מזנקת לתוך הסקר מבחוץ
להגיד - אני בעד. אני בעד הפרדת הצפיה בטלויזיה מיתר הפעילות, כדי להפוך אותה למשהו שהוא לא "רקע", למשהו שיש בו בחירה, ויש בו גבולות. אצלי פתוחה הטלויזיה בסלון לעתים מאד רחוקות (בדרך כלל כשאני צופה בסרט בוידאו), ובחדר הילדים, הטלויזיה פתוחה כשהם בוחרים לראות טלויזיה ותו לא. הילדים יודעים, שאם הם רוצים לראות טלויזיה הם צריכים להפסיק את הפעילויות האחרות. הם יכולים לצפות בתוכנית איתי, אם הם קובעים איתי מראש, או מבקשים ממני לשבת איתם, ואז גם לי יש הזדמנות להביע דעה על בחירת התוכנית. הם יכולים להחליט לשבת לבד, ואז אין רווחים משניים - והכי חשוב, אם הם בוחרים לראות תוכנית, הם צריכים לכבות את הטלויזיה בתום התוכנית הזאת. בגלל כל אלה - כן לטלויזיה בחדר הילדים (ונכון - הם בני שבע ושלוש, "גדולים"), לא לצפיה חסרת גבולות. בעיני, כמובן.