שרשור תמונות מהמפגש

[DoLi it is Me]

../images/Emo56.gif דני ../images/Emo3.gif ושתיהם שאני לא מזהה

בגלל ה"חושך" O.O

 

[m o r 1 0 2]

אני עם החולצה הלבנה...ולידי זאת טל../images/Emo168.gif

חברה שלי

 

[DoLi it is Me]

ריילי זאת את וטל??

ואלה לא זיהיתי אמת... [זה לא אשמתי דזאת אשמת השמש והאיכות של הפלא המעפנון שלי ><]

 

[m o r 1 0 2]

XDD חפיף../images/Emo24.gif../images/Emo168.gif

 

[DoLi it is Me]

../images/Emo56.gif מקפליי ../images/Emo11.gif

 

[Charley XD]

שירוש !! השלט השקסי שלך !!

והציפורן שלי לפני שהיא נשברה !!!!! XDD וגם הנעלים של דרור לפני הכתובת המהממם ....... נמנמ...

 

[DoLi it is Me]

../images/Emo56.gif כבישי ישראל מכוסים בכתובות

של מקפליי [והמבין יבין

]

 

[DoLi it is Me]

../images/Emo56.gif מיקי

 

[DoLi it is Me]

../images/Emo56.gif מאי ועוד מישי

יש לי הרגשה שכבר העלתי את זה ^_^

 

[DoLi it is Me]

../images/Emo56.gif אור ואהובה וסיוון ^^

 

[Intoxicate My Mind]

XDDD

אני נראית כאיול אנחנו באמצע ריקוד צמוד של מוזיקה שחורה XD

 

[DoLi it is Me]

XD

 

[Sivan McFLY]

XDDDDDD אורצ' יא חולהה

 

[DoLi it is Me]

../images/Emo56.gif נוגה וטל D:

 

[DoLi it is Me]

../images/Emo56.gif מלכת היופי הבאה ויועציה לענייני יופי

 

[Intoxicate My Mind]

איזה גיי XDD

אוי זה מזכיר לי איך התחלתי לבכות מצחקו שאמארתן שמאט וויליס הפך לאלכוהוליסט אחרי שבאסטד התפרקו, ואני כזה "איזה גיייי" ואני נופלת על הרצפה, דמעות, דמעווווות >< נו אופפנס ליידיס, זה היה פשוט ממש גיי'י באותו רגע XD

 

[DoLi it is Me]

כן ואני לא הבנתי למה התנפלת עלי

ואמרת משו מאט ווילס גאי משו כזה XD

 

[DoLi it is Me]

../images/Emo56.gif המתמזמזות ../images/Emo3.gif

עד כאן התמונות שלי

 

[Intoxicate My Mind]

../images/Emo108.gif../images/Emo19.gifסיכום המפגש של אורצ'ה../images/Emo19.gif../images/Emo108.gif

הייתי צריכה לקחת כמה ימי חופש לפני שאני מתחילה, כי זה דורש אנרגיה [היכונו, אם חשבתן עד עכשיו שראיתן חפירות, את מוזמנות להכיר > אותי. XD] מתחילים ככה. השעה: 11:00 בבוקר. עלי להספיק להתעורר, לאכול משהו, להגיע לבית סבי רבי [XD], להוציא את כלבתו, להרוויח את ה-40 שקלים היומיים שלי, לעלות על אוטובוס, להגיע לרכבת, ולפגוש את סיון. הזמן שבו הייתי אמורה להספיק את כל זה: 12:00, פאקי זובי. אז מה באמת עשיתי? קמתי, השתנתי, צחצחתי [נחשו את מה!] ויצאתי. ווי טו סטארט ד'ה דיי, אור.

אחרי כל הסמטוחות, התיישבתי לי לתומי בתחנת האוטובוס, ממתינה להוד מלוכתו, מס' 123, כשלפתע מתיישב לידי - כושון. *צלצול טלפון* "האאלוו?" אמר הכושון בכולי כושוני. "מוטרלנמרלנטמה" שמעתי בירבור מן הטלפון הקטן. "קנבקטה." השיב הכושון. "פיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי" נשמע קול מהטלפון. "אוטובוףף, אוטובוף!" אמר הכושון, אני חושבת שהוא ניסה להגיד שהגיע האוטובוס. עלינו אל האוטובוס, רק אני והכושון, התיישבתי מקדימה עקב כך שהאוטובוס היה מלא, ולידי היה מושב יחיד פנוי לסיון. תוך כדי התכתבותי עם סיוון שהודעות מולטימדיה, עולים שני ילדים פעוטים ואימם אל האוטובוס, האם משיבה פעוט אחד על בירכה, והפעוט השני בא להתיישב בכיסא הריק לידי. "חמוד, אולי תשב במקום אחר?" שאלתי בנימוס, מביטה אחורה, אופס. אין מקום אחר. "מה הבעיה שהוא ישב שם? יש בעיה? מה הבעיה?!!" בכה הנהג ממושבו מולי. "לא לא, אין שום בעיה, אני מצטערת לא ראיתי שאין מקומות פנויים." אמרתי ברוגע, טוני היה מתנצל. מרגע זה, הנהג פתח איתי במלחמה. "איפה האוטובוס עכשיו?" שאלה סיון בהודעה טקסט. בדיוק בעודי מתכוננת להשיב לה, אני מסיטה מבטי לעבר דלת האוטובוס, שם אני רואה את סיון יושבת בתחנתה, והאוטובוס חולף על פניה. "סליחה, למה לא עצרת?" שאלתי את הנהג שמתעב את כל כולי. "מה זה למה?" הוא שאל בטון שטוח. "למה לא עצרת פה?" השבתי, מרימה את קולי. "למה שאני אעצור שם??" הוא שואל, מרים את קולו גם כן. "מה זה למה?! זו תחנה שלך מה את רציני איתי?!" צעקתי. "בלה בלה בלה לא רציתי בלה בלה מלא פה בלה בלה" הוא חפר, לא באמת הקשבתי. מירמרתי תחת נשימתי. "טוב, הבנתי, את יכול להיות בשקט עכשיו. ><" אמרתי אחרי חמש דקות שהוא גימגם מילים ללא כל סדר לשוני הגיוני. "סיון" אמרתי לה. "מה? איפה את?" היא שאלה. "הנהג החליט שהוא יסתכל על תחנה עם מישהו שמחכה לאוטובוס ולא יעצור." אמרתי בטון סרקסטי, לפרצופך, קוף-נהג. >< סוכם שסיון תעלה על האוטובוס הבא שיגיע לתחנתה ואני אמתין לה בתחנת האוטובוס, ושם, יושבת על ספסל, פגשתי כושון נוסף. מכירות את האנשים שחושבים לעצמם "הממ, אם אני אעמוד במרחק של לפחות 2 מטרים מהילדה הזו שמולי, אסתובב מסביבה רבע שעה, אבהה בה ואעבור מולה כל פעם כדי לבדוק אם היא מביטה בי, היא תשים לב? היא תחשוב שאני מתחיל איתה? האם זה יגרום לה לרצות להתחיל איתי ולחסוף לי את העבודה?"

ניצלתי לאחר רבע שעה של פלירטוט כושוני ע''י הגעתה של סיון. "סיון!" "אור!" "רכבת!" קנינו כרטיסים. התיישבנו בתחנה. כמה זמן יש לנו? חצי שעה. יפי-קאי-איי. כשעלינו לרכבת, החלו הטלפונים, לא אליי, לסיון. אחד אחר השני. החלטתי לקחת פיקוד. סמס מצ'ן: מתי את מגיעה? תשובתי: אמא שלך מגיעה. סמס מחברה של סיון בשם רוני: סיון? אני: לא רוני: מי זו? מיקי? בוט? אני: אמא שלך. >< רוני: משתגידו ביי אני: ביי ילדה חמודה שאני לא מכירה. בנתיים מצ'ן: הא? אני: חח צ'נצ' זאת אורצ'ה אנחנו שם עוד חצי שעה חזרה לרוני: יכולת P: אני: חח אני אורצ'ה, מה נשמע? שיחה מקלי: "הלו?" "סיון?" "אמא שלך סיון." "אור? XD" "קליייי ><" "איפה אתן?" "עוד חצי שעה שם" "סבבה ביי" סמס מרוני: חח היי אני רוני, מה משעמם לך במפגש חח? אני: לא אני עדיין ברכבת רוני: אא. ואז גלשנו לשיחה ארוכה מהפלא של סיון, הא-הא. שיחה ממישהי שהעבירה כנראה למיקי את הטלפון. "הלו?" "סיון?" "אמא שלך סיון." "אור? XD" "מיקיייי ><" "מתי אתן פה?" "עוד חצי שעה" "סבבה ביי" ירדנו מהרכבת ונכנסנו לעזריאלי.פנינו מועדות לטאוור רקורדס. בדרך פגשנו את קלי, חברה, ועוד כמה שאני לא זוכרת XD בהגעתנו לטאוור רקורדס הבטתי מלפני, שם הייתה מיקי. "מי זו?" היא שאלה במבוכה כאשר הביטה בפני המוסתרים במשקפי שמש מהמים לחלוטין. "אני אפתחת לך ת'אמאמא" חשבתי בליבי. "נו" היה כל מה שהצלחתי להגיד. "רציני, מי זו?" שאלה מיק את האנשים מסביבי. הדם המרוקאי זרם בורידי. הורדתי את המשקפיים לזקיק שניה, חושפת את כיעורי, אכן, זו אורצ'ה, היא בטח חשבה לעצמה. "אורררר" "מיקי." XD אחר כן אמרתי שלום לכולן, נאלצת לחשוף פיסת כיעור קטנה לכל אחת שלא זיהתני מתחת למשקפי -דאמ יו. >< ואז, הגיע המוכר. איזה מוכר, אתן שואלות? אומר לכן, מוכר זה היה גוף זמן וחצי מקריח בעל חוש לא מושך במיוחד אשר לקח אותי הצידה ודיבר אליי במילים הללו בדיוק: "את יודעת, את הכי נורמלית שם מכולן, הן מוזרות, את נורא חמודה ומיוחדת" "וואלה." השבתי בנונשלנטיות, מסיטה מבטי אחורה לגלות את מיקי במרחק של מטר וחצי ממני עם ספר על הפרצוף. נייס מוב, מיקי XD "אפשר את הטלפון שלך?" "מאיפה אתה?" "נתניה את? "חיפה." "אפשר?" "יש לי חבר?" "באמת?" "לא." "אז אפשר?" "תביא את שלך" *מביא לי* "תקשרי אליי, יהיה לי את שלך." *מחייגת, מתחרטת, מנתקת, עולה על תירוץ* "אין לי שיחות יוצאות." "אז תני את המספר." *מקריאה לו את הנייד של אמא שלי.* "אור, קונים בורקס בואי כבר!" שמעתי קול פונה אליי מהכניסה הרחוקה לחנות. "חייבת לזוז!" אמרתי, ורצתי החוצה. הגוץ. >< יצאנו החוצה, מדסקסים על כמה אמי תהיה מאושרת לשמוע מ*זה ששחכתי את שמו*.

"מה עכשיו?" "אוכל." "יאללה באלגן." >< אחרי בערך חצי שעה של פיצול, בה אני וקלי ללא הצלחה ניסינו למצוא מאפיית בורקסים, נכשלנו, ויתרנו, התפשרנו על איס שוקו בארומה, ומשם אמרנו שגם נזמין שני בורקסים וסלט קטן, ואולי טוסט אחרי זה. >< נכנסו קבוצה של בנות לארומה, לא כשר, חבורה של בנות מארה לנו סלמאת והותירה אותי ואת קלס בדד, בתור הארוך. לאחר חמש דקות הגענו לקופה. "שני אייס שוקו בבקשה." "נגמר." "אז ביי. ><" אמרתי ברוגז, מה נעשה כעת? נלך אל המותג הבוגד, קפה ג'ו. *נ.ב קלי אני שונאת אותך את אוכלת ואוכלת ואכולת ויותר דקה מהזרת שלי. ><

'תך מלא אבל * הגענו לקפה ג'ו, הזמנו שני אייס שוקו, ממתינות לו. התיישבנו על שני כיסאות כאלה לתינוקות מול הקופה. "בנות, השוקו שלכן" אמרה המוכרת הזקנה ומעט מפחידה, נכון קלי. >< קמנו, כשבדיוק באותו רגע עברה לידנו אישה עם שתי כוסות אטומה ביד על מגשית, פונה אלינו. לפני הסרקאם סטאנסס, זה נראה הגיוני לחלוטין לקחת את השוקו שלנו ממנה. רק שהיא ניסתה לעבור דרכנו, מותירה אותנו במבט תוהה. *מההיאבתשרמוטה?מההיאעושההפרתחופיםהזאת?><* חשבתי לעצמי. כשהפנינו מבטינו, עמדו שתי הכוסות שלנו על הדלפק של הקפה, אופס.

לגמנו לגימה, וואו, אפילו יותר טוב מארומה. :O המשך >

 

[Intoxicate My Mind]

../images/Emo108.gif../images/Emo19.gifהמשך, אמרתי לכן להיזהר XD../images/Emo19.gif../images/Emo108.gif

בקיצורו של הקטע הבא: התיישבנו בברגר קינג עם חברה שלי קליף כשהןהחליטו לנטושני, ליווני אל איזור אחר בו ישבו כל שאר הבנות ,בו אני ומיקי פיתינו את המצלמה של נסטיה עם צ'יפס וצחקנו על כמה שמאט וויליס גיי. הוחלט ללכת לדיזי סנטר, אך ברוב התחשבותי, חשבתי על לאו שעוד לא הגיעו, אס אין, בוטין, שלץ, ו..עוד XD אז הרמתי חיוג, בוטין אמרה שתגיע בעוד כעשר דקות, אז ירדנו להמתין, כפרעליי. פגשנו אותן, שוב, מקפי השמש שלי ישחקו את תפקידן. בוטין חיבקה כל ילדה וילדה מערימת המעריצות שלה, חזרה למקומה ליד אחותה הפוטית [כוסית? ><] ואז הביטה לעברי. "אורצ' ><" היא אמרה, ומיהרה לחבקני. כן כן בוטין, אני לא אשכח לך את זה. >< סתם לא, אני בעצם כן. XD הטרדנו קצת איזה פסל, הפכנו אותו לנשנש, קיימנו איתו יחסים, ומשם יצאנו החוצה. ישבנו באמצע הרחוב כשהעליתי רעיונות לתלות שלט של מקפליי על אחד האופנועים שעברו בדרכינו , הקלטנו את עצמנו בסרטונים מגניבים [שאני עוד מחכה לראות סימןקריאהסימןקריאה] ועשינו תמונה קבוצתית מאגניבה. לאחר שהגיע השומר המקסים וסילק אותנו באלגנטיות מהאיזור, פנינו לדיזי סנטר. אני, בוטין, שלץ ושתי חבותיהן הפוטיות ביותר [!] *מיכל וניצן מהשמיניה XDD* טיילנו באיזור, נכנסנו לפול אנד בר, החלטנו לקנות את כל החנות והמשכנו לטייל. אכלנו במקדולנדס בערך ב-6, כשהגיעה מיקי ומארה "בנתו, התחפפתי." איט ווס ד'ן קליר, נשארנו מעט בנות. >< מה עושים כשאתן מעט בנות? מצלמים כל דבר אפשרי שיש XD וכך עשינו. צולמנו, צילמנו, ודיברנו עם איזה פוזל שרצה לאנוס אותנו באולפנים פרטיים. כיף כיף כיף! לבסוף, לאחר שנפרדנו מעוד כמה אנשים, נותרנו רק אני, שלץ, בוטין, ניצן מהשמיניה [XDDD], מיכל השניה, סיון וליט. הצטלמנו שוכבות, עומדת, על כיורים, באוטו זבל [?!] ועם אנשים רנדומליים שמצאנו בקניון. היה תענוג, אך כל חלום חיב להיגמר. בעת שאני וסיון לווינו לתחנת הרכבת, נפרדנו מכולן פעמיים, ופנינו אל התחנה. הרכבת לא איחרה להגיע, ותוף עשר דקות כבר ישבנו בנוח, אני חצי שוכבת על שני כיסאות, וסיון מעוכה על החלון. >< בעוד שהאזנו לגירסא האקוסטית של The kill של 30שלמ בנגן המדיה פלייר 3 שלי, [תגידי, תגידי שזו לא הגירסא האקוסטית הכי קסומה ומדהימה ששמעת בחיים שלך. ><] רגלי היו מונחות ישר מולי על הרצפה. אצה רצה ילדה פעוטה בשמלה פרחונית ובום פפפט. >< מה קרה, אתן שואלות? הילדה חטפה גלבה אחושלינג ונמרחה על הרצפה כמו בסרטים שהרגל נתקעת במשהו ואז הפרצוף נמרח קדימה XD אני וסיון פרצנו בצחוק דמע, בכינו כ''כ חזק שאנשים צחקו רק מלראותינו צוחקות. מלצידנו, בצידה השני של הרכבת ישב עוד מישהו, בערך בגילי אולי מעט יותר גדול, לבוש בירוק, גם הוא, כמונו, צחק את נשמתו החוצה. הילדה קמה על רגליה, אני וסיון כיסינו את פנינו במטרה לחנוק את הצחוק המתפרץ, היא לא הבינה כלום, סתם המשיכה ללכת וירדה במדרגות. לאחר חמש דקות שאני וסיון עדיין צחקנו, נשמנו לרגע, עוצמות עיניים ומנסות למחוק את הגלבה מהזיכרון שלנו, כשחזרה הילדה. הפעם, מעדה על המדרגה האחרונה של הרכבת, ולהפתעתנו, חטפה גלבה אחושילינג ונמראה על הרצפה כמו טוסט גבינה מותכת ביום קיץ תוסס. הצחוק פרץ שוב, היה לנו כ''כ רע לצחוק עליה, אבל הילדה נמרחה על הרצפה בצורה כ''כ מצחיקה, שהילד בירוק שיש לצידנו פרץ בצחוק גם הוא, מוחה דמעותיו בבושה. לאחר שעה, בעצירתה של הרכבת, אני וסיון עדיין צחקנו מידי פעם על התקרית הקודמת. הרכבת עצרה, ירדנו ממנה, אמרנו שלומגודביי ופנינו כל אחת לדרכה. הלכותי לכיוון המרכזית לעלתו על אוטובוס 123 יקיר, אך היא הייתה נועלה, פלא פלא, זה 11 בלילה.

פניתי לכיוון השני והתחלתי ללכת בכיוון שדרכו נכנסים האוטובוסים עצמם אל תוך המרכזית, שומר עצר אותי. "סליחה, אין לעבור פה." "אז מאיפה להגיע לאטובוס?" שאלתי בנימוס. "ישר וימינה." הוא ענה. "מה יש שם?" שאלתי, מה? הוא לא הבין שהוא הצביע לכיוון גדר?

"ישר ישר ישר, וימינה." "נו בסדר אבל מה אז, לאיפה זה מגיע." "ישר ואז ימינה, שם" " נו בסדר הבנתי אבל משם איך מגיעים לאוטובוסים?!" " פה, פה ישר ואז ימינה" "שמע את זה הבנתי אבל" "ישר עד הסוף, ואז ימינה" "יווווווווווווווווווווווווווואאאאאווווווווווווווווווווווווו" השומר נבהל, לפתע כל הפרצוף שלי נעשה אדום ופס רוטט הופיע על מצחי, זה היה חברי המרוקאי. אני לא צוחקת, השומר –ואשכרה- שתק ונבהל. זה לא אשמתי שיש לו אוצר מילים של ילוד בין יום.

אבל זה בסדר, הגעתי בשלב מסויים הבייתה, התקלחתי, קיבלתי טלפון מחברה. "אור יוצאים לכרמל תתכונני" "אוקי" ותוך חמש דקות מצאתי את עצמי שוב מחוץ לבית. חוזרת בשש וחצי לפנות בוקר, נרדמת, ומתעוררת ליום אחד חצי שעה אחרי. THE END. >< מי שקראה את זה.. משקרת, כי אין מצב שמישהו באמת קרא את כל זה XDD