ראיתי
את מה ששמתי לב שגם את ראית, סייפנית: מדריך הטרמפיסט לגלקסיה סרט חמוד. למען האמת הספר משך את עיני כבר כשהייתי קטנה בסיפריה העירונית, אבל לא העזתי אז לקחת אותו כי מדע בידיוני ופנטזיה תמיד הפחידו אותי. מעניין איך הספר, חשבתי שזה משהו אחר לגמרי. אני כל כך מרוצה מעצמי שיש לי חשק לצאת לבלות. זה שיפור משמעותי. יצאתי עם אותה חברה. חברת ילדות שנוח לי איתה. שאני מרגישה בסדר להיות אני כי אנחנו מכירות כבר כל כך הרבה שנים גם אם אנחנו לא קרובות בלב ובנפש. וזה גורם לי לחייך היכולת שלי לרצות לצאת, לבלות, לעבוד, להיות עסוקה, ליהנות מכל אלו. ולא לרבוץ בבית בחוסר כוחות ובלב דואב. גם היום : עייפה אך מרוצה.
ומחוייכת (יש כמה דאגות על הראש והלב אבל משהו זז לכיוון חיובי היום אני מקווה. ובטח עוד כמה ימים אני אחליט החלטה)