מעין סקר... מעין...

[boringvered]

../images/Emo41.gif מעין סקר... מעין...

בעקבות שיחה, שהאמת ממש הכאיבה לי, עם אחותי, אני רוצה לתהות... - כמה פעמים נאמר בחודש אתם נפגשים עם ההורים שלכם (שלך ושלו)? - איפה נפגשים (בבית שלהם, בבית שלכם, בנסיבות אחרות)? - לכמה זמן (השאלה הכי חשובה בעיני) - כמה שעות כל מפגש כזה אורך? - האם אתם מרגישים טוב בעת ביקור בבית ההורים? ולמה השאלה... כי אחותי טוענת שאני מטיפוס 'המתנחל' בבית ההורים כשאנחנו באים לביקור ולכן אמא שלי לא תמיד שמחה אם אנחנו באים .... וזאת למרות שלעיתים יוצא שאנו פוגשים אותם רק אחת לשבועיים... ואני לתומי חשבתי שהם שמחים שיש להם יותר זמן עם הנכדה שלהם... ועם... הבת שלהם. ורד

 

[אמא של עופרי וטל]

אני יענה ראשונה...

עם ההורים שלי הפגישת הם פעם פעמיים בשבוע - ובדרך כלל אפילו יותר. הם גרים בקיבוץ - אז לפעמים אני פשוט מגיעה והם הם לא יכולים אז יש לי שם אחים וגם חברים אז מקסימום אנחנו אל אצל סבא וסבתא - אבל שאני עושה את זה אז אמא שלי עושה לי פרצופים (אבל אני מה אכפת לי?) בדרך כלל אצלם - אתמול למשל ההורים שלי היו אצלי- זה מאוד תלוי בתוכניות של ההוריםש לי כי הם למשל יוצאים מהקיבוץ ואנחנו בדרך הם יכולים לקפוץ רק להגיד שלום. לכמה זמן? תלוי בין שעתיים ולארבע. אם זה שבת זה יכול להיות גם יותר. מרגישים טוב? בטח זה הבית שבו גדלתי (עם שיפוץ אבל עדיין הבית). אמא שלי לא תמיד מרגישה נוח והרבה פעמים היא לחוצה בעיקר אם כולנו באים ביחד (7 נכדים) ואז זה פחות מוצא חן בעיניה.

 

[הגרי3]

מאוד מוזר לי מה שאחותך אומרת.

אולי כדאי לשאול את אמא שלך, אם יש דברים בגו (ואם התשובה שלילית, לעשות בירור עם אחותך). ולשאלתך: עם הצד שלי- אמא שלי מגיעה אלינו פעם בשבוע לשעתיים בערך. אנחנו נוסעים אליה פעם בחודש בערך לארוחת יום שישי ונשארים שם כ3 שעות נעימות וכיפיות. עם הצד שלו - לא נפגשים באמצע השבוע. לפעמים הם מגיעים בסוף השבוע לביקור קצר ( שעה) ולרוב אנחנו נוסעים אליהם, לביקורים דו או תלת שבועיים שנמשכים בין 2 ל 3 שעות (מעדיפה לא להתייחס לסוגיות "הנוחות" בביקורים האלו).

 

[הגרי3]

דו או תלת שבועיים= פעם בשבועיים

שלושה . נהיית לי צמרמורת רק מהמחשבה.......

 

[שִירָה]

../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif

 

[טלי בארץ הלמה]

ואצלנו../images/Emo141.gif

אנחנו גרים קרוב מאוד להורים שלי ויוצא לי להיפגש לפחות שלוש-ארבע פעמים בשבוע עם אמא שלי וכפעמיים עם אבא שלי (הם חיים בנפרד), כל פעם לשעתיים בערך, בבית שלהם בלבד (הם כמעט לא באים אלינו, אולי לפעמים לקפה). עם המשפחה שלו... זה סוג של משפחה שלא נפגשת, אז בערך פעם בחודש, לשעתיים גג, אצלנו בבית או בבית קפה כלשהו (כבר אמרתי, משפחה שלא נפגשת). אני מרגישה נפלא אצל הוריי ופחות נפלא עם אבא של החצי. לא ממש מבינה את טענתה של אחותך. נשמע לי מוזר.

 

[עמית@]

תלוי

ההורים גרים רחוק, אז נוסעים לסופ"ש, יום אצל אמא, יום אצל אבא (גרושים..) אצל אמא לא להיט, אצל אבא נהדר (והאוכל מדהים) אבל בבירור אני רואה לפעמים שלא מתאים (נניח לחברה של אבי שרוצה זמן איתו, לאבא שלי לא אכפת שנחזור לגור איתם..) אני לא נאיבית, הם אנשים בפני עצמם ולא תמיד מתאים להם לארח, אפילו אם אלו ילדיהם + נכדותיהן המקסימות. אמא שלי גם באה אלי פעם בשבוע שבועים, ומהצד שלי זה לחלוטין לא מתאים לי תמיד, הבית שלי הוא שלי. ובאשר לך ולאחותך, אם זה באמת כואב לך וחשוב לך, למה לא לדבר עם אמך?

 

[אמברון]

אנחנו...

עם הצד שלי - פעם בשבועיים -שלושה. בדר"כ לארוחות ערב של יום שישי אצל הורי. נוסעים לשלוש שעות וחוזרים. בקיץ אנחנו מגיעים קצת יותר, בגלל שהורי גרים על הים (אבל ממש צמוד) וזה הכי נוח בעולם. בגלל שהם גרים במרחק של 45 דקות נסיעה, אנחנו תמיד חוזרים לישון בבית. כשגרו רחוק נהגנו לנסוע לסופי שבוע. הם מגיעים אלינו אחת לשבועיים -שלושה לכמה שעות. די לי בכך. עם הצד השני - מפאת גילם ומצבם הבריאותי של הוריו של בן זוגי, אנחנו נוסעים אליהם אחת לחודש +- משעות הצהריים המוקדמות עד לשעות הערב. הם, מן הסתם, היו שמחים לראות אותנו יותר אבל המרחק לא מאפשר את זה (ובטח שלא העדפת הטיולים הברורה שלנו). נראה לי אחותך באה ממקום שיפוטי לגמרי. אם אמא שלך לא מרגישה בנוח להגיד לך איך היא מרגישה - נסי בכל זאת לדבר על זה איתה בעדינות.

 

[galiaS]

אצלנו ההורים משני הצדדים גרים קרוב

ההורים שלי מבלים עם נטע אחה"צ אחד באמצע השבוע וגם ההורים שלו. בימי שיש אנחנו בד"כ הולכים להורים שלו לארוחת ערב (גם אם נלך אחרי 5 שעות נשאל "למה אתם בורחים"? ) ואצל ההורים שלי אנחנו פהם בשבועיים בערך (לשעתיים שלוש). גם לי מוזר מה שאחותך אומרת לך. אולי כדאי שתדברי עם אמא שלך ישירות?

 

[dorlim]

אצלנו

שני נמצאת אצל הורי כך שאנחנו אצלהם לפחות ל-10 דקות כל יום כשלוקחים אותה לשם ובחזרה. מעבר לזה, בימי שישי פעם בשבועיים לערך לארוחות ערב משפחתיות. ההורים שלו גרים יותר רחוק ואנחנו משתדלים להגיע אחת לשבועיים לארוחת ערב לפעמים נשארים ללון.

 

[lulyK]

הלוואי ויותם יגדל ויהיה טיפוס מתנחל

ולענייננו: אבא שלי בא אלינו כל שבוע בשבת בבוקר לכמה שעות. אמא שלי באה כמעט מדי יום לכמה זמן שהיא רוצה (אני בעד היא תבוא מה שיותר. עלה גם רעיון שנעבור לגור בבית שלה ונבנה לה יחידת דיור על הגג. לצערי י' הטיל על זה וטו בזמנו. היום הוא מתחרט). להורים שלו אנחנו נוסעים פעם בחודש+ לסופשבוע ארוך ובד"כ מרגישים שם בבית.

 

[דפנה מי]

אחותך אמרה את זה

אחרי שיחה עם אמא שלך או ככה היא חושבת? מאיפה זה צץ פתאום? כמה זמן אתם באמת נמצאים שם? מה ההורים שלך עושים חוץ מזה באותו יום ואולי הם באמת רוצים זמן לעצמם-שיחה עם אמא יכולה להועיל. אני שומעת הרבה מדור הסבא-סבתא שהילדים באים עם הנכדים זה מתיש אותם, למרות שהם מאוד שמחים, אין להם כבר כוח וסבלנות כמו פעם. בני כמה הם? (וזה אכן גם עניין של אופי-יש כאלה שאירוח של שעתיים שלוש זה כלום בשבילם וישאלו "מה כבר הולכים? כ"כ מהר?" ויש כאהל שאחרי שעתיים כבר יסתובבו סביבי עצמם באי שקט)

 

[POOH*]

אצלנו...

אצל ההוריםש לי אני פעם בשבוע. מהבוקר עם גיא והאיש כשהוא מגיע מהעבודה מצטרף נשארים קצת ונוסיעים הביתה. בערך פעם בשבועיים אנחנו אוכלים איתם בשישי ואז מבלים איתם את רוב הבוקר.. אוכלים צהריים, לפעמים גיא נשארת לישון עם סבתא. עם ההורים לשו מזא שעברנו אנחנו מתראים פחות מקודם אבל בערך פעם בשבועיים-שלושה באים לכמה שעות.. או שאני באה עם גיא מהבוקר עד שהאיש מסיים לעבוד או שאנחנו באים מהצהריים עד ארוחת ערב בסופ"ש. כשגרנו בקיבוץ ראינו אותם בערך פעם ביומיים אבל לשעה -שעתיים כל פעם ולא לחצי יום.. ואני מניחה שכשנחזור לגור לידם נראה שוב את ההורים שלי קצת פחות ואותם קצת יותר.. ואיך אנחנו מריגישים - סבבה. אחרת לא היינו הולכים, לא? וגם לימדנו את ההורים שמותר להם להגיד לנו כשיש להם תוכניות ולא מתאים להם שנבוא.. POOH

 

[שִירָה]

תלוי בתקופות

עכשיו אני בסוף הריון (hopefully

), ולכן אנחנו נמצאים אצל ההורים שלי יותר. בדרך כלל הולכים פעם בשלושה-ארבעה שבועות להורים שלי לשבת. ההורים של בעלי גרים בשכונה שלנו, כך שאנחנו רואים אותם לעיתים קרובות יותר. אמא שלי נמצאת אצלי פעם בשבוע אחה"צ כי היא שומרת על בנימין כשאני לומדת.

 

[ו שתי]

כמה? לויודעת.

אמא של באה הנה בערך כל שבועיים לחצי יום לעניני בייביסיטר, ואנחנו כל שישי בערב אצלה לשעתיים של "אכלנו-עיתון-הלכנו". לאמא שלו נוסעים כל פעם שכבר אין לי ברירה ואני לא מצליחה להתחמק (בערך פעם בחודש, ליום שלם). אם אכן אחותך לא מנפחת את הדברים, נשמע שאמא שלך היא קצת כמו חמותי שמתלוננת כשלא באים, ומתלוננת כשבאים.

 

[swann]

שאני אענה? ../images/Emo8.gif

וזה ה-דבר שחסר לי כאן. כל פעם שאני בארץ אני מרגישה כמה כיף זה קרוב.

 

[ענתש]

עם שלי מעט מדיי לאחרונה ../images/Emo7.gif

הם גרים רחוק וקשה לי כבר להתנייד לנסיעות. בדרךכלל אנחנו מאד ספורטיביים בנושא הזה - נכנסים לאוטו ונוסעים אליהם ולא מקטרים על המרחק. אבל בחודשים האחרונים ראיתי אותם פעם בחודש בערך. זה נורא קשה לי. לפעמים הם באים לפה אבל זה תמיד לאיזה שעה-שעתיים. כשאנחנו נוסעים אליהם אנחנו מתנחלים אמיתיים. תמיד מגיעים לסופ"ש ול רואים את נגה מהתחלתו ועד סופו... גם אם היינו רוצים לראות אותה לא היהלנו סיכוי כי כשהיא רואה את אבא שלי מת העולם. היא שלו והוא שלה וכל שאר העולם יכול להמתין... הם שמים ביחד כובע (יש להם כובעים תואמים), משקפת (לו יש אחת גדולה ולה אחת קטנה), לוקחים פנס ביד (לו יש פנס גדול ולה קטן) וגם מקל ויוצאים החוצה וחוזרים אחרי שעות... רואים חיות, מחפשים חרדונים בסלעים, קוטפים פירות ועלים.... תענוג. וכשהם חוזרים הוא מספר לה סיפורים ומשחק איתה במחשב ושר שירים... הוא היה אבא מדהים ועכשיו הוא סבא מעולה ! אז דווקא נראה לי שזה לא מעיק על אף אחד. עם ההורים שלו נפשים די הרבה, הם קרובים. לפחות פעם -פעמיים בשבוע. וזה סבבה לכל הצדדים.

 

[אמא של עופרי וטל]

התברכת

ואיזה כייף לנגה שיש לה סבא כזה - מין סבא חלומות כזה. מאוד ריגשה אותי ההודעה שלך.

 

[היידי אור]

טרם קראתי את שאר התשובות

וזה באמת מעניין לראות. אז ככה: את ההורים של עמית רואים אחת לשבוע, את אמא שלי משתדלים אחת לשבוע או לפחות 3 פעמים בחודש. את אבא שלי רואים אולי אחת לחודש. את ההורים של עמית רואים בבית שלהם, ואת ההורים שלי לפעמים אצלי ולפעמים אצלהם- לא עקרוני. כמה זמן? בדרך כלל כשעתיים, לעיתים נדירות זה יותר מ-3 שעות. אם אני מרגישה טוב בביקור? כן. בערך. ככה ככה.

 

[נונינקה]

אצלנו זו לא חוכמה

אנחנו גרים בשכנות להוריי, כך שלמעשה כל יום וכל היום נפגשים ויש בזה יותר טוב מרע. העזרה שלי לא תתואר במילים וכמובן האהבה שלהם לנכד ושלו אליהם (והוא לא הנכד הראשון בכלל). עם ההורים של האיש, יש מפגש שבועי כי אמא שלו, פעם בשבוע, בקביעות שומרת על הנכד כשאני באוניברסיטה ואנחנו גם נוסעים אליה כמעט בכל שבת שנייה. לה הוא נכד ראשון והיא משוגעת עליו. עם האבא של האיש זה קצת פחות, כי הוא מאד מרוכז בעצמו ואנחנו נפגשים איתו פחות באופן כללי (הוריו של האיש גרושים).אצל האמא של האיש מאד כייף: היא לוקחת אחריות על הנכד, מטיילת איתו בקיבוץ ואז אנחנו נחים וכמובן זה כולל תמיד ארוחת צהריים...