"שטח ששוחרר - לא יוחזר"
ססמת הימין לאחר 67, נכונה במשמעות אחרת. שטח שהועבר - לא יחזור להיות אותו דבר. שטח - שכונה, מחנה פליטים, גבעה, התנחלות, בסיס - שהיתה בו נוכחות צבאית קבועה, והועבר לידי גורם זר כלשהו, לא יחזור לשליטה של ישראל כפי שהיה לפני כן. המצב משתנה. התחזקות המחבלים שהזכרת בהודעה הקודמת, אינה מקרית, וכמובן אינה נובעת באורח פלא מכך שנחתם הסכם. היא קשורה קשר הדוק לנוכחות קבועה בשטח. כמו שראינו ב 2000 בשטחים (ובמידה מסוימת במהומות מנהרת הכותל) ולאורך השנים 2000-2006 בלבנון, גם כאשר המצב הבטחוני (גם בישראל גופא) מדרדר, לממשלה יש עכבות מלהפר את הההסכמים או את הסטטוס קוו ע"י כניסה מחודשת לשטחים שהועברו לידי אוייב. על העכבות האלה משלמים מחיר, בצורה של התלקחות חד פעמית או של פעילות הצקה מתמדת המסתמכת על אותן עכבות. בנוסף, גם כשמחליטים להיכנס, אז ראשית זה לא קל, ושנית ובניגוד למה שמובטח תמיד לפני נסיגות, הגיבוי הבינלאומי הוא בעירבון מוגבל מאד. לא רק שהעולם לא מאפשר לבצע תוכניות קיצוניות (וטוב שלא מאפשרים) אלא גם בוחנים בזכוכית מגדלת פעולות צבאיות מידתיות שנעשות מתוך מאמץ לא לפגוע באזרחים. זכור את ג'נין בחומת מגן, זו דוגמה טובה לשתי התופעות - הקושי הצבאי בכניסה לאיזורים שהועברו לידי הערבים, והקשיים הבינ"ל שמעורר התגובה הצבאית. באותו מחנה פליטים, טרום אוסלו, היתה יכולה פלוגת מג"ב להשליט סדר, והמחיר בחיי אדם (לשני הצדדים!) היה קטן בלי השוואה למה ששילמנו בחומת מגן.
