נצל"ש. פרק כד'.
כמו שכולם יודעים כבר... בפיק שלי, שלושת בנות האור ואדון האופל. הנה: פרק כד'- דיו ועיניים "איפה אפיקצ'ו?" שאלה קארי, כאשר נכנסו היא וגאטומון לחדר בו נהג מיוטיסמון ללמד אותן. גאטומון פלטה קללה. מיוטיסמון, אשר עמד בגבו אל הנכנסות, הסתובב, אך לא אמר דבר. הוא החווה בידו לעבר שלושת השטיחונים אשר היו על הרצפה דרך קבע, והתיישב בכיסאו. אני שכבתי על אחד השטיחונים, ואפיקצ'ו נותרה בחדריו של מיוטיסמון. אפיקצ'ו הייתה בהן זמן לא מועט. שבע פעמים פרשה את יצועה למנוחת לילה, ושבע פעמים התעוררה, מאז הניפה עליו חרב, מאז שכבה בגשם השוטף. שבע פעמים, לקח אותי מיוטיסמון לחדר הזה, והחזיר לאחר מכן. ושבע פעמים, שאלה קארי שאלה זו, בעוד גאטומון יורה במיוטיסמון מבטי זעם, ומידי פעם מקללת אותו בלחש. "כדי שלא תפריע לה, ולא תחטט בעניינים לא לך" אמר לי מיוטיסמון, כרגיל, ולקח אותי איתו. אפיקצ'ו נותרה שם, מחייכת אלי חיוך רפה, ומתעטפת בגלימה השחורה שלה. מיוטיסמון החווה בידו עבר השטיחונים, מחכה שקארי וגאטומון יתיישבו. "אפילו היא לא הייתה מפספסת מספר נקודות חשובות בהדרכה שלי... לא הייתן זקוקות לה היום." אמר קארי זקפה את גבתה. גאטומון נתנה בו מבט משתומם. מיוטיסמון התעלם מהן. הוא הושיט את ידו והופיעה בה חבילת ניירות. "החברים שלכן" נחר מיוטיסמון בבוז, "שלחו לכן את זה. בבקשתי". מבטה של קארי נמלא אור לפתע, וגאטומון התחייכה ואוזניה רטטו. "הם לא ארוכים" אמר מיוטיסמון "מפני שלא רציתי לבזבז יותר מידי מהזמן שלי."סיים מיוטיסמון ופלט קללה. מיוטיסמון זרק אליהן את חבילת הניירות ונשען לאחור. "מכתבים!" אמרה קארי בהתלהבות, ומשכה אליה את החבילה. "רציתי לדאוג לכך שלא תפסיקו להתקדם בגלל שטויות של בני אדם" אמר מיוטיסמון, אבל נראה שקארי וגאטומון לא שמעו אותו, מפני שהן ישבו, וקארי קראה בלחש מכתבים, וגאטומון האזינה לה. דמעות עמדו בעיניהן. קפצתי על כתפה של קארי, כדי לראות. "קארי וגאטומון, כולנו פה מתגעגעים אליכן מאוד, ומחכים שתחזרו. אנחנו מקווים שהאוכל אצלכן שם בסדר, ומיוטיסמון לא ממש מציק לכן. אוהבים, טיקיי ופטאמון" "זה היה דפוק" מלמלה גאטומון, אך נראה שהתרגשה בכל זאת. "קארי היקרה, וגם גאטומון, אני ממש מקווה שאתן בסדר, כאשר נודע לי מה קרה, מיהרתי לעולם הדיגיטאלי, אבל מתברר שאני לא יכול להגן עלייך הפעם קארי. אני מצטער כל כך, ואוהב (גם ד"ש לגאטומון), טאי" קארי פרצה בבכי חרישי. "למה את בוכה?" שאלתי. "אני שמחה" מלמלה קארי "ומתגעגעת אליהם כל כך..." מלמלה, והמשיכה לקרא "גאטומון וקארי, אני מקווה שאתן בריאות ושלמות, ומרגישות טוב, כולנו מתגעגעים אלכן, קודי" וכך זה נמשך ונמשך, עד ששמתי לב למובן מאליו. אפיקצ'ו לא הוזכרה, אלא ברמז (במכתב ממשהי בשם יולי). העניין נראה לי תמוה. כאשר קארי וגאטומון החלו לקרא את המכתבים בשלישית, קפצתי מכתפה של קארי. מיוטיסמון ישב והביט בהן, ונראה מרוצה מעצמו. קיוויתי שאפיקצ'ו לא יודעת על כך, כי ידעתי שהעניין עשוי להכאיב לה. ואז, הופיעה מול קארי וגאטומון כסת דיו, וניירות. ניראה שהן לא שמו לב. "תכתבו להם חזרה" אמר מיוטיסמון, והן זקפו את ראשן. "אף מילה על הקשירה שלכן אלי" ציין מיוטיסמון, לאחר שקארי משכה אליה את הדפים, ומקל אור מחודד הופיע בידה. היא טבלה את המקל בדיו וכתבה. היא וגאטומון התייעצו בלחש, וכעבור דקות אחדות, לאחר שגאטומון טבלה את כפתה בדיו וחתמה אף היא, לאחר שקארי קשקשה דבר מה מסולסל על הדף, ערימת הדפים נעלמה. מיוטיסמון ישב והביט בהן בשלווה. הן ישבו זמן מה, במבוכה, משפילות מבטן לרצפה. מיוטיסמון המשיך לשבת בשלווה, סנטרו מונח על אגרופו, ומבטו נעוץ בהן. לאחר זמן מה, אמר, "אני מבין שלא הכרתן את אפיקצ'ו, עד לפני זמן לא רב, לא כן?" קארי וגאטומון זקפו את ראשן. "לא, לא ידענו עליה בכלל..." אמרה במהירות "אף על פי..." התחילה לומר, אך מיוטיסמון קטע אותה חדות. "והיא ידעה עליכם." זו הייתה קביעת עובדה "על הדיג'יגורלים" ירק את המילים. "יש לך בעיה עם זה?" שאלה גאטומון בתוקפנות מה. "לא" ענה מיוטיסמון בשלווה, והמשיך להתבונן בהן. ניראה היה כי הדבר מסב להן עצבנות, וככל שתחושת אי הנוחות שלהן גברה, התרחב יותר ויותר חיוכו של מיוטיסמון. "ולא היה ידוע לאף אחד מבני חבורתכם שהיא עוזרת לכם, גם אם... העזרה שלה לא ממש נראתה לעין..." ציין, מושך את המילים לאיטו "תמיד התעניינתי, איך חבורת לא יוצלחים, כפי שחבורתכן הייתה, הייתה בעלת מזל רב כל כך, לאורך זמן." גאטומון רעדה בזעם. "אל תאמר שום דבר על החברים שלי!" התפרצה לעברו. קארי נסתה להרגיע אותה, אך ירתה מבטים זועמים לעבר מיוטיסמון. "ואני רואה איזו הכרת תודה, יש לחברים שלכן... על כל מה שהיא עשתה" משך את מילותיו, קולו מעמיק, עד כמעט חרחור. שתיהן נותרו שותקות. "אני מתעניין לדעת מדוע כך זה. חשבתי שההולכים באור דווקא נוהגים להכיר תודה... מנהג מטופש לעיתים קרובות, בהתחשב בכך שהוא רק נובע מאינטרסים, לדעתי בכל מקרה" אמר מיוטיסמון ונשען לאחור בנוחות. "אתה לא תבין" אמרה קארי בשקט. מיוטיסמון זקף גבה. "אמרי זאת שוב" אמר. "אתה לא תבין. אתה לא יכול להבין. מעולם לא..." אמרה, והשתתקה לפתע, עוצרת בעצמה ממה שרצתה לומר.
אוספים, מחליפים, מתעדכנים ומדברים בפורום הרשמי של מדבקות המונדיאל http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=1544
אנשים
