יידיש זו השפה שאימא ואבא דיברו
ביניהם, ואני חושבת שאפשר להגדירה כיידיש פולנית, אף שאבא היה מתקן לאימא (מעזאגט נישט בריק, מעזאגט פאדליגע; מעזאגט נישט אצינד מעזאגט יעצט). אני לא מדברת יידיש כשפת יום יום, אבל אימא מדברת אליי יידיש, ואני עונה לה כמיטב יכולתי... לפעמים אימא מאבדת את הסבלנות ואומרת, "נו, תגידי בעברית, יילך יותר מהר"... לקרוא אני מסוגלת לקרוא ידיעות שונות, שירים, סיפורים קצרים, והכול בזכות דודי ז"ל ואבי ז"ל שלימדו אותי בהנאה. אי אפשר לומר שאני קוראת מדי יום... נולדתי ציונית, כפי שנאמר כאן, וגם אבא וגם אימא למדו עוד בחו"ל עברית, וכאן בישראל אין סיבה להחליף את היוצרות. בתור שפת לימוד נוספת בבית הספר, נהדר! לא, על העברית לא מוותרים. ואגב, על פי הספר הנפלא "פנינים מבית אימא" רוב השפרעווארט ביידיש שהיו שגורים על לשונה של המחברת, מקורם במקורות שלנו, הכתובים, כך ידוע לכול, בעברית!