סתם.. רציתי לעדכן...

[ליאת 0212]

../images/Emo41.gifסתם.. רציתי לעדכן...

אחרי שקיבלתי כאן המון עזרה בנושא הבדיקות לילודים, החלטתי לא ללכת לבי"ח כרמל אלא לביה"ח בנהריה. אתמול הייתי בסיור כדי להכיר את המקום ולוודא שבקשותיי "החריגות והמוגזמות" תואמות את הנהלים של ביה"ח, והחלטתי שאלך לשם. במקביל אני אפנה בכתב לבי"ח כרמל, ואספר להם על כך, שבגלל חוסר הגמישות בנושאים כה חשובים הם הפסידו יולדת שהיתה אמורה לחזור אליהם, ואזכיר מה היו דרישותיי ה"מוגזמות". מי יודע... אולי אולי הם יחזרו אלי בעניין זה וישיבו לבקשותיי בחיוב כשהם יבינו שהם מפסידים יולדת (ואת שאר חברותיה שהעניין חשוב להן)?? יש בי משהו שמאוד רוצה לחזור לשם, בכל זאת, אני מרגישה שם כמו דג במים. וגם אם לא אקבל תשובה או שאקבל תשובה שלילית- לפחות ניסיתי לשנות משהו... תודה על העזרה

 

[g a n i]

../images/Emo50.gifמקווה שיצליח לך!

אבל אל תשכחי, ש*את* תעשי את הלידה שלך נפלאה, בכל מקום שבו תהיה

 

[אשכר ש]

שיהיה בהצלחה!

ומצטרפת לדברי גאני, הלידה תהיה מופלאה בזכותך, ולא בזכות המיקום, היכן שלא יהיה

.

 

[ליאת 0212]

../images/Emo51.gif

לוקח לי זמן לצאת מהקיבעונות שלי (אבל ככה זה רובנו, לא?), ומי יודע... אולי הלידה הבאה (שתתרחש בעוד המווווון זמן, כן?? טוב, לפחות אחרי שינשרו לי השערות בבטן, תנו לי להרגיש חלקה לתקופה!!) תהיה בבית?

אולי... אמנם רק מלהעלות את הרעיון אני עלולה להתאלמן, אבל לכו תדעו...

יובי הבן, צא כברררררררררררררר

 

[g a n i]

החתימה שלך תמיד קורעת../images/Emo6.gif

 

[ליאת 0212]

הלו, הלו!!! בלי קרעים ו/או תפרים

הפעם

 

[אשכר ש]

או אה!

אני זוכרת את התגובות שלך לנושא מההריון הראשון (היינו יחד ב-110 אז), ועצם זה שאת מעלה את האופציה ללידת בית בכתב זה מדהים!!

 

[ליאת 0212]

תשמעי...../images/Emo3.gif

המרחק בין דיבורים למעשים הוא גדול, אבל אין לדעת... אינספק שהמידע בפורומים השונים פתח לי את הראש (שכמעט נפתח לי *באמת* כשהחלקתי לפני שבועיים).

ואם כבר מדברים על הנושא, אז שאלה: יש לי חברה שהלידה של בנה הסתימה בקיסרי חירום, כי חבל הטבור היה כרוך לו סביב הצוואר וזה גרם לו להורדת הדופק בכל פעם כשהוא ניסה לצאת. אתמול יצא לנו לדבר על הלידה הקרבה שלי (נהריה או כרמל- בעד ונגד), וככה סתם בצחוק זרקתי ש"יאללה אני אלד בבית וזהו". ואני שואלת אותך, איך אני יכולה לחשוב ברצינות על אופציה כזו, כשיכול להיות שיקרה לי את אותו הדבר?!?!?! מה עונים לאמא שחוותה לידה טראומטית, שבכל מקרה היתה נגמרת בקיסרי בגלל העניין של חבל הטבור? אז אמרתי לה, שאני לא יודעת להסביר לה בדיוק, אבל ממה שקראתי פה ושם בפורומים מנשים שמבינות קצת יותר לידת בית לא יותר מסוכנת וזה סתם סטיגמה וכו' וכו', אבל איך אני יכולה להאמין באמת במה שאני אומרת, כשבצד השני של קו הטלפון יש מישהי שאם היתה יולדת בבית אז סביר להניח שזה היה נגמר באסון??

 

[בלינקה]

בערך 30% מהלידות עם חבל טבור

כרוך סביב הצואר. רוב היולדות בכלל לא יודעות, כי זה לא מסוכן. פשוט כשהראש מציץ המיילדת מחלצת בעדינו את חבל הטבור מהצואר. רק להבהיר. מה כן מסוכן? חבל טבור עם קשר אמיתי, חבל טבור כרוך מספר פעמים, סביב הצואר או הגוף. וכמובן עוד כל מיני דברים, פחות צפויים, כמו היפרדות שליה, קרע ברחם (קורה, באופן מאד מאד נדיר, גם בלי עבר קיסרי), צניחת חבל הטבור, תקיעת כתפיים. גם בלידת בית אפשר לזהות ירידות בדופק ועיתויין, ולרוב יש מספיק זמן להגיע לבי"ח. ועלול גם לקרות מצב של קטסטרופה. של הריון בריא, מיילדת מנוסה ומקצועית, שום רשלנות, ומוות של תינוק. מצבים שבהם אולי שהיה בבי"ח כן היתה מצילה חיים. מצד שני, לידה בבי"ח, מעצם היותה שם, ובודאי אם היא כוללת בתוכה התערבויות, עלולה להסתבך באופן שלא היה קורה בלידת בית. עד מוות. סטטיסטית, בלידה ראשונה הסיכון זהה בבית ובבי"ח, גם אם הסיבות לסיכון הן שונות. סטטיסטית, בלידות חוזרות הסיכון בבית נמוך יותר, אם כי, שוב, הסיבות לסיכון הן שונות. ללדת בבית או ללדת בבי"ח, תמיד יש סיכון כלשהו. תמיד. השאלה היא איזה סוג של סיכון את מעדיפה לקחת. (נמנעת בכוח מלהפנות לסיפורים רלוונטיים בפורומי האובדן)

 

[Ronnie Tal IBCLC]

קודם כל לגבי חבל הטבור

בערך בשליש מהלידות זה קורה ובד"כ זו לא בעיה. כל הילדות שלי נולדות עם חבל סביב הצואר והגוף, כולל הקטנה שנולדה בבית והיא בריאה ושלמה. החבל עצמו הוא לא הבעיה, אלא מה עוד היה שם בלידה - האם היא התחילה מזירוז? האם השתמשו בפיטוצין? האם היולדת שכבה על הגב כל הלידה והיתה עם אפידורל? אילו עוד התערבויות היו שם? ממה שלי נראה, כל המצבים בהם ביה"ח "הציל חיים" הם מצבים בהם הוא הביא אותם למצב מסכן החיים (בגלל ההתערבויות, השעון, הנהלים) ורק בגלל זה היה צריך להציל אותם

 

[ליאת 0212]

תודה על התשובות שלכן../images/Emo140.gif

 

[בלינקה]

לא צריך להגזים גם לצד השני...

 

[Ronnie Tal IBCLC]

סליחה, יצא לי "כל" במקום "רוב"

 

[אם פי 3]

לאנשים יש פחדים קמאיים כשהם רק

שומעים את המושג "לידת בית". פתאום מספרים סיפורי זוועה על לידות "כמעטיות" שבי"ח הציל. מה שהם לא רואים - זה שהרבה פעמים, התנהלות הלידה בבי"ח היא זו שהובילה לזוועה ו/או לזיהוי שלה בשלב הקטסטרופה, וגם לא רואים את הלידות שבהן האסון קרה - בבי"ח כמובן. לאחר שחברתי איבדה את בתה בלידת בי"ח, חשבתי לעצמי האם זה משנה את דעתי על לידות בית. התשובה שלי היתה שלא, כי (ואני בכוונה לא מתייחסת לפרטים הספציפיים, אלא כאילו זה מקרה כללי): 1. יש סיכוי טוב, שבבית, לא היתה נוצרת המצוקה מלכתחילה. 2. יש סיכוי טוב, שבבית, אם היתה נוצרת מצוקה, היו מאתרים אותה בזמן ועוברים לבי"ח, בזכות המיילדת הצמודה - ולא כמו בבי"ח, שאף אחד בכלל לא שם לב שהמוניטור מראה שמשהו לא בסדר. 3. במקרה הכי גרוע, והוא באמת אסון, התינוקת היתה נפטרת גם בבית. אבל הי - זה לא יותר גרוע ממה שקרה בבי"ח...

חבל הטבור שכרוך סביב הצוואר לא מהווה בד"כ שום בעיה. התינוק שלי, שנולד בבית, נולד עם חבל הטבור כרוך סביב צווארו, ואם זה לא היה כתוב בסיכום הלידה, לא הייתי יודעת את זה אפילו, עד כדי כך זה לא-אירוע.

 

[הקטנה באלפי ישראל]

אני../images/Emo70.gif אני../images/Emo70.gif

התינוק הרביעי שלי נולד בזירוז (כמה סוגים), בגלל ירידות דופק, ועם אפידורל, חבל הטבור היה כרוך סביב צווארו 3 פעמים, ועוד פעם אחת סביב הגוף. בזכות המלאך בדמות המיילדת שהיתה לי, לא הגעתי לקיסרי, אלא ילדתי בלידה רגילה (צב הפוך, כמובן...), כך שלא כל מקרה מגיע לחדר-ניתוח....

 

[יוקטנה]

יישר כח על העשייה!

 

[ליאת 0212]

../images/Emo124.gifמבזק...../images/Emo41.gif../images/Emo124.gifמבזק...

אתמול בלילה שלחתי את המייל לבי"ח כרמל. מקודם התקשר אלי ד"ר ברדיצ'ב, מנהל חדרי הלידה, וקבענו שנדבר עוד מעט, כי לא הייתי בבית. הוא צפוי להתקשר. בינתיים התקשר ד"ר וייסמן, אחראי במח' יולדות/ילודים או משו, ודיבר איתי על המכתב. בגדול, כתבתי להם במכתב על זה שהביאו לי את יובי עטופה, על זה שלא נתנו לי להניק כמה שרציתי אלא זירשו אותי לקבל פיטוצין וללדת את השיליה, ועל כל הקטע של הטיפול ביילוד בתינוקייה ללא נוכחות ההורים. להכל נמצא פתרון, גם לנוכחות הורים בבדיקות, כבר חשבתי שהנה, השגתי משו, אבל אז הגענו לקטע שהתינוק נמצא שם תחת השגחה ערום עם עריסה מכוסה בניילון או משו בסגנון. הוא הסביר לי למה זה נוראאא חשוב, ואני אמרתי לו שאני לא מבינה איך בתי חולים אחרים לא עושים זאת אם זה כ"כ חשוב והכרחי, ואני רוצה שהילד יהיה לידי כל הזמן. לא הצלחנו להגיע להסכמה, אז אמרתי לו שכנראה אנחנו לא מתאימים וחבל. זהו. אני חייבת לציין, שדי היו המומים מחלק מהדברים שכתבתי שם (כמו הנושא של ההתנהגות הלפעמים מתנשאת של הצוות ש"יודע הכי טוב") וקצת נעלבו, אבל עם חלק מהדברים הוא הסכים איתי, ואמר שזה לא מתבצע בגלל עניינים לוגיסטיים (דאאאא). אגב, הוא גם אמר שכשהם נערכו לאפשרות של ביות מלא, למשל, הם היו בטוחים שיהיו מלא קופצות, אבל בתכל'ס כמעט ואין. אז זהו... מבחינתי אם לא ישתנה משו בעניין אז אני לא הולכת לשם. מעניין אם דר' ברדיצ'ב יתקשר שוב או שכשהוא ישמע על תוכן השיחה עם הרופא השני הוא יוותר על הניסיון. אני את שלי עשיתי.

 

[אשכר ש]

יפה, כל הכבוד על נסיון השינוי.

 

[ליאת 0212]

אז בואי תשמעי עוד משו...

כרגע התקשר דר' ברדיצ'ב. ממש הכניס לי אדרנלין כל העניין הזה, בחיי!! ליאת הלוחמת בבתי החולים... מי היה מאמין? אז בכל מקרה, הוא לא יכול לעשות הרבה כי תחום מח' היולדות הוא לא באחריותו, אבל גם הוא ניסה לדבר ולהסביר, די ללא הועיל. בסיום השיחה הוא אמר "טוב, אז אני מבין שאת הולכת ללדת בבי"ח אחר, שתהיה לך לידה קלה וכו' וכו'", ואמרתי לו שכן, אלא אם דר' וייסמן יתחרט ויבוא לקראתי. הוא אמר שהוא ינסה לדבר איתו.

 

[lowprofile]

רק משהו קטן

ד"ר ויסמן הוא אחד האנשים והרופאים היותר מדהימים. לא שזה רלוונטי לחוסר ההסכמה בינכם, אבל הוא באמת רופא שמאוד בא לקראת האנשים שמולו, ההרגשה האישית שלי בשיחות איתו היתה שמאוד חשוב לו שאנשים יבינו את הגישה שלו, הוא מוכן להקדיש לזה הרבה זמן, והוא מאוד מאוד אוהב תינוקות (ממש רואים את זה בבדיקות שהוא עושה). אין הרבה רופאים כמוהו שמתיחסים להורים ולתינוק כאל בני אדם. למרות שזה לא קשור למאבק שלך, היה חשוב לי להגיד את זה, פשוט יש לי פינה מאוד חמה בלב לאדם הזה.