אני כיום מחזיק בדעה הוליסטית יותר
שגורסת שעצם ההסכמה של הגרמנים להתחיל במלחמה על בריה"מ, *כבר* הראתה מניע גזעני מצידם - ולא משנה שמרבית אנשי הצבא לא היו נאצים, או שחלקם לא העריצו את היטלר (אם כי כולם נשבעו לו אמונים, כי נוסח השבועה הסטנדרטי שוכתב על ידו). מסע המלחמה במזרח היה מושתת על עקרונות שונים מאשר מסע המלחמה במערב (כיבוש צרפת). הוא גם לא היה דומה בדבר למלחמה במזרח ב-1914-17, שגם בו הגרמנים הגיעו לעומק רוסיה והחזיקו מחנות שבויים - כי הפעם הגרמנים חשו שיש בינם לרוסים תהום תרבותית, שלא ניתן לגשר עליה. זכור לי קטע שקראתי היכנשהו, שהחיילים הגרמנים וותיקי 1914, שאלו אז 'היכן החייל הרוסי של פעם?' (הם הזכירו שם: 'מוז'יק' או משהו). נדמה שהם רחשו כבוד לרוסים ההם, אבל לא היה בהם שום כבוד לרוסים של 1941. המהפכה הקומוניסטית נראתה להם כסוג של מגיפה קטלנית, שכל מי שהיא נוגעת בו, לא ניתן עוד לרפא. הם תיעבו את הרוסים על כן עוד יותר ככל שאלה התנגדו להם וסירבו להיכנע, וכביכול הם סירבו להכיר בנחיתותם הטבעית. את אלה שכן נכנעו הם תיעבו לא פחות, כי מבחינתם הם היו תחת השפעת אותה מגיפה. לכן היחס הבסיסי היה שלילי כבר מהרגע הראשון, ולמרות שהחיילים בקו היו לרוב סימפטיים כלפי האוכלוסיה בהתחלה, הרי שהאידיאולוגים שבינהם (ולא רק הס.ס. אלא מפקדים כמו רייכנאו) באו בדרישה לכניעה מוחלטת והשפלה מיידית. הרי ניתן בקלות לדמיין יחס גרמני טוב יותר לאוקראינים ולביילורוסים, שהיה מאפשר הקמת צבא לאומי, שאולי היה עשוי לסייע להביס את הרוסים. היהודים היו עשויים לספק את הכוח הכלכלי שמאחורי צבא שכזה... אבל הגיון כזה, שכ"כ ברור לנו, לא היה מובן למרבית הגרמנים, כי מבחינתם הסלאבים היו אמורים להיכנע מיד ולקבל את האדנות הארית בלי שום ויכוח. הגיזענות על כן היתה כ"כ מושרשת אצלם, שניתן להשוות אותה רק לצייתנות (מישהו הזכיר בפורום 'תרגום ועריכה' ציטוט של פילוסוף גרמני: 'הציות הוא החופש של הפרוסים'), שרק היא יכולה להסביר איך 4 מליון גרמנים נענו לקריאה לפתוח במלחמה על המדינה הגדולה בעולם, ונשאו באבידות של כמעט אותו מס' אנשים במהלך 4 וחצי שנות המערכה. השילוב של שתיהן הוכח פטאלי. באשר לחורבן - נראה לי שהיהודים הפסידו יותר. הנאציזם חלף מגרמניה, אבל יותר כמו אופנה שפתאום השתנתה, ולא היטהרות מחטא. בני הדור ההם לא חשו חרטה אמיתית: פשוט לא היה מי שיניע אותם מרגע שהיטלר וראשי המנגנון סולקו (משהו שגם הקושרים ידעו). הצייתנות היתה כ"כ חזקה אצלם, שהם היו מסוגלים לציית גם להוראה לחזור ולהיות נורמליים. בני הדור השני היו כבר אנשים אחרים, ויעיד על כך גל ההתאבדויות שהיה בגרמניה בשנות השבעים, בקרב בנים ששמעו מאבותיהם סיפורים על מעשיהם במלחמה. הם כבר לא היו אותם אנשים, ואני מאוד מקוה שלא נראה עוד כמוהם.