זה היה יום השואה הראשון שלי כאמא
ולא ציפיתי בכלל לרגשות שהציפו אותי. לא רציתי לראות שום דבר, לא רציתי לשמוע שום דבר, ובכל השנים הקודמות אי אפשר היה לנתק אותי מהטלויזיה. אני גדלתי בברית המועצות, לא בישראל. שם לא דיברו על השואה. אני "גיליתי" את השואה בגיל 13, כשהגעתי לארץ. משפחתם של סבים של נספו כולם בשואה. סבי מצד אבי נשאר יחיד ממשפחה ענפה, כשכל העיר נשרפה. לסבתי מצד אבי היו 7 אחים ואחיות. נשארה רק אחות אחת. סבי מצד אמי נשאר בתחילת המלחמה עם שני אחים בני 6 ו-7, כשההורים נרצחו, והוא בהיותו בן 11 גידל אותם כל חייו. ועדיין - בבית לא דיברו על השואה. לא שם, לא ברוסיה. מבחינת הרוסים לא הייתה שום שואה. הייתה מחלמת העולם השנייה, בה נהרגו 20 מיליונים אזרחים סובייטיים. גם על הטבח בבבי-יאר לא דיברו בהקשר יהודי, למרות שזה נלמד בבית ספר. אז בארץ "גיליתי" את השואה. השנה החזקתי את ילדתי בידיים ולא יכולתי להניח אותה, והיא לא הבינה. איך יכולתי להניח אותה, לאחר שראיתי באחד הסרטים עדות של ניצול, שסיפר על תינוק, שניסה לינוק משדיה של אמו שנרצחה??? החזקתי אותה ובכיתי. היא לא הבינה, ואני מתפללת שהיא אף פעם לא תצטרך להבין.
ולא ציפיתי בכלל לרגשות שהציפו אותי. לא רציתי לראות שום דבר, לא רציתי לשמוע שום דבר, ובכל השנים הקודמות אי אפשר היה לנתק אותי מהטלויזיה. אני גדלתי בברית המועצות, לא בישראל. שם לא דיברו על השואה. אני "גיליתי" את השואה בגיל 13, כשהגעתי לארץ. משפחתם של סבים של נספו כולם בשואה. סבי מצד אבי נשאר יחיד ממשפחה ענפה, כשכל העיר נשרפה. לסבתי מצד אבי היו 7 אחים ואחיות. נשארה רק אחות אחת. סבי מצד אמי נשאר בתחילת המלחמה עם שני אחים בני 6 ו-7, כשההורים נרצחו, והוא בהיותו בן 11 גידל אותם כל חייו. ועדיין - בבית לא דיברו על השואה. לא שם, לא ברוסיה. מבחינת הרוסים לא הייתה שום שואה. הייתה מחלמת העולם השנייה, בה נהרגו 20 מיליונים אזרחים סובייטיים. גם על הטבח בבבי-יאר לא דיברו בהקשר יהודי, למרות שזה נלמד בבית ספר. אז בארץ "גיליתי" את השואה. השנה החזקתי את ילדתי בידיים ולא יכולתי להניח אותה, והיא לא הבינה. איך יכולתי להניח אותה, לאחר שראיתי באחד הסרטים עדות של ניצול, שסיפר על תינוק, שניסה לינוק משדיה של אמו שנרצחה??? החזקתי אותה ובכיתי. היא לא הבינה, ואני מתפללת שהיא אף פעם לא תצטרך להבין.