../images/Emo20.gifבקר טוב ותודה כפולה.
ועל שום מה כפולה.? על הזכות להיות אשת השבוע ועל ה"בכורה"
לפני 4 שנים בחרתי ב- עצמי ויצאתי "מאזור הנוחות" פרשתי מקריירה משגשת של 25 שנות הוראה וחינוך בתחום הגיאוגרפיה ואיכות הסביבה. פרשתי בשיא. הקצתי לעולם חדש וחשתי בדיוק כמו עם שחרורי מ צה"ל לפני 30 שנה.....אלא שהפעם להבדיל, היו בניסיון חיי- שפע הצלחות, הישגים, מכאובים, חוסן ובגרות נפשית, יכולת הכלה, נפילות, למידה ובעיקר תובנות. זה קרה בגיל 48 (כן אני בת 52) ההחלטה לפרוש קיננה בי שנתיים קודם. היה לי ברור שלא ההפוך לעוד מורה שסופרת את הרגעים והתנאים לפנסיה. הייתי רעבה לאתגרים נוספים, תכנים חדשים, למגע עם אנשים מקהל יעד בוגר על אף אהבתי הענקית והתקשורת הבנאישית המופלאה עם בני העשרה והוריהם. החשיבה הראשונית עם בעלי זכתה לתמיכה מלאה. ילדי כבר בגרו וחשתי יכולת וכמיהה לפרוש כנפים ולעוף, לא עוד מנהלת שדורשת ודורשת ודורשת בלא יכולת לתגמל, לא עוד השגים שלי שנקטפים על ידה, לא עוד "בוסים". אני בוסית נפלאה ואני ממש יכולה לשמש לעצמי אחת שכזו. אומר לכם בכנות. לא היה לי קשה. הכנתי את עצמי לרגע, היה לי ברור שאתברבר מעט עם עצמי ,שאקח לי תקופת "חוסר ידיעה", לא ידעתי מה יהיה אורכה. אבל לא דאגתי. כאשר קיבלתי את האישורים הנדרשים, שמרתי הכל בסוד מוחלט (טיפ הכי משמעותי) חסכתי מעצמי את כל הדעות והשאלות של חברותי לצוות בו ביססתי את מקומי, כישורי ומעמדי 25 שנה. ההחלטה נגמלה בתא המשפחתי ומכאן הופעל התהליך בקור רוח ותוך הפרדה בין השכל לרגש. החלטה שבדיעבד היתה עבורי מעולה והקלה עלי מאוד. רק בסופו של החופש הגדול, בשובו של חדר המורים לעבודת ההכנה ניצבתי מול כולם רועדת מהתרגשות והקראתי את מילות הפרידה שכתבתי ואשמח לצרף. ואם אתייחס לשאלות המנחות של יעל...... אז מה שהקל עלי ביותר היא הנחישות שבהחלטה! מהרגע שהחלטתי פעלתי כמו רובוט- הפעלתי הליכים, (לא קל לצאת ממשרד החינוך)וכמובן תמיכתו של בעלי תרמה לא מעט. הטיפ הכי חשוב שאתן לכם הוא לעשות! לא לחכות לא לדחות לדעת שיש לכן כח יותר ממה שאתן סבורות להאמין שאפשר להתחיל קריירה שניה בכל גיל שמותר לנסות מותר לא להצליח ולנסות שוב. וומה שהיה הכי נכון לי - לא לשתף איש! רק את בן הזוג כי לא היה לי רצון להאזין לפרדיגמות של כל סובבי. (אפילו להורי ואחי ספרתי רק אחרי החופש הגדול. כאשר לא חזרתי ללמד). מאז פרשתי חברתי אל עולם האימון. עברתי קורסים וסדנאות, גמעתי קילומטראז'' של אימונים והגעתי עד לכאן. בכל יום אני פוגשת אנשים נפלאים שמביאים עימם לחדר האימונים בדיוק כמוני עולמות מסקרנים, חזון, חלומות, פחדים, פרדיגמות ובעיקר תקווה. היום אני מאמנת אישית ומאמנת קבוצות.
מלווה מתאמנים בדרך להגשמת יעדים, חציית מעברים, מאמנת מורים בתהליך שחיקה ואנשים המחפשים להגשים קריירה שניה, מלווה בהתנדבות ומאמנת נשים מסורבות גט. ממשיכה להתנדב יום בשבוע בבית הספר בו לימדתי ובעיקר לומדת ולומדת ומעיזה לקדם עצמי, לשווק ולהפעיל עסק משלי שנושא גם את שמי. בעלת פינת אימון קבועה "יוצאים מאזור הנוחות",- בפורם "עושים שוק". ומאמנת הבית של "מכון גומא" אשמח להשיב לכל שאלה
תודה ריקי
. כל שבוע ביום שני, תעלה לפינה מפרגנת זו אישה אחרת בעלת עסק
, המעוניינת לספר לנו על העסק שלה, על המוצרים. אולי גם איך הגיעה לתחום זה? האם כל ההתחלות קשות? שילוב בין עסק לבין הבייבי האחרים
... ועוד. אתן מוזמנות לשאול, להגיב, לפרגן, להעיד על השירות/מוצר. חברה פעילה בפורום קישורי אמהות, מוזמנת לשלוח אלי מסר אישי דרך מערכת "תפוז"
ולתאם מועד מתאים לזרקור אישי-עסקי עליה.
