../images/Emo9.gif
הם קראו לנציגים של הצד השני וסיכמו את הדברים. "הוגן למדי" אמר הסוכן ולחץ ידיים עם כולם ואוריה, אימה והעורך דין חתמו על החוזה המתוקן. לפניי שהם עזבו את השולחן כול אחד לדרכו נזכר הנציג לדבר על האפוטרופוס העתידי של אוריה, הארי ג'אד, מתופף הלהקה. "הוא בארץ אבל לא היה לו טעם לבוא לפגישה עיסקית" הוא אמר לאחר הקדמה קצרה עליו "אשמח אם נפגש מחר בחמש, כאן כדי להסדיר איתו את העניינים" אמר הסוכן, אמא של אוריה אישרה את הפגישה לאחר שבדקה ביומנה שהיא פנויה וכול אחד פנה לדרכו. 'כאילו שהיא באמת עסוקה' חשבה לעצמה אוריה. הם נכנסו למונית בדרכם למשרד העורך דין. "תודה רבה" אמרה אוריה וחייכה. "מגיע לך" אמר העורך דין וחייך "קראתי את החומר שלך, את מחוננת" הוא אמר. היא חייכה אליו בהכרת תודה והם נפרדו לשלום, עד מחר כאשר יצתרכו לחתום על ההסכמים עם האפוטרופוס העתידי שלה. אוריה נכנסה הבייתה והתקשרה לחברתה עדי. "איך הלך?" אמר עדי בהתרגשות. "בסדר" אמרה אוריה. "בעצם הלך מעולה" הוסיפה. "אלוהים! אני כול כך שמחה בשבילך!" עדי צעקה לתוך השפורפרת. אוריה הרגישה שעדי מחייכת. "אני יודעת!! זה כול כך מרגש!!" אמרה אוריה ספק צועקת לתוך הטלפון בעודה קופצת על המיטה. היא הייתה מאושרת. לאחר כמה צרחות טלפוניות גם מהצד השני ואז שוב של אוריה הן נרגעו. "נו, אז מתי רואים אותך פה?" אמרה אוריה לעדי. "לא יודעת חשבתי שהסלב לא רוצה אותי אצלה בבית" אמר עדי וצחקה. אוריה צחקה. הם קבעו בבית קפה שכונתי קטן בעוד חצי שעה. אוריה חזרה מהבילוי עם עדי תשושה למדי היא עלתה לחדרה וקראה ספר. היא כתבה קצת ונרדמה אחרי שחזרה לקריאה. היא הלכה לבית הספר למחרת, הכול היה כשורה רק המורה לספרות שלה ידע על זה, היא נורא אהבה את המורה. הוא היה איש זקן שלימד בשביל לחנך דור בערכים של פעם, מורה עם עקרונות שכזה. רוב התלמידים לא יכלו לסבול אותו אך אוריה הייתה מעין חברה לכתיבה ולאהבת הספרות, מודרנית וישנה ביחד. הוא בירך אותה כאשר סיפרה לו, למעשה לו סיפרה שני, אחרי עדי כמובן. הם החליפו דעות על ספרים ומחזות שונים שקראו. היה לה מעט עצוב להיפרד ממנו. אחרי שסיימה את הלימודים אוריה עלתה במדרגות האבן לביתה. היא התנשפה כי רצה כול הדרך לאוטובוס ולבסוף פספסה את התחנה שבה הייתה אמורה לרדת כי נרדמה והייתה צריכה לרוץ כדי להגיע הבייתה בזמן לסידרה שהיא צפתה בה. היא חיממה לה אוכל והתיישבה מול הטלווזיה. לאחר מכן העבירה לערוץ המוזיקה וראתה את מקפליי. 'מה הם עד כדי כך מפורסמים?' שאלה את עצמה והסמיקה מעט, החמיא לה כול העיינין שהם אלה שהציעו לה את המשרה ולא להפך. "בעוד שעתיים אני הולכת להיפגש עם הארי ג'אד" אמרה אוריה בשקט לעדי, הן דיברו בטלפון. השעה הייתה שלוש בצהריים ועדי עמדה מול הארון, הפתוח לרווחה, מחפשת משהו ללבוש. עדי צרחה אל הטלפון בהתרגשות "אני לא מאמינה שאת הולכת לפגוש איתם, לחיות כמעט איתם ואת אפילו לא מעריצה אותם!!" אמרה עדי בהתרגשות "your so lucky!" היא אמרה, כמו אוריה גם עדי באה ממשפחה דוברת אנגלית, לכן השתיים דיברו בינהן אנגלית כשהן היו לבד, היה להן יותר קל, אחרי הכול. אוריה צחקה. "מה אני לובשת?" אמרה בעודה הכניסה את האגודל לפיה והתחילה לכרסם את הציפורניים שלה. "את שוב כוססת ציפורנים?" אמרה עדי. "בשם אלוהים. איך ידעת?". "אני יודעת הכול" אמרה עדי בחיוך "טוב לא עקרוני עכשיו, מה אני לובשת?" שאלה אוריה. "ילדה, יש לך עוד שעתיים שלמות, מה גם שהרי ברור שתלבשי סווטשירט וג'ינס אז כול השיחה הזאת מיותרת". אוריה צחקה, היא ידעה שהיא צודקת, בחורף אוריה אף פעם לא לבשה ג'קטים מיוחדים או מעיל מחויט, רק סווטשירט עם הדפסים על כולו וג'ינס פשוט. היא שלפה את הסווטשירט האהוב עליה ומכנסים שחורים. "צודקת, מצאתי מה ללבוש" היא אמרה "עכשיו צריך לטפל בשיער הזה". בסופו של דבר סוכם, אחרי שיכנועים רבים מצד עדי, שהיא תשאיר אותו ככה, אולי תוסיף קשת חמודה, אחרי הכול הארי ג'אד הוא לא אלוהים. הוא אפילו לא בן עשרים וחמש. כשאוריה חזרה מהפגישה היא הייתה כולה מעופפת וחולמנית. הארי ג'אד היה חתיך, והעיינים שלו, רק מלהסתכל עליהן היא התחילה לחשוב על פילים ורודים וקערות של קורנפלקס. "עדי, אני אומרת לך, הבן אדם חתיך ברמות, לקח לי איזה שלוש דקות רק להתאושש" היא אמרה צוחקת, היא רק עכשיו הבינה כמה הביכה את עצמה. "ומשום מה בכול פעם שהמבטים שלנו נפגשו, מה שלא עשיתי הרבה כי צמח לי חצ'קון ענקי בין העיינים, התחלתי לחשוב על דברים מוזרים, העיינים שלו כמו שמיכת נוצות". "שמיכת נוצות?" "נו כן, כששוקעים בהן" אמרה אוריה. שתיהן צחקו. "כול כך הבכתי את עצמי" אמרה אורי לעדי. "זה בסדר, הוא בטח רגיל" אמרה עדי, "איך הוא במציאות?" שאלה. "הוא מאוד נחמד, חייכן, ושלו". באותו רגע, אוריה התחילה לצרוח ועדי הצטרפה אליה, לשנייה מישהו דפק בדלת ושאל את עדי אם היא בסדר. הן שתיהן שכבו על המיטה, כול אחת בחדרה, מתנשפות מהצרחות ומהקפיצות מאושר.
ואני לא אצטרך לחכות שנים לפרק הבא
הגבתי לך כבר על הפרקים האלה אז אני אתחיל לקרוא מפרק 5 [או שזה 6?] בכל אופן-אני אוהבת את הפיק שלך
