מפגש צפייה בגמר

[MacabreDoll]

../images/Emo54.gif איזה רעיון מאגניב!

גם צפיה משותפת, גם בירה, וגם לא מחרבים לאף אחד את הבית אני בעד

 

[שושיטה בפיתה]

מה זה מספיק ../images/Emo268.gif?

כמה אנשים צריכים להגיע כדי שהפאב יסכים להקרין את הגמר

?

 

[svety]

דברי עם מל, היא המבוגר האחראי לתאום עם המקום

 

[In Red]

מל תשתדל לבדוק היום/מחר

כי מל פתאום סופר עמוסה ומתחילה לדבר על עצמה בגוף שלישי מרוב הלחץ!

 

[שושיטה בפיתה]

../images/Emo243.gif תקופת מנוחה ../images/Emo243.gif.

יש כאן כמה משתתפים, זה כולל גם אותי, את מלוינה, את עמית, את יעל, את רקאס, את אלעד, את כל מי שכורסמה פדחתו מתכנונים ומאמצי ארגון בשבוע האחרון, שזקוקים נואשות למנוחה קצרה. לא יודעת מה אתכם אבל אני אישית הצהרתי אתמול על לקיחת כמה ימים לזמן האיכות עם בן הזוג, לגלישה מהנה בפורום, לאי אילו חומרים מטשטשים וכד'

. אני מודעת לעובדה שהאינבוקס שלי מפוצץ בפניות ואני לא מתכוונת לקרוא ולהגיב לאף אחד עד שאמצה את מנוחתי -

כמה ימים. קחו בחשבון שיעילותנו יורדת כשאנחנו לחוצים הרבה ימים ברצף, שיש עוד זמן עד למסיבה, שפה זה לא גנון ולכן גם אם תקחו כמה ימי מנוחה מהארגון אף תינוק לא יחליק לתוך בוץ ושאם או כאשר אתם חשים מוצפים וזקוקים למנוחה חכם לקחת כזאת ולא לשחוק את עצמכם כי זו לא המסיבה האחרונה שלנו אז רצוי שלא ניתקל ב"אין לי כוח להשתתף בארגון, בפעם שעברה כמעט תליתי את עצמי על אסלה כמו דודו טופז מרוב שהארגון השתלט לי על החיים", ולא הראשונה אז עקרונית אנחנו יודעים מה אנחנו עושים

.

 

[svety]

מה הפסקה, ישעמם בלעדייך ../images/Emo10.gif

 

[שושיטה בפיתה]

להיפך אהובתי ../images/Emo99.gif!

הפסקה מהארגון, פירושו אבלה הרבה יותר בפורום

.

 

[svety]

נבהלתי לרגע...

 

[שושיטה בפיתה]

../images/Emo209.gif.

סיפרתי כבר שחתולי לוקה באכילה רגשית

? איך שאני מעצבנת אותו בחיבוקים ונשיקות, הוא רץ לצלחת לטחון

. מצחיק כמה אנושי דפוס ההתנהגות הזה, הקטנה לא אוכלת רגשית אבל גם לא מתעצבנת עליי מה שלא אעשה לה מרוב אהבה.

 

[innocence]

אני די בטוחה שהחתולה הקודמת שלי היתה בולמית,

כאילו, לא נראה לי מרצון להרזות, אבל היתה תקופה ארוכה שהחתולים האחרים היו מתעמרים בה בזמן שהיתה ניגשת לאוכל אז היא לימדה את עצמה לאכול מהר מהר מהר וכמה שיותר כדי ללכת מהאיזור של האוכל כמה שיותר מהר. כמובן שהיא תמיד היתה אוכלת יותר ממה שהיא יכלה להכיל, אז היא היתה מקיאה בכל הבית (או יותר נכון, בכל הקומה שממנה היא סירבה לצאת.. חתולה עם בעיות פסיכולוגיות קשות, אני אומרת לך..). אני מתגעגעת אליה ;_;

 

[שושיטה בפיתה]

../images/Emo108.gif../images/Emo16.gif.

אני סולחת פסלונים שבורים ומצעים קרועים, שריטות ומה לא, הדבר היחידי שמרגיז אותי זה כשה

כועס עליי ומחטיף לקטנה

. אז אני נוזפת בו ומפריעה לו, ומנחמת אותה - לא מסוגלת לראות את זה כי הוא חזק והיא חלשה ממנו. ובכלל זה לא פייר

. הוא מפחד להחטיף לי כי אני גדולה אז הוא יורד לחייה של חיה קטנה שכל חטאה הוא שהיא נמצאת בסביבה

? זה בטח סרט, לדעת שהם מתעמרים בה ועוד בעניין האוכל, ולא להיות מסוגלת לשנות את זה

.

 

[innocence]

הרבה פעמים הייתי עומדת לידה כשהיא אכלה,

כי לידי הם לא היו מציקים לה והייתי מונעת מהם להתקרב. משחקי כוחות וכבוד בעולם החי זה מאוד נפוץ. בזמנו לא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות עד שראיתי שגם אחרי שנים שכבר הפסיקו להרביץ לה היא המשיכה לאכול מהר ולהקיא. ולוואי שהיתה אוכלת בכלל, משהו, ואולי לא היתה מתה לי מכל החתולים היא תמיד היתה הכי שלי... טוב, זה לא פורום תמיכה, אני סתם מעכירה את האווירה.

 

[שושיטה בפיתה]

זה גם לא פורום בידור להמונים,

כשמישהו עצוב או יש למישהו משהו על ה

, או עלה למישהו סיפור כואב בזכרון, אנחנו גאים בהזדמנות להיות שם בשבילו

. את ממש לא מעכירה את האווירה, את הופכת אותה לאינטימית יותר, אישית יותר, יותר מחוברת לרגש. זה טוב לכולנו, מקום לשתף אנשים שאכפת להם גם בדברים הקשים

. כואב מאוד כשחיות אהובות הולכות, היה לי

ונפטר מזיקנה - החלטתי שלא אאמץ

יותר בחיי כדי לשמור לו את המקום המיוחד הזה ב

י, בבלעדיות. אחד הפחדים היותר כפייתיים שלי הוא שמשהו יקרה לחתוליי, או ליתר דיוק קשה לי להתמודד עם העובדה שחייהם קצרים משלי...

 

[innocence]

אף פעם לא היה לי כל כך כואב..

חשבתי שזה חלק מהמציאות של לחיות עם בעלי חיים כל החיים שלי, והידיעה שחייהם קצרים ולנצח ישארו קצרים משלי. וזה בא לי ממש.. קשה. היא היתה חולה נורא, ולא אכלה ובקושי נשמה. ורק חיפשה את הקרבה שלי. ואבא שלי נתן לה זריקות ותרופות ובפעם הראשונה זה עזר, ושבוע אח"כ זה כבר לא, אבל לא ציפיתי. הרי בפעם הקודמת זה כן עבד והיא היתה בסדר! בבוקר היא עוד נשמה וכשחזרתי מהעבודה היא כבר לא... אחי הניח אותה בתוך סלסילה מרופדת כדי שאני אוכל להיפרד ממנה כמו שצריך, ופשוט ישבתי שם וליטפתי אותה כמו ילדה מפגרת. מלטפת גופה. ואפילו עכשיו אני מרגישה מטומטמת שזה כבר היה לפני כמה חודשים ואני בוכה רק מלחשוב על זה.

 

[שושיטה בפיתה]

מה זה "כבר" כמה חודשים ../images/Emo2.gif?

את אהבת אותה, היא הלכה - זה שבר לך את ה

! ה

שלך שבור. זה כואב, הכאב של אבל נוראי ומובן, אין שום דבר מטומטם בזה

. אלה שהלכו, נפטרו, הייתי מעדיפה שיילכו ממני, שלא אראה אותם עוד אך שיחיו. הזמן עושה את שלו אולם ממש לאט, גם אני כעסתי על עצמי שהתאבלתי על אמי וכאב לי נורא ולא הגיע לה בכלל כי הייתה אם לא מתפקדת כראוי. כ"כ כעסתי על עצמי שרמת התפקוד שלי ירדה במהלך האבל ולא יכולתי לסלוח לעצמי, הרי שהיא הייתה אימא כ"כ גרועה ורעה. אבל האבל בלתי נשלט, זה לא משהו שאנחנו יכולים להחליט להרגיש כך או אחרת. לא לכעוס על עצמך, גם כואב לך וגם את כועסת על עצמך, זה לא הגיוני ורק מכביד עליך

! מה יש לכעוס, אהבת אותה והיא איננה, הייתה חולה וסבלה וראית אותה חולה, ולא יכולת להצילה. זה נורא וזה כואב, זה כואב לי לשמוע אפילו ( לא בקטע של תפסיקי לספר, אנו הקוראים לא נתקרב לעולם לעוצמת הכאב שאת חשה בעקבות לכתה ובהחלט נשרוד את החוויה

) שהיא הייתה חלשה וחולה, הייתי רוצה אני להציל אותה, לי כואב עליה ואני אפילו לא הכרתי אותה. לך היא קרובה ל

, את זוכרת את הריח שלה, את הבעת פרצופה החמוד, את קולה, את מינהגיה, את כל העולם ומלואו של קיומה - איך לא יכאב לך

? תני לעצמך לכאוב, אני תקעתי את עצמי עם האבל שלי לשנים, נהיו לי מחלות פיזיות ממש כי לא ידעתי להפגין את הכאב שלי וצחקתי והתנהגתי כרגיל. אז מה אם זאת אימא וזאת חתולה, כשמישהו שאוהבים מת כואב לנו בין אם זה אדם לבין אם זו חיה

! אל תדרשי מעצמך לא להרגיש את מה שאת מרגישה, אל תשפטי את עצמך על הרגשות שלך - מניסיון מה זה מר אני מדברת. איבדתי שנים מהחיים בגלל הדרישה מעצמי להיות תמיד חזקה

. לפעמים אין מנוס וחייבים לבכות את זה החוצה, וזה המון דמעות, המון.

 

[innocence]

תודה שושה,

את באמת מקסימה.

 

[גם אני6]

גאיה..

כבר הזכרתי כאן שהכלבה שלי נפטרה לפני שנים, ואני עדיין מתגעגעת. אני עדיין שומעת את צקצוק הציפורניים שלה על הרצפה ועדיין רואה "כתם" כזה, בזווית של העין(ולא, אין לי בעיות ראי'ה) והלב שלי נצבט במין. ציפיה-התרגשות-קרירות נעימה כזאת.. וזה לא. היא לא שם. זה לא עובר. לא תמיד אהבה.. את יודעת, לא עוברת.

 

[innocence]

תודה.

 

[Thumpers]

../images/Emo45.gif

אני מתכוונת לצפות בגמר לבד, בביתי - עטופה בשמיכת פוך - ולהחלים מהדלקת אוזניים שהורגת אותי. אני רוצה להגיע לסוף השבוע בריאה ומצחקקת כתמיד - ולשם כך אצטרך לנוח (ולעבוד כמו מטורפת) במהלך השבוע.

 

[אפונה וגבר]

באיזה יום זה יוצא?