבי הדברים שהם רוצים ובהחלט ניתן לראות את האופן שבו הדברים שאנו מספקים להם מעשירים את עולמם. אני יכולה לומר לך מניסיון אישי כאם ל- 3 ילדים, שכל הזמן צריך לעשות פשרות ושפשוט אי אפשר לספק את הכל. נכון, יש לי ילד אחד שלא מעוניין ללכת לשום חוג "העשרה" (ומסתפק באמנויות לחימה וכדורסל). אנחנו היינו מוכנים לרשו אותו לשני חוגים נוספים - אמנות ומדעים. הוא לא רצה בשום פנים ואופן. עלות כל חוג - בין 150 ל- 250 ש"ח לחודש. מאידך, אחיו הגדול, הולך בנוסף ללחימה ולכדורסל גם לחוגי רובוטיקה ונגינה ומצידו היה ממלא את כל ימי השבוע בחוגים. ובהחלט, יש חוגים רבים שניתן היה לרשום אותו אליהם ושהיו מאוד מעשירים אותו. התקשרו אלינו מהעירייה, ואמרו שנמצא מתאים לחוג מדעים למצטיינים, בעלות "מסובסדת" של 300 ש"ח לחודש. אמרנו - לא. יש לו חבר שהולך לחוג של "מבוכים ודרקונים" - 400 שח לחודש - אמרנו לא. אמא אחת ניסתה לארגן קבוצה של ילדים שתלמד אנגלית באופן פרטי - אמרנו לא עוד לפני שדיברו על המחיר. מה לעשות, יש גבול לכמה שאפשר להוציא על חינוך הילדים. על "סמלי סטטוס" כמו פלייסטיישן וגיים - בוי שגם הם עולים אלפי שקלים, ויתרנו באופן מושכל מהסיבה הפשוטה שאנחנו לא רואים שום תועלת שתצמח מהם, ושההידבקות למחשב מספיקה בעינינו. אם לא הייתי עובדת, לא היה ניתן לממן שום חוג. שום נסיע הלחו"ל, לא לנו ולא לילדים, הייתי צריכה לקצץ מאוד בהוצאות על ביגוד (לנו ולילדים - לגביהם למשל להפסיק לקנות בחנויות כמו פוקס, כיתן וסולוג ולעבור לשווקים ולבזארים, לקנות נעלי ספורט הכי פשוטות - דרך אגב זו הוצאה מאוד משמעותית, 3 ילדים שכל אחד זקוק ל- 3-4 זוגות נעליים חדשות כל שנה, וכהנה וכהנה). לגבי חסכון לעתיד הילדים, זה גם כן שיקול בעיני. נכון שאני התחלתי מהאפס המוחלט, כלומר בלי שום עזרה אפילו לא בשכ"ל לאוניברסיטה, אבל אני כן הייתי רוצה שילדי יעמדו במצב טוב יותר, ולכן אנחנו דואגים להפקיד לקופות גמל שלהם כסף כל חודש, גם 200 ש"ח לילד לחודש זה משמעותי כשיש 3 ילדים, ואני מניחה שגם את זה אי אפשר היה לעשות אם לא הייתי עובדת. בקיצור, תוכלי למצוא על הסקאלה כל מיני החלטות, והכי חשוב לזכור, שתמיד אפשר לשנות כיוון תוך כדי שיוט!!! שום החלטה היא לא "לכל החיים".
