תגובות לפרק
ג'ק ופרנסי והצבע למסעדה - אהבתי מאוד. אהבתי גם שהראו את סידני חובשת את הפצע ירייה בכתף, היא מחלימה, הירייה לא סתם ככה נעלמת. היא אנושית, בלהבלה. ווהן הולך לפגוש את אירינה רק כדי שסידני לא תצטרך לפגוש אותה - מתה על זה. הם מראים שהוא חולה עליה במעשים, לא במילים. זאת הדרך! ראבט - זאת התחפושת האהובה עליי! (חוץ מהאדום והסגול של העונה ה 1) המבטא הקורע, אני חולה על האישה הזאת. קנדל - גם עליו אני חולה. כשהוא בא לפגוש אותם במחסן והם פשוט התעלמו ממנו ודיברו אחד עם השני - שולט. ועם כל העצבים של סידני, היא חייכה אל ווהן. נשמה. השיחה של סידני ואירינה - גם אירינה לא הייתה מושכת את הידית. Like mother like daughter, ממש בנות גילמור. ולינה אולין מהממת פשוט. איזה נוכחות יש לה. התחפושת עם השיער השחור - אההה. לא משו. השיר שהיה כשסידני הלכה - אהבתי ביותר. וגם השיר בסוף הפרק שהיא בדרך ל"כלוב" של אירינה. וכמובן, החיוך הגאה של אירינה - איזו
הדבר היחיד שמעצבן - כי בעיקרון, פרק סוף הדרך - זה השעה. אמצע הלילה, יום חמישי עוד שאני סחוטה אחרי כל השבוע ועומדת להתעלף מרוב עייפות... ועוד מתחיל 10 דקות מאוחר מדי. גרר