לא כ"כ זוכרת מה היה השבוע, האמת ../images/Emo107.gif../images/Emo217.gif
אני רק זוכרת את הסופ"ש ותחילת השבוע, ושלמדנו ממש הרבה ואין תחושה כ"כ של "תחילת שנה", אלא מיד רצף. תוהה אם זה נחמד או לא.
כרגיל, חפירה
(כי אני ממש רוצה לזכור דברים מסויימים ונחמד לחפש דברים כאלה אח"כ בארכיון!)
יום חמישי - "איזה יום שמח, יום של הפתעות. העולם מלא כאפות ומכו-או-או-ת"
ביום חמישי התחלנו לדבר על הקיוסק יב' שאנחנו והכתה השניה צריכות להפעיל. כל שנה כיתה יב' מפעילה את הקיוסק, וכל הכסף שהקיוסק מרוויח הולך על אירועי הסוף שנה (שנה שעברה הבנות הרוויחו 15,000 ש"ח מהקיוסק. הן מימנו את מסיבות הסוף שנה הפרטיות, את הספר מחזור ואת החולצות וקפוצ'ונים עם ההדפסים של הסוף שנה. אפילו נשאר עודף, אז בטיול שהן ארגנו בסוף שנה, כל אחת קיבלה 10 ש"ח לקנות ארטיק
). עכשיו, הבעיה היא ש... אנחנו והכיתה השניה לא ממש ביחסים טובים. מכיתה ט' כבר התחיל להיות פיצול בין 2 הכיתות, ותמיד יש מריבות ואין כ"כ גיבוש שכבתי ביננו (לא משנה כמה ניסינו). באחד מהשיעורים, המורות הוציאו אותנו ל-"רבע שעה" כדי שנדבר במעגל ונציע רעיונות איך ליישם את זה. מפה לשם, משם לפה - במהלך ה-"דיון" לגבי הקיוסק, התחילה להיות התלהמות. בתור התחלה, כל אחת צריכה לשלם מכיסה 20 ש"ח להתחלת הקיוסק, כדי שנוכל להתחיל לפחות עם משהו ואז נחזיר את הסכום ככל שנרוויח. הכיתה השניה ממש לא מתכוונת לעזור עם זה, אז הבנות אמרו להם - אם הן לא מוכנות להשקיע, הן לא יקבלו שקל מהקיוסק והמסיבות יהיו מפוצלות. התחילו להיות
ממש קללות, וכל אחת זרקה הערות לשניה והתסיסה וזה ירד לפנים אישיים. "איך נדע שהן לא גונבות מהקיוסק?" "הגונב מגנב פטור" "אותי לפחות מישהו אוהב ומישהו דואג לי" - ומההערה הזאת נוצרה מריבה ממש גדולה. אחת הבנות מהכיתה השניה פשוט קמה, נעמדה מול מי שאמרה את ההערה הזאת, ונתנה לה
וואחד סטירה. 3 מורות נעמדו להחזיק את הילדה הזאת, ובינתיים בת אחרת ניסתה להגן על חברתה וגם היא "זכתה" לקבל מכות ופשוט דחפו אותה על השולחן. חצי מהכיתה שלי פשוט ברחה משם. יש לנו מורה חדשה לתנ"ך והיא נכחה במקרה הזה, וזה מה זה מביך שהיא ככה נחשפת לזה על השבוע הראשון שלה. אפילו הזמינו משטרה, והיו סירנות, ובא חוקר נוער וזה היה ממש מפחיד. עכשיו זה כבר דיי מצחיק, וכשאני מספרת את זה זה נשמע משעשע
אבל זה היה מלחיץ נורא. ושלא תגידו "דוסיות". פרחות-ערסיות-דתיות זה הדבר הכי נורא ומצחיק שיש.
סיפרתי את זה בשבט וכולם ממש התפקעו מצחוק, והיום גם ממש צחקנו על זה. אבל זה עדיין מפחיד, וממש לא בא לי שדברים כאלה יקרו על תחילת השנה. כבר דיי נמאס לי מזה. לסיים ככה יב' זה חרא.
יום שישי + שבת - באתי לבית ספר בבוקר ללמוד אומנות, ובאנו חצי כיתה (אנחנו כולה 6, ובאנו רק 3
) והיה כ"כ מצחיק. התפלאתי האמת כמה הספקנו ללמוד. 15 יצירות זה המון בשביל הכיתה שלי
אחותי ובעלה באו לבקר עם האחיין, ובאותה שבת הייתה לי יומולדת (עברי). ביקשתי מתנה מכל המשפחה כסף ליריד בזיפר שאני אקנה שמלת לוליטה ואקססוריז לכבוד החג. אני רוצה גם להסתפר ולצבוע לקראת המאורע. קיבלתי עוד 150 ש"ח מסבא, ואני כבר באמת לא יכולה לחכות! בדרך כלל אני מרגישה ממש בזבזנית ואני שונאת לקנות כי אני מתחרטת תמיד, אז אני מקווה שהפעם זה לא יקרה. אפילו הכנתי לכבוד שבת עוגה לכבוד פיצפיצון (
) בצורת עגלה, עם מלאאאא קצפת צבעונית ומלאאאא צבעי מאכל! (..ועדשים, וסוכריות, ושוקולד לבבות. ובכלל לא יהיו לי יותר חורים בשיניים. בכלל!
) סידרתי את הארון, והתחלתי לפשפש ולחפש בגדים שאני כבר לא רוצה / צריכה ושאני יכולה לתת. גיליתי שיש לי מספיק דברים ושכלום לא חסר לי, אבל מצד שני... אני כבר משועממת, כי כבר שנים שאני ממחזרת את אותם בגדים (אל תחשבו שאני כזאת מקורית!). אין לי הרבה בגדים, אבל זה לא שחסר לי בגדים, ועדיין. מחכה לתקופת החגים שיהיה לי יותר נעים לבקש מאמא לעשות איתי שופינג. במוצ"ש כל הבית נכנס ללחץ. אחותי לא מוצאת את האייפון. כן, ניסינו להתקשר, אבל שבת - אז היא כיבתה אותו והוא סגור ועדיין לא מצאנו. והפכנו את כ-ל הבית. בסוף, נמצא את זה. השאלה היא מתי יגיע הסוף!
יום ראשון - בבוקר הייתה שיחה עם המנהלת על המאורע שהיה ביום חמישי. היא כמעט בכתה, וזה היה קצת עצוב לראות כמה זה קשה לה. אבל עיצבן אותי נורא שהיא עירבה נושא שבכלל לא קשור והפכה את כל הדברים. ביום שישי התלוננו למורה לאומנות שאי אפשר לעושת לימודים ימי שישי, כי מכיתה ט' הורגלנו שאין כלל לימודים בימי שישי ובנות מתארגנות בהתאם וקובעות שיעורי נהיגה ועובדות (ברוב הבתי הספר הדתיים זה ככה). המנהלת דיברה בעילום שם כלפי הבנות (שאלה היינו אנחנו) ואמרה שהיא הייתה נוכחת לעוד מקרה "מזעזע" בו בנות דיברו בחוסר כבוד והשפילו מורה ודיברו אליו בצורה נורא לא יפה. וכולה התווכחנו איתו קצת, וזה אפילו נעשה בהומור. נמאס לי שהיא מחפשת בכוח מקרים לקשר אותם לאירועים, כשזה בכלל לא היה ככה. היא הוציאה אותנו ממש רעות ומגעילות. בצהריים באו מורות חיילות לבית ספר, להסביר לנו קצת על יום המא"ה ועל מה שמצפה לנו, והמוח שלי יצא סוף סוף מסודר! עכשיו אני פתאום מבינה שבאמת אין לחץ, ושאני צריכה להפסיק לדאוג. פשוט צריך לחכות שהדברים יבואו, שזה יקרה, ולעשות אותם. ולא להתחרפן מראש כששום דבר לא בפתח בכלל. רק עוד חודשיים סה"כ אני צריכה להתחיל לחפש מכינות (כולה לפני שניה הם התחילו את השנה), ואני יודעת עכשיו שיש עמותה מאחורי הגב שלי שדואגת לי ויש לי למי לפנות ("אלומה" זאת עמותה דתית, אבל היא לא מחייבת. מספיק אני לומדת בחינוך דתי, אני נחשבת דתיה ויש לי זכויות ועזרה שאני יכולה לקבל ומיונים לתפקידים מסויימים שאני רוצה. זה לא מחייב אותי לחצאית וכאלה). כבר סקרנית נורא לדעת איך יהיה יום המא"ה, ואפילו קצת מתכוננת לזה. לא אבוא שוקיסטית, שזה נחמד. יש קצת ידע מוקדם. גיליתי גם שהשנה תהיה מאוד עמוסה וכיפית, ושחצי ממנה אני אבלה בימים פתוחים, במיונים, ויש אפילו כבר תאריכים לגדנ"ע בחנוכה (ביי ביי מפגש
) שאני יכולה לצאת אליו עצמאית דרך העמותה, וזה ממש מגניב אותי! הכל כ"כ קרוב אחד לשני. יש שבתות פתוחות לכאלה שמתלבטות עדיין איזה שירות לעשות, ומיד אח"כ פולין, ולפני זה עוד כל מיני סיורי בית ספר ו... לימודים? מישהו אמר י"ב בכלל?
האמת שגם לאט לאט אני גם מגבשת רעיון מה לעשות בפרוייקט באומנות. כל יום אני חושבת על זה יותר. אני כ"כ עמוסה ברעיונות, ואני חייבת סקצ'-בוק בדחוף להקיא את הכל לשם. בא לי להתחיל, בא לי לסיים, ולא בא לי שייגמר.